המאמי הלאומי

ה-12 באוגוסט 2019 היה היום שבו ישראל התאהבה באורי ששון – הענק (1.93 מטר, 120 ק"ג) הרגיש, הלוחם הישראלי האולטימטיבי עם הלב הגדול כמו במיתוסים שלנו.

כן, הוא היה מוכר עוד קודם לקהל הרחב. כן, הוא הביא הישגים לפני ריו עם שתי מדליות כסף רצופות באליפויות אירופה. כן, כולם ידעו שיש שם פוטנציאל רציני למדליה אולימפית. אבל יום הקרבות הפנטסטי שלו – עם הביצועים המרהיבים שהשתלבו בתמונות של המשפחה שצופה בטירוף בכל רגע על המסך בארץ – יצרו גיבור לאומי. וכן, לא הזיק בכלל לתדמית שלו שבסיבוב הראשון הוא זרק באיפון יריב מצרי - שבתום הקרב סירב ללחוץ לו את היד.

ששון היה מהילדים שגדלו על סיפורי ההצלחה של אורן סמדג'ה ואריק זאבי, נמשכו לג'ודו וחלמו לשחזר את ההישגים בעצמם. סמדג'ה גם הפך עם הזמן למאמן שלו בסגירת מעגל מרגשת.

הפך לגיבור לאומי. ששון(צילום: אורן אהרוני)

הדבר החשוב בריו עבור ששון היה שהגיע בשיא הכושר ליום התחרויות במשקל 100+ ק"ג, כספורטאי בן 25 עם המון מומנטום חיובי שסיים את ההתפתחות של ג'ודוקא צעיר והיה מוכן להכל. איסלאם אל-שהאבי המצרי הרגיש את זה ראשון, ואחריו יריבים מפולין ומהולנד. כאן הגיע הרגע שהכניס את ששון לתודעה של כל אוהדי הג'ודו בעולם - ובאופן אירוני, דווקא הקרב ההוא הסתיים בהפסד.

בחצי הגמר, מרחק ניצחון בודד מהבטחת מדליה, חיכה לששון טדי רינר, כנראה הג'ודוקא הגדול בכל הזמנים. רצף הניצחונות המדהים שלו עדיין היה אז בתוקף (רק בפברואר 2020, בגראנד-סלאם פריז, הצרפתי הפסיד אחרי 154 ניצחונות), והוא נחשב לזוכה ודאי בזהב, יריב בלתי עביר. זו הייתה שעתו היפה של ששון. נכון, הוא ירד מנוצח מהקרב הזה ורינר באמת המשיך לזהב, אבל קשה להסביר במילים את מה שהראו התנועות והבעות הפנים. רינר לא הבין מאיפה זה בא לו, בזמן שששון נתן לו פייט כמו שהצרפתי לא חווה זמן רב. ברגעים רבים נדמה היה שהישראלי עומד על סף סנסציה, ורינר הגיב בכעס בולט כאשר התרגילים שהולכים לו בקלות לא הצליחו. לבסוף, למרבה הצער, רינר ביצע את המהלך המנצח שנייה לסיום.

אל-שהאבי מסרב ללחוץ את ידו של ששון(צילום: אורן אהרוני)

ששון מתרגש על הפודיום בריו(צילום: אורן אהרוני)

עם כל התסכול, זה לא היה הסוף. אחרי קרב צמוד ומתוח מול אלכס גרסיה מנדוסה הקובני, ששון ניצח בזכות עונשים וקיבל את המדליה שכל כך הגיעה לו אחרי יום מטורף באולם בריו. העבודה עם הפסיכולוג, השיפור המנטלי, החוסן הנפלא – כל אלה התנקזו למדליית ארד מפואר, שלושה ימים בלבד אחרי הארד של ירדן ג'רבי.

כן, הוא היה מודע ללחצים. "הקפדתי לא לפתוח אתרי אינטרנט, אבל הנחתי שיש טירוף", סיפר לאחר מכן, "ראיתי מה קרה בכל זכייה במדליה עד עכשיו – שמחה גדולה במדינה קטנה עם עוצמה וכוח. דמיינתי שכל המדינה רואה אותי ורואה כיצד חלום הילדות שלי מתפרץ כמו הר געש". כאשר הוסיף הקדשה לעירו ירושלים – המדינה נכבשה סופית. מאמי לאומי נולד.