ניסה לקבל דירות של גרושתו ב"שיטת מצליח"
גבר תבע בעלות בנכסים שנרכשו במימון הוריה של אשתו לשעבר. אבל בית הדין הרבני קבע שמדובר בטענותיו מופרכות שמטרתן עושק
בית הדין הרבני בתל אביב דחה לאחרונה
תביעה של גבר גרוש לזכויות בשתי דירות הרשומות על שם אשתו לשעבר – אחת מהן נרכשה לפני נישואיהם והשנייה משמשת את הורי האישה, המגיעים מחו"ל לביקורים בישראל. נקבע כי הבעל ניסה לעבוד ב"שיטת מצליח" והעלה טענות מופרכות בניסיון לעשוק את האישה והוריה.
בני הזוג נישאו ב-2012. זמן קצר קודם לכן רכשה האישה דירה מכספים שקיבלה במתנה מסבתה ומהוריה, ובני הזוג התגוררו בה תקופה מסוימת. כשנתיים אחרי נישואיהם העבירו הורי האישה כספים לחשבון המשותף של בתם ובעלה על מנת שהיא ואחיה ירכשו עבורם דירה בישראל. דירה זו עומדת ריקה רוב ימות השנה ומשמשת את ההורים בעת ביקוריהם בארץ.
לפני כשנתיים התגרשו בני הזוג והבעל תבע בין היתר זכויות בשתי הדירות. הוא טען כי הורי האישה רכשו את הדירה הראשונה במתנה לשניהם, וכי השקיע בשיפוצים. הוא הוסיף שהם הבטיחו לו זכויות בדירה הנוספת.
האישה טענה מנגד שהדירה הראשונה נרכשה לפני הנישואים ולכן לא נחשבת לרכוש משותף, מה גם שהבהירה לאורך השנים כי מדובר בדירה שלה בלבד. היא עמדה על כך שבעלה ביצע בה תיקונים קלים ולא נערך שיפוץ משמעותי.
לגבי הדירה השנייה טענה שהוריה החליטו להשקיע כספים בנכס נדל"ן בישראל וביקשו ממנה ומאחיה להירשם כבעלים משיקולי מס. הכספים הועברו אמנם דרך החשבון המשותף, אך הוא שימש רק כצינור לרכישת הדירה עבור הוריה. האישה הציגה בבית הדין מסמכים רבים המעידים כי על המעורבות הבלעדית של הוריה בעסקה.
הדיינים - הרב צבי בן יעקב, הרב יצחק הדאיה והרב משה בצרי - הבהירו כי לפי חוק יחסי ממון, נכסים שהיו שייכים לבן הזוג ערב הנישואים שייכים לו בלבד וכך גם כספים שקיבל במתנה, אף אם הועברו תוך כדי הנישואים. כדי לסתור קביעה זו, הוסיפו, היה על הבעל להציג ראיות ברורות ומוצקות לכוונת שיתוף בנכסים. בפועל, הוא לא הציג ולו ראיה קלושה לזכויות כלשהן בדירות.
נקבע הדירה הראשונה נרכשה לפני הנישואים ללא כל תרומה מצד הבעל, כשאותו "שיפוץ" היה למעשה תיקונים קלים שכל שוכר עושה. יתרה מכך, הטענה שקיבל את הזכויות במתנה מהורי האישה לא מבוססת, שכן "מתנה של נדל"ן אינה נקנית באמירה בלבד, לא על פי ההלכה ואף לא על פי החוק". מעבר לכך, לאורך הנישואים הבעל לא ביקש להעביר את הדירה גם על שמו.
באשר לדירה השנייה נקבע שהאישה הוכיחה במובהק שנרכשה מכספם של הוריה ועבור הוריה והרישום היה פורמאלי בלבד. השימוש שנעשה בחשבון הבנק של בני הזוג להעברת הכספים לקבלן, הובהר, לא מלמד על כוונת שיתוף.
לבסוף ציינו הדיינים כי בטענות הבעל לא היה שמץ של אמת וכי ניסה "לעבוד בשיטת מצליח" ולעשוק את האישה והוריה. "את הניסיון לעשות עושר ולא במשפט, בית הדין צריך לדחות בשתי ידיים, תוך נזיפה חמורה על עצם הניסיון", נכתב. הדיינים הוסיפו כי היה מקום לחייב את הבעל בהוצאות משמעותיות אך החליטו להתחשב בו בשל מצבו הכלכלי.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר משפט הישראלי פסקדין
- ב"כ האישה: עו"ד אביטל קזלו
- ב"כ הבעל: עו"ד אורן ברקן
- עו"ד גד שמגר עוסק בדיני משפחה
- הכותב לא ייצג בתיק
ynet הוא שותף באתר פסקדין
מומלצים