המאמי הלאומי של קטש / פלג בחמישי

המקושרים

הדקות והנקודות של בלאט

בשני בערב, בזמן שנבחרת הכדורסל גברה על רומניה, בילו בר טימור מהפועל ירושלים ותומר גינת מהפועל ת"א במסעדה יחד עם בנות זוגם. מהתמונה העליזה שהעלו באינסטגרם קשה לקבוע אם המסעדה רומנית. גינת נופה יום קודם, טימור ביקש להשתחרר "מסיבות אישיות". עם קשר או בלי, עדיף לשבת במסעדה עם אוכל משובח מאשר להתייבש על הספסל ולאכול את הלב.

בינתיים בת"א, תמיר בלאט שותף במשך 26 דקות מול הרומנים. היו לו שבעה אסיסטים, אבל כידוע, רכז צריך לפעמים גם לקלוע. חמש פעמים הוא ניסה לזרוק שלשות, והחטיא, אך למרות תרומת הנקודות האפסית, נשאר על הפרקט יותר מכל הגארדים. את ים מדר רצה המאמן, שאוהב לדבר על הצערה, להכניס רק בגארבג'־טיים.

(איור: אופיר בגון)

גם בירושלים בלאט מרבה לשחק ולא בדיוק מככב, בעוד שטימור מיובש ומבויש. בליגת האלופות, למשל, גם כשהקבוצה טיילה לניצחון ב־22 הפרש והפלוס־מינוס של בלאט (כלומר בדקות שבהן שיחק) היה שלילי, טימור בקושי שותף. לא מעט אוהדים בארנה מחו על היחס לקפטן, שהפך בעל כורחו לבחור ישיבה. "מה שקורה באירופה מבחינה אישית מתסכל אותי", הוא צוטט בחודש שעבר. "בטח כשאני טוב בליגה".

בגמר הגביע בו זכתה ירושלים, בלאט שיחק יותר מ־29 דקות ותרם חמש נקודות ב־25 אחוזי הצלחה. היו לו כמובן גם הופעות הרבה יותר מוצלחות, אבל סקורר מדהים הוא לא. באנקר אצל המאמן דווקא כן. טימור זוכה לקום מהספסל בעיקר בפסקי זמן, כאילו שעל המגרש נמצא סופרסטאר בסדר גודל של ג'יימס הארדן.

ויש עוד צד לסיפור הזה. קטש, חוץ מזה שהוא מאמן נבחרת וקבוצה במקביל, משמש כמנהל מקצועי במיזם עסקי פרטי. מדובר בחברת "שחקן אמיתי" - מעין חוג כדורסל בתנאי פנימייה - שהיועץ המקצועי שלה הוא דייויד בלאט, אבא של תמיר, ובין מנהליו נמנתה גם האמא כנרת. מפלס הגאווה של כולם עולה לעיתים תכופות, כשעמוד הפייסבוק של הפרויקט עורך לילד סוג של פולחן אישיות.

שחקן נוסף שזוכה שם לשבחים הוא גולן גוט מעירוני נס־ציונה, בן דודו של תמיר ובנו של עוד בכיר ב"שחקן אמיתי" - דני גוט. גם הצאצא הזה מקבל במה יפה בנבחרת, ומול רומניה היה אפילו לאחיינים משהו משותף: שניהם תרמו אפס נקודות.

בירושלים הוא מרבה לשחק ולא בדיוק מככב. בלאט(צילום: אורן אהרוני)

שלום עודד, על רקע הקשרים עם משפחת בלאט ו"שחקן אמיתי", לא נראה לך שיש פה בעיה?

"זה מיזם שהייתי חלק ממנו בעיקר בתחילת הדרך לפני המון שנים, אני מאוד גאה בו, ובתור מאמן כל ההחלטות שאני מקבל הן מקצועיות בלבד. אין שום ניגוד אינטרסים. הכל חשוף וידוע. אני לא מקבל שם כסף, ומתפרנס רק מעבודתי כמאמן כדורסל".

לא קיבלת שם כסף מעולם?

"לא אמרתי מעולם. בשנים האחרונות".

במודעות של "שחקן אמיתי" לקראת המחנה בפסח, אתה עדיין מככב.

"אבוא להיות אורח, כמו שאני מגיע למחנות אחרים".

נחמד מצידו, בליל הסדר משפחת בלאט תוכל להשאיר כוס לא רק לאליהו, וטימור? הוא יישאר עם הקושיות.

עודד קטש. "אין שום ניגוד אינטרסים"(צילום: אבי רוקח)

העלוב

כץ מנסה להקטין את שפירא

בדצמבר האחרון, כשמלאו 18 שנה למותו של רובי שפירא, מנהל החשבונות יואב כץ התעלם מהאירוע. במקום לשמר ולפאר את זכר הבעלים הנערץ שהביא להפועל חיפה אליפות היסטורית, כץ מנסה להקטינו ונלחם בצילו.

בשבת, לפני המשחק מול נס־ציונה, חגגה גם הצביעות. על המסכים באצטדיון הופיעו דיוקניהם של שבעה ממנהלי הקבוצה שהלכו לעולמם - יצחק כהנא, יצחק בן־זאב, יצחק אלטוביה ויהושע שרפשטיין, צבי צימט, יחיאל זלץ ויצחק מדר ז"ל - ומיד אחריהם, באותה נשימה ורשימה, זכה לאזכור של כמה שניות גם שפירא.

