בין שנאת אחים לקרבת דם: סוד כוחנו יחד
למראית עין נראה כי הפערים הולכים ומתרחבים, שהשסע הולך וגדל והפירוד גובר על האחדות. אמנם כל זה הוא למראית עין כי באמת במבט פנימי יותר, כמו לדוגמה בשעת שמחה לאומית או חלילה צרה הפוקדת אותנו, המציאות נראית אחרת ואין עם חזק ומעורר השראה כמו העם היהודי
חג פורים חג גדול לילדים עם מסר חשוב למבוגרים שכן החג הכי שמח בעיר טומן בחובו משמעות נדירה ומיוחדת. לכן לא פלא כי נכתב שלעתיד לבוא כל המועדים יתבטלו מלבד פורים. חז"ל רואים בחג הפורים משמעות פנימית עמוקה ומחנכת ומאורע מכונן וחשוב מאין כמוהו בהיסטוריה התקומה של העם היהודי.
סיפור המגילה מתרחש בסוף הגלות שלאחר חורבן הבית הראשון, לפני בניית הבית השני, אז היה העם היהודי שקוע בדורמיטא, והתיעוד לדיאלוג הגורלי בין המן לאחשוורוש מעיד על כך: "וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. י וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי--צֹרֵר הַיְּהוּדִים. יא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ".
מבעד למילותיו צמאות הדם של המן אין אנו שומעים מפיו את הפשע הנורא המיוחס ליהודים, כזה המצדיק מחיקת עם שלם. אין הוא מייחס להם שום
אשמה ואפילו את שם העם הוא אינו מעז לומר. כל שנאתו כלפי העם היהודי מתמצקת לטענה לא משכנעת ובוודאי לא מוצדקת – "העם מפורד ומפוזר בין העמים". הרי לא יכול להיות שרק בגלל שמרדכי סירב להשתחוות טיפשית ישתוקק המן להשמיד, להרוג ולאבד עם שלם.
לשנאה הפתולוגית של המן את היהודים חייבות להיות סיבות נוספות וחז"ל שעמלו על פרשנות המילים מפורד ומפוזר אומרים שהמן, שהיה מכשף ואסטרולוג, הבין והכיר את נקודות התורפה של העם הנבחר וזיהה פרצת אבטחה חמורה בחומת המגן השומרת על היהודים.
דבריו חושפים את חולשתו הקריטית של העם - כל זמן שישראל נתונים במחלוקות חריפות, בשנאת אחים ומפולגים ביניהם, הרי הם חלשים ופגיעים. לכן, אומר המן כי זה הזמן הראוי להשמידם. מרדכי, שיודע כי חלון הזמן הולך ונסגר, ממהר לבקש מאסתר לדבר על ליבו של אחשוורוש. אסתר עונה למרדכי בחיוב אך מורה לו: "לך כנוס את היהודים וצומו עליי שלושת ימים". כלומר, דבריה של אסתר למרדכי מאשרים את דבריו של המן שהרי מכנסים רק את המפוזרים המפורדים.
המן, שביקש ותכנן להשמיד את היהודים בתוכנית זדונית שאומצה שנים אח"כ בגרמניה ובאירופה האנטישמית, מלמד אותנו שיעור חשוב שמסקנותיו מצביעות על "הבטן הרכה" שלנו. בהכרת העובדה שבנקודת זמן היסטורית היהודים כולם במצוקתם הקשה התאחדו יחדיו והתאגדו כאיש אחד בלב אחד, ומתוך האחדות, השיתוף והרצון לסייע איש לזולתו, הצליחו למשוך על עצמם את כוחו של האור העליון, הוא אור הבורא המתגלה לברואיו, שיצר לתקופה מסוימת מציאות שונה מהמוכרת, כזאת שבה השפע הרוחני מצד הבורא מגיע לאדם השם לנגד עיניו קודם את מצוקת הזולת ושיברו ורק אח"כ את שלו.
הגלות הארוכה בארצות העולם מוכיחה זאת היטב - נותקנו זה מזה, כל עדה שונה מרעותה ואף על פי כן נשארנו מאוחדים וגילינו שהמשותף גדול לאין ערוך והוא הממגנט אותנו להתקבץ יחד ולצופף שורות. רעיון השיבה לארץ ישראל ותקומת הבית היהודי היוו את הדבק שהחזיק אותנו יחד כעם. לא רק שהגענו הביתה, אלא גם פיתחנו זהות כללית של משפחה אחת, בעלת מטרות משותפות מבלי לוותר על תפקידו האישי של כל יחיד ויחיד.
ברקע שכזה, מטשטשים ההבדלים החיצוניים בין אדם לאדם, כשהם מותירים אחריהם אך ורק שאיפה לטוב. לעומת זאת, במצב של "מפוזרים ומפורדים" מתערפלת היכולת שלנו להבחין בנחיצותו של הקשר בינינו ואף משתנה נקודת המבט שלנו כלפי האחר. אנחנו רואים בעין ביקורתית וחסרת רחמים את המגבלות שמפרידות בינינו ומיד נוצרים מסכים מבדילים ומרחיקים בין איש לרעהו. חוש הצדק שלנו מושפל ומופנה להתבוננות עוינת ומתנשאת.
נקודת המוצא טוענת שדווקא המצב המפורד הזה, דווקא המתח והביקורת בין המחנות בישראל, הדעות הרבות שנדמה שלא ניתן לגשר עליהן, התהום הפעורה בין ימין לשמאל ובין דתיים לחילוניים, מוכיחים יותר מכל את נחיצותה של האחדות בישראל שהיא הערובה לניצחון. על אף קשת הניגודים אין אנחנו נקרעים זה מזה, החיבור עולה על כל מחלוקת וכעת אנו נמצאים בעיצומו של תהליך איחוי מחדש וניסיונות ההתקרבות מבליטים את הניגודים.
למראית עין נראה כי הפערים הולכים ומתרחבים, שהשסע הולך וגדל והפירוד גובר על האחדות. אמנם כל זה הוא למראית עין כי באמת במבט פנימי יותר, כמו לדוגמה בשעת שמחה לאומית או חלילה צרה הפוקדת אותנו, המציאות נראית אחרת ואין עם חזק ומעורר השראה כמו העם היהודי.
בפורים מושם דגש עבה על שמחה חיבור ואחווה משפחתית המתבטאים במצוות החג סעודת פורים, משלוח מנות ומתן צדקה. אפשר לדבר בלי סוף על מוסריות, דרך, ערכים וצדק. אולם יש לזכור כי הדדיות, אכפתיות ודאגה לאחר הם חומת המגן השומרת. סיפור חייו של עם ישראל מלמד על היסודות המוסריים, החוקיים ואת רעיונות השלום, הצדק, הצדקה והאחריות שבעידודם זכינו לבנות חברה תוססת, מרתקת, חכמה, יוצרת ובועטת. לעיתים נדמה כי הקווים לא מתחברים, הדיכוטומיה חריפה והמציאות נראית קשה ואף בלתי אפשרית, בל נשכח שבסופו של דבר שלום הבית חשוב ויקר שאם לא כן המן תמיד ישוב להזכיר לנו את סוד כוחנו יחד.
יצחק אהרון, "חכמה " מרכז לקבלה
לפנייה לכתב/ת 
