דן שמיר: "הייתה אופוריה, חשבנו שהקורונה לא תגיע לכאן"
מאמן ניו זילנד ברייקרס מספר על הנגיף שהגיע עד לשם ("נכנסו פה למצב חירום"), השגרה כל כך רחוק מישראל ("יש מועקה"), ההשוואה המפתיעה ("אנחנו סוג של מכבי ת"א הניו זילנדית") וגם על אבדיה ("יש הרבה למה לצפות")
בזמן שכל העולם מתעסק בנגיף הקורונה כבר למעלה מחודשיים, בניו זילנד היה קצת יותר זמן להתכונן אליו, כשרק בתחילת השבוע הוא הגיע למדינה, ומניין החולים עומד נכון לעכשיו על 205. באופן מיידי הוטל סגר חמישה מיליון התושבים, כשביניהם נמצאים שם גם דן שמיר, מאמן ניו זילנד ברייקרס מהליגה האוסטרלית, ומשפחתו.
את שמיר תפסנו לראיון בשעות הערב שלו (ניו זילנד מקדימה את ישראל ב-10 שעות). בתור אחד שגר שם כמעט שנה וצריך לתקשר עם שאר המשפחה בארץ, הוא כבר מתמצא בטרנד שיחות הווידאו שתפס תאוצה בתקופת הקורונה, מספר על החיים במדינה זרה, ההבדל במנטאליות, המטרות לעונה הבאה והאם נראה אותו שוב בליגה הישראלית.
"עד לפני כמה הייתה פה מן הרגשה של אופוריה שאנחנו נמצאים במקום הכי טוב בעולם, החיים נמשכו די כרגיל, אמנם הליגה באוסטרליה הייתה בדיוק בגמר הפלייאוף במצב של 1:2 והכריזו על האלופה, שני המשחקים האחרונים היו כבר בלי קהל, אז זה הורגש אבל עדיין חשבנו שזה מקום שהקורונה לא תגיע אליו. בימים האחרונים כולם נכנסו למצב חירום, אנחנו כמובן בבית, אבל צריך להבין שניו זילנדים לא מכירים מצבי חירום בכלל, לא יודעים מה זה מלחמה או פיגועים. אני יודע שהמצב בישראל לא סימפטי, אבל להיות במצב כזה בקצה השני של העולם? ואם נצטרך משהו? אז זה מוסיף קצת למועקה, אבל זה הרבה בראש, צריך לקוות שזה יעבור תוך כמה שבועות".
אז למה אתם נשארים שם?
"מלכתחילה לא חשבנו שבין העונות נחזור לארץ, הילדים שלי עדיין בבית ספר כי העונות אצלנו הפוכות, כשקיץ בישראל יש פה חורף, ולי יש עדיין עבודה כאן. ידעתי שתהיה הרבה עבודה לקראת העונה הבאה. פה הבית שלנו כרגע, וכמו שאפשר לעבור את זה בישראל, אפשר לעבור את זה בכל מקום".
איך החיים שם מהפן הספורטיבי? במה זה שונה מישראל?
"אני מאוד אוהב את הליגה בארץ, אני יכול לאמן בליגה הישראלית כל הקריירה, אבל יש המון דברים שונים כאן, זאת ליגה שהתפתחה מאוד בשנים האחרונות, מי שרואה את המשחקים באופן אובייקטיבי אומר 'וואו', יש כמה אולמות בסטנדרט של ה-NBA ועוד כמה אולמות ברמה של ההיכל או הארנה, האולמות מלאים בקהל. אנחנו הקבוצה היחידה מניו זילנד אז אנחנו סוג של מכבי ת"א הניו-זילנדית, אין פה את היריבויות שיש בארץ, כמו בין ירושלים למכבי או חולון והפועל ת"א, אין כל כך את האמוציות, גם לא אצל הקהל. יש אצלנו 8,000 צופים בכל משחק והאווירה טובה וחיובית. אי אפשר להשוות את זה לאמוציות של ליגות באירופה".
זה חסר לך?
"אני לא בנאדם שמתעסק כל כך במה שחסר לו. יש לנו כל כך הרבה אתגרים ביום יום, אין ספק שכיף פה. כי אתה יכול לעשות מה שאתה מבין. הקבוצה ממש התקדמה בשנה האחרונה, אנשים פה מאוד ממוקדים לעשות את העבודה שלהם, יש פה מעט מאוד בולשיט ורעשים מסביב, אתה רק צריך לאמן. כשאני מדבר עם אנשים אני מספר להם את ההבדל של להפסיד משחק בחולון ושאתה לא יכול לצאת הביתה כי כדאי לחכות עד שהקהל ילך, אז כמובן שאני גם אוהב את זה, את הטוב והפחות טוב שיש בזה".
