קטש: "אני מביע רגשות ומראה אהבה, אנשים מתבלבלים בין קור רוח לאדישות"

לעודד קטש אין רגע שקט. אפשר היה לחשוב שחלק ניכר מהלחץ יירד ממנו, לפחות לתקופה מסוימת, אחרי הזכייה של הפועל ירושלים בגביע ביום חמישי, אבל זו רק ההתחלה. בכובעו השני קטש מאמן את נבחרת ישראל, והשבוע כבר מחכה לו חלון משחקים במוקדמות אליפות אירופה.

עודד, מה הדבר הראשון שעשית אחרי הזכייה?

"הייתה נפילת מתח מאוד גדולה. זה לא היה משחק רגיל, זה היה אחד הגמרים הגדולים. הייתה עייפות מנטלית, הרגשתי קצת מרוקן מאנרגיות, המוח יודע שהוא צריך לשמוח אבל הגוף עדיין לא קיבל את הפקודה. מאז בעיקר הייתי במיטה, אני עדיין מנסה להתאושש".

עודד קטש. "עשינו את הדרך הכי קשה שיש"(צילום: עוז מועלם)

היה משמעותי עבורך לזכות בתואר בהיכל, אחרי שכבר הדחתם שם בדרך את מכבי ת"א?

"אני מאוד גאה שזה הסתדר בצורה הזאת. אני מכיר את כל הדיבורים על זכייה עם כוכבית ובלי כוכבית, אז פה אין כוכביות - עשינו את הדרך הכי קשה שיכולה להיות. שתי קבוצות ניצחו את מכבי בבית העונה, אנחנו גאים להיות אחת מהן".

בשנתיים האחרונות ירושלים נכנעה מספר פעמים ללחץ, בעיקר במשחקים מכריעים.

"אני לא מרגיש שיש לחץ מיוחד, זה קורה לכל קבוצה, בטח אם היא פייבוריטית. זה הכדורסל, זה הטבע, כדורסל זה משחק של לחץ, בטח כשאתה מגיע למשחקים מכריעים. עונה שלמה עומדת על הקו, אתה רוצה לנצח. הגדולה של כולם היא לדעת להתנהל בתוך הדבר הזה".

שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", היום

הרבה שחקנים שלך לא הגיעו טוב לגמר, ובסופו של דבר הכל נפל על היכולת ההתקפית של ג'ייקובן בראון וג'יימס פלדין. למה זה קרה?

"אין לזה יותר מדי הסברים. כשהמשחק התפתח לא הייתה על המגרש פייבוריטית, היה משחק שקול. אני לא אוהב להגיד שיש שחקנים שלא הגיעו, היו כאלה שנכנסו פחות טוב. אבל אלה דברים שקורים, במיוחד במשחק גמר, כשהלחץ עליך".

בראון הוא שחקן שיש לך מערכת יחסים מיוחדת איתו.

"הוא שחקן מאוד מרגש, בהתנהלות ובאופי, הוא גם מאוד רגיש - אבל אני לא חושב שמערכת היחסים שלי איתו מיוחדת יותר מאשר עם שחקנים אחרים. אני מאוד שמח על השינוי שהוא עשה גם מחוץ למגרש, שיכול להביא יותר לידי ביטוי את היכולות שלו, כי מבחינת כדורסל הוא ברמות הגבוהות ביותר".

בראון חוגג. "שחקן מרגש"(צילום: ראובן שוורץ)

כלומר, ירושלים אינה המקסימום עבורו.

"אני חושב שהוא יכול לשחק בכל רמה שירצה, הוא רק צריך לקבל את ההחלטה ולדאוג לגוף שלו. לא צריך ללמד אותו יותר מדי כדורסל, הוא יודע יותר טוב מכולם. הוא בקלות יכול להיות המאמן, הוא כבר סוג של מאמן על המגרש, מבין את המשחק ברמה מאוד גבוהה".

"אירופה זו אופציה"

אם בראון התעלה על עצמו בגמר ומקבל המון קרדיט מקטש, בצד השני של הסקאלה נמצאים השחקנים הישראלים, שלא זוכים לדקות קבועות, בעיקר באירופה. הדבר בולט במיוחד במקרה של הקפטן בר טימור, שהניף את הגביע בסיום משחק שבו שותף למשך פחות מחמש דקות.

"בסוף מה שיזכרו זה את בר מניף גביע". טימור(צילום: אלכס קולומויסקי)

המעמד של השחקן הישראלי בהפועל ירושלים רק הולך ומידרדר, ואתה בעצמך אמרת שאתם משלמים מחיר על ריבוי הזרים.

"באותה מסיבת עיתונאים התייחסתי לשאלה שלך ומאוד כעסתי על עצמי שעניתי כמו שעניתי. אני מנסה להיות מאוד אותנטי כשאני עונה, אבל אני לא באמת מתחבר לאמירה הזאת שלי. אני לא יכול להתייחס להבדל בין ישראלים לזרים, יש פה קבוצת כדורסל, אין לי העדפות מאיפה השחקן הגיע".

אז למה הישראלים לא מקבלים קרדיט באירופה?

