אהבות חייו: יומנו של אוהד / תוכן גולשים
זה גדול ממני. את יודעת שאחרי הפסד אני מסתגר בחדר עד שארגע והתחושה בגוף בלתי נשלטת, מין כאב חודר עצמות מפוצץ ברגש. את יודעת שאחרי הפסד אני אוהב אותה יותר ואחרי ניצחון אני אוהב אותך יותר? היא הרצינה פניה במבט לא מבין ואני צללתי לתוך עולם של געגוע מרוב שדיברתי עליה. כל הזמן הזה מבלי לשים לב היא החזיקה לי את היד. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
"דמייני לך", אני אומר לה, "דמייני לך את הפגישות הראשונות שלך עם בעלך. היזכרי ברגשות שלך כשהתאהבת בו, את הפרפרים בבטן, את פעימות הלב שיצרו עוד פרפר ועוד פרפר ועוד ועוד. היזכרי בחוסר הריכוז במהלך היום כשאת בלעדיו, הציפייה והכמיהה לפני המפגש איתו כשאת עסוקה בספירת השניות והגעגוע לא מרפה.
את כבר מתה לראות אותו, מריצה בראשך סרטי אהבה ניצחיים והציפייה מנצחת את היגיון הזמן. העיניים מציצות בשעון בתקווה שימהר קצת ואת מתחילה להכין עצמך לקראת המפגש.
האהבות הגדולות של חייו(צילום: Shutterstock)
את בוחרת את הבגד הכי יפה שלך, את מתבשמת בבושם שנשמר רק לאירועים מיוחדים, חיוך מתפשט על פנייך ואת סופרת את הדקות. בשלב מסוים כבר אין לך חשק לדבר עם אף אחד, את ממוקדת מטרה, רק רוצה שיגיע הרגע, רק רוצה לראות אותו, להיות איתו, לאהוב אותו בטוב וברע כמו בחלומות, כמו בדמיונות, כמו בסרטים. זו אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבת אמת לכל החיים.
היא החלה לחייך כלא מבינה את משמעות מילותיי, היא פערה את עיניה הגדולות והיפות ואמרה: "על מה אתה מדבר לעזאזל"? אני חייכתי בשובבות וגאווה כאחד, לא היה אכפת לי שהיא לא מבינה או חושבת שאני משוגע. "ככה מרגישים" עניתי, "ארבעים שנה אני מרגיש ככה לפני כל משחק, זו התחושה".
על מנת להקל על ההלם שלה אמרתי לה שגם עמית, חן, אבירם, ליאור ורובי מרגישים ככה עם השיגעון והאהבה הזו, ואני עוד הנורמלי מביניהם. ניסיתי למתן..."את יודעת שחן לא מכבס את החולצה כל העונה?", ניסיתי לאזן. "את יודעת שליאור לא בא למשחקים חשובים בגלל המתח?", ניסיתי לתמרן. "אני לעומתם נורמלי". ניסיתי לא לאבד אותה.
זה גדול ממני. את יודעת שאחרי הפסד אני מסתגר בחדר עד שארגע והתחושה בגוף בלתי נשלטת, מן כאב חודר עצמות מפוצץ ברגש. את יודעת שאחרי הפסד אני אוהב אותה יותר ואחרי ניצחון אני אוהב אותך יותר? היא הרצינה פניה במבט לא מבין ואני צללתי לתוך עולם של געגוע מרוב שדיברתי עליה.כל הזמן הזה מבלי לשים לב היא החזיקה לי את היד.
לפתע היא שיחררה את ידה מידי ואמרה "שחר", רק שאלתי מה חסר לך בספורט", ועניתי לך יפה שלי, "אמרתי, זה הדבר שחסר לי בספורט". היא הסתכלה עליי בתמיהה, ראשה זז קלות מימין לשמאל וחוזר חלילה בחוסר נוחות או ייאוש ממני, וקמה לעבר הסלון לצפות בחדשות.
בדרך לסלון שמעתי אותה ממלמלת "הלוואי שאותי הוא היה אוהב ככה, חבל לא הקשבתי לאמא שלי". בריאות לכולם וחזרה מהירה לשיגרה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
בין רומנטיקה לספורט
צילום: Shutterstock
מומלצים
