"אמרתי לילדים להשתטח. ניסיתי להיות חזקה אבל נלחצתי וצעקתי"
הסרטון שצילמה שני בן אבו מאשקלון, שהאזעקה תפסה אותה עם ילדיה בחוץ, ריגש רבים. היא סיפרה לאולפן ynet: "אמרתי לילדים לשכב על הכביש". בנה עילאי בן ה-10: "זה היה מבהיל מאוד אבל מתרגלים לזה, זו שגרה"
ההסלמה הביטחונית מול עזה אילצה את תושבי הדרום לחזור למה שהפך כבר למעין שגרה שלהם - אזעקות, רקטות וממ"דים. סרטון אחד שהפך אתמול ויראלי הצליח להדגים את המציאות הבלתי אפשרית הזאת ולרגש רבים. בסרטון נראית שני בן אבו, תושבת אשקלון שצילמה את הסרטון, עם שני ילדיה עילאי בן ה-10 ונהוראי בן ה-6, כאשר האזעקה תופסת אותם ברחוב. הם השתטחו על הכביש כדי לתפוס מחסה והאם אמרה לילדיה: "תגנו על הידיים, הידיים למעלה. תשכבו". עילאי השיב לה: "אני מפחד שייפול עליי טיל".
שני הסבירה מה גרם לה להוציא את הטלפון הסלולרי ולצלם בזמן האזעקה. "זו בעצם פעם ראשונה שזה תופס אותי בחוץ", סיפרה. "היינו בדרך לחוג של עילאי ואז הוא אמר לי שיש אזעקה ואני אמרתי לו 'מה פתאום'. אז הוצאתי את הטלפון והחלטתי לצלם, אבל כבר לא היה לנו זמן. שמענו את הבום הראשוני ופשוט השתטחתי. היה איתי גם הבן הקטן שלי נהוראי שאותו כיסיתי בגופי, וגם את עילאי ניסיתי לכסות בגופי. אמרתי לו שצריך לשים ידיים על הראש ולשכב על הכביש, ובאמת זה עניין של שניות. אפילו אני נלחצתי וצעקתי. ניסיתי להיות חזקה אבל כשזה קורה לך בחוץ זה משהו שיוצא ממך ואת לא מאמינה שזה קורה בצורה כזו".
גם עילאי סיפר על רגעי הפחד שתפסו אותו בדרך לחוג, לאחר שעדכן את אמו על האזעקה. "זה היה מבהיל מאוד ומפחיד", אמר, "אבל ככה זה, תמיד מתרגלים לזה, ככה אנחנו חיים".
-מה עשית ברגע ששמעת את האזעקה?
"לא היה בניין קרוב, אז ירדנו מהאוטו והשתטחנו על הרצפה עם ידיים למעלה".
-מאיפה למדת את זה?
"מאימא".
-אני רואה אותך בסרטון מסתכל למעלה, הסתכלת לראות איפה הרקטות?
"כן הן היו מעלינו, מעל הראש".
"אני חייבת לציין שזו שגרה אצלנו", הוסיפה שני. "אמנם עילאי עדיין קצת בחרדה כי הוא ממש ראה את היירוט, זה היה מאוד קשה. אני בעצמי שאני בוגרת קיבלתי את זה נורא קשה, כי אתה מרים את העיניים ואתה שומע רעשים ורואה את היירוט עצמו, ובחוץ זה תופס אותך אחרת. בבית אין לי ממ"ד אז אני עולה שתי קומות כדי להגיע לממ"ד והילדים נורא מפוחדים וזה נורא קשה".
-ילדים במרכז חיים אורח חיים רגיל, איך מסבירים את התחושות שלכם למי שלא גר שם?
"אי אפשר להסביר למי שלא חווה את זה, אי אפשר לתאר במילים. אני אתמול חוויתי את זה, לצערנו פה זה שגרה. ילדים צריכים לגדול לעולם יפה, לצאת לשחק בחוץ, פה הם לא יכולים לעשות שום דבר, כל דבר בצל הפחד, וזה לא חיים. נקווה לימים טובים יותר".
לפנייה לכתב/ת 