"כשהזרים בקבוצות בכירות הם שחקנים ברמה יותר גבוהה, אז יכול להיות שמהזווית של הישראלי ההתמודדויות הן אחרות. זה לא הופך אותם לפחות טובים אם הם משחקים פחות דקות, הם חלק מקבוצה גדולה ומנצחת. אני כמאמן הפועל ירושלים צריך לעשות את המיטב ולא לחשוב על ישראלי או זר".

אתה לא חושב שאתה מאבד את טימור?

"אני מכיר את האופי של בר, וזו הסיבה שהוא כאן ושהוא הקפטן. אני לא חושב שנאבד אותו. העונה הזאת עוד ארוכה, יכול להיות שעוד יהיו לו משחקים גדולים, יכול להיות שיהיה לו משחק אחד שישנה את הסיטואציה, שהוא יוכל להפוך ליותר משמעותי, זה לא משהו שאני מחליט עליו מראש. בסוף מה שיזכרו זה את בר מניף גביע. הוא יכול להיות מאוד גאה במקום שהוא נמצא בו, מידע אישי אני יכול לומר שיש הרבה מאוד שחקנים שהיו מתחלפים איתו באהבה גדולה".

גם המאמנים הישראלים מתחילים להידחק הצידה – אבל ראינו ארבעה מהם מובילים קבוצות לפיינל־פור הגביע.

"נהיה פה קטע אופנתי עם כל היוונים, ובעוד כמה שנים תהיה אופנה אחרת. זה לא שגילו נפט ביוון או את איכות המאמנים שם. אני לא חושב שאם מאמן מגיע עם תעודת זהות אחרת זה הופך אותו ליותר טוב או פחות טוב, יש מאמנים זרים מצוינים ופחות".

סטפנוס דדאס. "עוד כמה שנים תהיה אופנה אחרת"(צילום: ראובן שוורץ)

אבל נראה שמעמד המאמן הישראלי נפגע.

"הוא נפגע במשך הרבה שנים, זה לא משהו שקרה השנה. מה שאנחנו רואים עכשיו זו התוצאה. הרבה מאוד בעלי תפקידים מנסים לעשות דברים שהם פחות מבינים בהם, מה שמקשה על המאמן לעבוד. זה כורת את הענף שאנחנו יושבים עליו".

מעניין אותך לצאת לאמן באירופה?

"מבחינתי זו אופציה, אבל אני נמצא במקום שכל כך טוב לי בו, אז קצת קשה לי לחשוב על זה".

"הלוואי שנזכה בטרבל"

קטש הוא סוג של ילד נצחי בכדורסל הישראלי, אבל בלי ששמנו לב הוא כבר בן 45. ישנם ילדים שאפילו לא זכו לראות את הקסמים שעשה על המגרש כשחקן פעיל, ומכירים אותו רק כמאמן.

כשחקן במדי פנאתינייקוס. אירופה היא אופציה גם לאימון(צילום: יוסי רוט)

יש לך אליפות אחת ושני גביעים ברזומה. ציפית שבשלב הזה בקריירה יהיו לך יותר תארים?

"ציפיתי שיהיו לי הרבה יותר תארים, תמיד אפשר יותר, אבל בסך הכל אני שמח בחלקי. אגב, בשנים שזכיתי בהן בתארים, לא בהכרח עשיתי את עבודת האימון הכי טובה שלי".

יש אנשים שאומרים שאתה יבש וחסר רגש, אבל כשמתמקדים עליך במהלך משחק רואים שאתה ממש אוכל את עצמך מבפנים. למה אתה לא מוציא את זה החוצה?

"זה נכון, זאת הדרך שלי. אני לא אדיש ולא חסר רגש, זה קור הרוח שלי. אני ממש לא שומר דברים בבטן, אני מביע רגשות ומראה אהבה, אנשים מתבלבלים בין קור רוח לאדישות".

כבר הערב (19.20) מחכה לך משחק ביתי נגד נס־ציונה, ואז אתה מתחיל בהכנות עם הנבחרת למשחק מול פולין ביום חמישי. איך אתה עומד בעומס ובשינויים הקיצוניים?

"אחרי הגביע הרגשתי שאני צריך יום־יומיים של מנוחה. אני לא אשקר, זה אינטנסיבי, זאת הסיטואציה שנוצרה ועם זה אני צריך להתמודד. אני מעדיף להגיע ככה ולא אחרי שישבתי בבית שמונה חודשים".

נבחרת העתודה ממשיכה להצליח, אבל בבוגרת עדיין לא ראינו תוצאות. איך פותרים את זה?

"בשנים האחרונות יש קשר בין ההצלחות לאיכות של השחקנים, ובעוד ארבע שנים יהיה אפשר לראות את זה גם בנבחרת הבוגרת. יש לנו עוד שנתיים־שלוש לחכות עד שהדברים יבשילו".

בכל זאת נסיים עם ירושלים – אתם בדרך לטרבל?

"מכבי ת"א חזקה יותר מבשנים האחרונות, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לעשות את זה. הלוואי שזה יקרה".