מקור הטופו הוא פולי סויה. משרים אותם, טוחנים, ובדומה להכנת גבינה מסורתית - מסננים את הנוזל וממצקים את שנותר, כך שהטופו מורכב מפולי סויה, מים ומעט מלח.
בארצות־הברית מגדלים את מחצית מהסויה בעולם, אך הטופו נוצר לפני כאלף שנה במקרה על ידי סיני שחימם "חלב" סויה והוסיף לו ניגארי ‑ קריסטל מלח המופק ממי ים. למערב הגיע בשנות ה־60 של המאה הקודמת.
הטופו הוא מקור מצוין לחלבון. קטנית הסויה ידועה בתכולה גבוהה יחסית של חלבון איכותי. היא עשירה גם בשומנים בריאים בלתי רוויים, במיוחד אומגה 3, ומינרלים כמו סידן, אבץ וברזל.
מחקרים מעידים על קשר בין צריכת סויה להפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם, סוכרת ומספר סוגי סרטן.
הטופו הוא מקור לפיטואסטרוגנים, קבוצת הורמונים צמחיים שאינם מזיקים ואף עשויים לסייע במניעת סרטן השד. יש נשים שעבורן צריכה של סויה ומוצריה, המכילים פיטואסטרוגן בכמות קטנה, אף מקילה את תסמיני גיל המעבר, למשל גלי חום.
כדאי לקנות את הטופו בעל התווית הנקייה, כלומר רשימת רכיבים קצרה ומוכרת: הרכיב הראשון צריך להיות פולי סויה, ורצוי שהרכיב השני יהיה סידן כלוריד (או קלציום כלוריד).
הטופו הטבעי חסר טעם, עדין וסופג בקלות את הטעמים והארומה של התיבול והרכיבים הנוספים במנה. הוא משתלב היטב במנות פיקנטיות או מתוקות, מבושלות או טריות, כשהוא טרי, מוקפץ במעט שמן, מבושל או אפוי.
הטופו אינו מכיל כולסטרול, נטול גלוטן, דל בקלוריות ודל בנתרן (מלח).
באדיבות התזונאיות שלומית דיליאון ונאוה רוזנפלד, יועצות מקצועיות לחברת "ליב"
פורסם לראשונה 15.03.20, 12:58