שבעת הראשונים תרמו למועדון מכל הלב, וראויים כמובן להוקרה. שפירא, עם כל הכבוד לכולם, לא היה מזכ"ל ולא חבר מועצת פועלים. הוא היה בעלים שהשקיע מיליונים והביא למועדון אושר חסר תקדים. הניסיון לטייח את ההתעלמות מאזכרתו לפני כחודשיים, בסיפוחו לתיקיית מנהלים ומזכ"לים, רק העצים את הקטנוניות של הבעלים הנוכחי.

"כשאורן, המנכ"ל, יצר איתי קשר, אמרתי שאינני מעוניינת שיזכירו את רובי", סיפרה אתמול האלמנה רחל. "האזכרה הייתה בדצמבר, ואם הם לא עשו את זה בזמן, אין שום טעם להזכירו יחד עם האחרים. הודעתי שאני והמשפחה לא נבוא".

יואב כץ. מנסה להקטינו ונלחם בצילו של שפירא ז"ל(צילום: עוז מועלם)

והם לא כיבדו אפילו את הבקשה הזו.

"נכון. רובי השקיע בקבוצה הזו כל כך הרבה מיליונים ואת הנשמה שלו. זה היה מעליב".

מהפועל חיפה נמסר: "לרגל העשור החדש ושנת ה־96 להקמתו קיים המועדון, ביוזמת הבעלים יואב כץ, טקס הצדעה לאנשים שהובילו אותו לאורך הדורות ואינם בין החיים, ובהם רובי שפירא ז"ל. המנכ"ל שטרלינג שוחח עם רחל שפירא והזמין אותה ואת בני המשפחה באופן אישי לטקס, אך הם בחרו מסיבותיהם שלא להגיע".

הם בחרו, זה נכון, אבל גם ביקשו לא להזכיר את יקירם. כי לדחוף את שמו של הבעלים שנתן את חייו בשביל האליפות, בטקס בן כחמש דקות לשבעה חברי הנהלה, זו בושה וחרפה. אבל ככה כנראה כץ, שיבדל"א, רוצה שיזכרו אותו.

הביזיון

אורנשטיין נשאר מחובר לקופה

בשבוע שעבר נפל דבר בבניין ההסתדרות בת"א. האסיפה הכללית של מרכז הפועל בחרה בפרוספר בן־חמו לקדנציה נוספת כיו"ר, לצד 21 חברי דירקטוריון. ולדימיר פוטין, משום מה, לא שלח מברק ברכה.

"השתחררנו זה מכבר מהסטיגמה של פוליטיקה ועסקנות", הכריז בטקס מנכ"ל הפועל יורם אורנשטיין, מהסמלים המובהקים של העסקנות, הנהנתנות והפוליטיקה.

ולדימיר פוטין. לא שלח ברכה(צילום: AFP)

בתחילת החודש חגג המנכ"ל, שמכהן בתפקיד מ־2008, יום הולדת 73. בנוסף הוא משמש כמזכיר כבוד של הוועד האולימפי, תפקיד שמקנה לו גינונים, טיולים וקוקטיילים בארץ ובחו"ל. פרט לפעילותו (הברוכה) בספורט העממי, ועסקנותו (המקוללת) בספורט המקצועני, הגוף הארכאי בראשותו משמש צינור מיותר להעברת כספים לאיגודים, וגוזר קופון לעצמו.

בשנת 2018 עמד שכרו של אורנשטיין על 38,217 שקל בחודש. מדוע עובדים אחרים במשק נאלצים לפרוש בגיל 67, והאם כהונתו, כמו במקרה של מלכת אנגליה, היא לכל החיים? בירור בטירת וינדזור ברחוב ארלוזורוב בת"א העלה כי כל עוד הדירקטוריון לא יחליט אחרת, הצינור ימשיך למלוך. אולי באמת הגיע הזמן להביא לשם תיירים, ולהקים את משמר המנכ"ל.

ההפקרות

מרתון אנטי־וירוס ת"א

בתחילת השבוע הודיעה עיריית ת"א כי לפי הנחיות משרד הבריאות, רק ישראלים יורשו להשתתף במרתון שיתקיים בעיר. קבוצה משותפת של סטודנטים, ישראלים וזרים ממכון ויצמן ברחובות, שנרשמה מבעוד מועד, פנתה למארגנים, ומהתשובות שקיבלה אפשר להריץ מרתון בדיחות. לאו דווקא מצחיקות.

מארו טפרי. הוא דווקא יכול לרוץ(צילום: ראול, ריל טיימינג)

"רק בעלי תעודת זהות כחולה רשאים להשתתף", אמרו להם בהתחלה. "אבל יש פה סטודנטים זרים שלא יצאו מהארץ חצי שנה לפחות", הקשה הפרופסור מהמכון. "אלה הנהלים, מצטערים", ענו. "כלומר אני, שביקרתי בתקופה האחרונה בשבע מדינות, יכול להשתתף", התפלא הפרופסור, "והם, שהיו בחודשים האחרונים רק בישראל, מסוכנים?" התשובה הייתה זהה: "אלה הנהלים".

למחרת, אגב, כשנציג אחר מהמכון התקשר וסיפר שאחד הרצים יצא לחופשה בחו"ל בכריסמס, מהוועדה המארגנת אמרו לו: "אה, רק כריסמס זה בסדר". שלשום בערב, בשעה טובה, נפל למארגני המרתון האסימון והם הבינו שצריך לסנן את הרצים בהתאם לרמת הסיכון ולא לפי צבע תעודת הזהות. מזל, כי אחרת דווקא ההוא שעזב את הארץ בכריסמס, יכול היה להפוך אותו לחג הקורבן.