במינוס 30 מעלות: להיות הומלס בסיביר
לפחות 3,500 חסרי בית מסתובבים ברחובותיה של אומסק. כדי לשרוד הם ישנים ליד צינורות חימום: אם יתרחקו, יקפאו, ואם יתקרבו מדי – יספגו כוויות קשות. אבל איך ישימו לב מבעד לאלכוהול?
כמו רבים מחסרי הבית בסיביר, אלכסיי ורגונוב שורד בטמפרטורות המקפיאות של הלילה – משהו כמו מינוס 30 מעלות – על-ידי שינה מתחת לצינור חימום תעשייתי.
זו מציאות מסוכנת: אם יישן רחוק מדי מהצינור הוא עלול למות מחשיפה לקור, ואם יישן קרוב מדי הוא עלול לספוג כוויות קשות, שבהתחלה כלל לא יבחין בהן מבעד לשכרות שישרו עליו המשקאות האלכוהוליים הכבדים, שחסרי בית רבים שותים כדי להתחמם ולברוח מהמציאות.
ורגונוב, בן 46, חי כך כבר יותר מ-11 שנה. "בלילה אתה ישן עם עיניים עצומות, אבל עם אוזניים כרויות", הוא מעיד. פעם עוד חלם לשקם את חייו, אבל מאז מות זוגתו אליונקה, שהלכה לעולמה לפני שנתיים מסרטן הכבד, הוא איבד כל רצון. הם חיו יחד ליד תחנת הרכבת.
"אני מעביר את היום וזהו", הוא אומר. "אם אמצא אישה כמוה אוכל לעצור ולנסות לחזור לחיים, אבל אני לא יכול למצוא מישהי כמותה".
לפי המספרים הרשמיים שיש בידי הרשויות, ורגונוב הוא אחד מ-3,500 חסרי בית שחיים ברחובות העיר אומסק, אבל ההערכה היא שהמספר האמיתי גבוה יותר. הוא אחד מחסרי הבית המעטים שעוצרים לפטפט ולצחוק עם תושבי העיר. "זה אתה שהולך לקפוא בדירה שלך מתחת לשלוש שמיכות, לא אני, שאישן בין הצינורות", הוא אוהב להתלוצץ.
הזמן האהוב עליו הוא הלילה. אף שאלה השעות הקרות ביותר, זה גם הזמן שבו העיר שקטה והוא חופשי לשוטט בה ולחפש במזבלות בקבוקי זכוכית וחפצים אחרים שהוא יכול להחליף תמורת מעט כסף.
באומסק, השוכנת במרחק של שלושה אזורי זמן ממזרח למוסקבה, יש מקלט לילה לחסרי בית, אבל הוא נמצא בחלק רחוק של העיר, וורגונוב לא הולך לישון שם משום שההומלסים המקומיים לא יאפשרו לו לחפש חפצי ערך במזבלה הסמוכה, שבה הם רואים שטח שלהם.
ארגון צדקה בשם "קריטס" מחלקת מזון ובגדים לחסרי הבית בעיר, אבל ורגונוב למד לשמור על ערנות ולהיות ערוך גם לבואם של חורשי רעה: פעם כבר הציל את חייו של חברו, אלכסנדר, אחרי שקבוצת נערים הציתה אותו.
לפעמים ביש מזל וכאב יכולים לעודד חסרי בית באומסק לנסות לשנות את חייהם. ליוסיה סטפנובה בת ה-44, למשל, שוקלת לנסות לחזור לחברה אחרי יותר מ-27 שנה ברחובות. בחודש שעבר אושפזה לשלושה שבועות עם כוויות קשות בכל גופה אחרי שנרדמה קרוב מדי לצינורות שביניהם היא תופסת מחסה. עכשיו היא נמצאת במרכז שיקום בכפר רוזובקה, כ-30 קילומטר מהעיר.
"אני מתכננת ללכת הביתה, לאמא", היא אומרת, אף שהיא מכירה בכך שלא תוכל להחזיר 27 שנים שהלכו לאיבוד ברחוב. "חלומות הילדות שלי היו גדולים, אבל מאוחר מדי עכשיו. הספינה הזו כבר הפליגה".
לפנייה לכתב/ת 
