אין לנו הרבה שחקנים כמו אלירן עטר / תוכן גולשים
גם בגיל 33, עטר הוכיח שהוא לא איבד את הקסם ואת הרעב לשערים, ועדיין נחשב לחלוץ גדול. בית"ר ירושלים עשתה עסקה מצוינת, ובקצב הזה צריך לשקול להחזיר אותו לנבחרת. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
לפני פחות משלושה שבועות אלירן עטר עבר לבית"ר ירושלים והרבה גבות הורמו, גם של אוהדי בית"ר. טענתי כבר אז ואני טוען גם היום: ההעברה הזאת הייתה טובה לכל הצדדים: עטר, מכבי תל-אביב ובית"ר ירושלים.
מכבי חסכה כסף ולא מעט ובנוסף השתחררה מחלוץ ממורמר, כזה שמת לטרוף את הדשא אבל אין לו סיכוי אמיתי לשחק תחת איביץ'. בית"ר קיבלה חיזוק משמעותי לחוד ההתקפה שלה ועם כל הכבוד לשלומי אזולאי, ויש כבוד, מדובר בקליבר מסוג אחר. ואלירן עטר - הוא בסך הכל קיבל את ההזדמנות לחזור לעשות את מה שהוא כל כך אוהב - לכבוש שערים יפים במיוחד ולשמח אלפי אוהדים.
עדיין רלוונטי. אלירן עטר(צילום: עוז מועלם)
האוהדים הסקפטיים הטילו ספק ביכולתו של עטר לחזור לימיו הגדולים, בשיתוף הפעולה שלו עם רוני לוי ובמה לא. מה שהאוהדים האלו לא הבינו שחלוץ גדול הוא חלוץ גדול. נקודה. גם בגיל 33 עטר הוא מהטובים בישראל בהבקעת שערים ובשבילו זה כמו לרכוב על אופניים, לא משהו שהוא יכול לשכוח. אלירן עטר הוא אמן כדורגל, כזה שיכול לעשות דברים גאוניים עם הכדור ולהשתגע בלעדיו.
לא בכדי שניים מרגעי הקאלט הגדולים ביותר של מאיר איינשטיין ז"ל בכדורגל הישראלי קשורים לשם עטר. אני רואה דמיון רב בין ראובן, "שערררר", עטר לאלירן, "מה עשה הילד!!! וואו וואו". שניהם סוג של גאוני כדורגל ואמנים לא פחות מפסלים או ציירים בעיני, ואת הקריירה של שניהם מלווה סוג של תחושת פספוס. תחושה כזאת של "היה טוב, אבל היה יכול היה להיות הרבה יותר טוב".
אם אצל כוכבה המתולתל של מכבי חיפה בדימוס ניתן למצוא את האשמה בפציעות הקשות מהן סבל לאורך הקריירה, אצל החלוץ הסברה הרווחת היא שמדובר בעניין אחר, מנטלי. ממבט קצר על עטר אפשר להבין על מה מדובר: הוא נראה חצי כועס/חצי "מרחף" (אמן, כבר אמרנו?), כאילו הוא לא 100% איתנו, כאילו כבר הפליג עם ראשו למקומות אחרים. גם אם זה אכן נכון והוא רק 50% איתנו, אין ספק שה־50% האלו עדיפים בהרבה על 100% של חלק מכדורגלני ארצנו.
שחקנים כמו עטר הם הסיבה למה אנחנו אוהבים את המשחק הזה ולמה אוהדים קונים כרטיסים. ושתי הערות אחרונות: אחרי העזיבה של גדי קינדה ביקרתי את הנהלת בית"ר על כך ששיחררה אותו בלי להביא מחליף. כאן המקום להגיד שאפו על שתי החתמות מצוינות ברגע האחרון של חלון ההעברות. גם עטר וגם ממן אלו חבר'ה לא ילדים, אשר יודעים את העבודה ויכולים להשתלב תיק-תק ללא צורך בתקופת השתפשפות.
למען האמת, לגבי העונה הנוכחית זה לא באמת משנה כי עושה רושם שהמקום השלישי שלהם ממזמן, לא הרבה מעבר, אבל עם תוספת של שלושה שחקנים בעמדות הנכונות בית"ר בהחלט תוכל לאיים על התואר בעונה הבאה.
אם מונס דאבור פצוע, תומר חמד לא בכושר שהיה בעבר ועטר ממשיך בקצב הזה אולי שווה לשקול להחזירו לסגל הנבחרת?
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
עטר
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