תמיד היית שונה בנוף, נראה שמצאת את המקום שלך
"בכל מקום שהייתי בו היה לי טוב וחשבתי שזה המקום הכי טוב בשבילי. כשהייתי בחולון חשבתי שאני אאמן שם עוד עשר שנים. בספורט ברוב המקומות זה לא תמיד מצליח. עם השנים יש כמה דברים שלמדתי על עצמי, גם במקומות מאוד אמוציונאליים כמו חולון ככה עשיתי את העבודה, בצורה הגיונית, בלי מניפולציות וחלק מהשחקנים והאנשים שמסביבי התחברו ויש כאלה שלא. בסופו של דבר אני מאמין שכדורסל עושים מהשכל, וזאת פחות או יותר הגישה שלי בכל דבר שאני עושה".
אתה עוקב אחרי הליגה הישראלית?
"אני לא רואה ממש משחקים, העונה כאן היא מאוד אינטנסיבית, כל המשחקים מלווים בטיסות, משחקים פעמיים בשבוע, זה כמו לשחק בליגה הישראלית וביורוליג. כשיש לי זמן אני רואה בעיקר יורוליג, וכשנגמרה העונה שלנו חשבתי שיהיה לי זמן לראות קצת כדורסל ישראלי אבל בדיוק התחילה הקורונה".
ממה שכן ראית, מה אתה חשבת על הליגה העונה?
"אף פעם לא אהבתי לעשות השוואות, מאוד נהניתי לראות את מכבי ביורוליג, עם כל הדברים שהם עברו העונה. זה די העסיק אותי ביום יום כי אנחנו בתחילת השנה סבלנו מהמון פציעות וגם מכבי, אנחנו הצלחנו להתמודד עם זה הרבה פחות טוב מהם. גם אם יש כאלה שאומרים שהליגה לא נראית מספיק טוב, זה עדיין הליגה שלנו ומבחינתי היא די אותו הדבר כבר המון שנים".
בעין מקצועית, לאן אתה רואה את דני אבדיה מגיע?
"כולם מצפים שהוא יהיה בחירת דראפט מאוד גבוהה. אני לא מבין גדול, אבל הדראפט הנוכחי לא מחשיבים אותו למי יודע מה, והמוכנות שלו ביחס לכל שחקן אחר שנמצא בדראפט היא אחרת לחלוטין כמו היכולת שלו להתחרות ולעשות דברים גם בפן ההגנתי ביורוליג. אני באופן אישי לא ראיתי דבר כזה אף פעם משחקן ישראלי, 2.06 מ' שיכול לעשות כל כך הרבה דברים, יש הרבה לחכות ומה לראות ממנו ב-NBA".
בשנה האחרונה נכנסו הרבה מאמנים זרים לליגה, יש כאלה שרואים את זה בעין פחות יפה, אבל גם אתה נמצא באותה סיטואציה, איך מקבלים את זה בליגה שלך?
"אני חושב שהכדורסל הוא שוק גלובלי בימינו, כל אחד עושה את ההחלטות שמתאימות לו. לבחור מאמן זה לא דבר פשוט, ואם רק מנסים לחסוך כמה שקלים אז בטווח הארוך זה לא יעבוד. צריך לעשות עבודה רצינית, מי הבן אדם שמתאים, לאן הקבוצה רוצה להגיע. אם אנשים חושבים שהדבר שמתאים להם זה למשל מאמן יווני אז לי זה לא משנה. כמו שמוצאים שחקנים שאף אחד לא חשב עליהם, אז אותו הדבר עם מאמן".
מה אתה חושב על מעמד המאמן בארץ?
"אני בערך 20 שנה בליגה הישראלית, הדיונים האלה בכל התקופה הזאת התעוררו בהזדמנויות כאלה ואחרות. אני באופן אישי אף פעם לא הרגשתי שזה משהו שאני צריך להתעסק בו. קשה ליצור קבוצה מנצחת בכל מקום, על אחת כמה וכמה בקבוצות בינוניות וקטנות בליגה, אני תמיד התעסקתי רק בלנסות להתמודד עם האתגרים האלה. יש מאמן גדול שאני מכיר שיש לו שלט במשרד'Coach your team' – תמיד להזכיר לעצמך שמאחורי כל הפוליטיקות אתה צריך לאמן את הקבוצה שלך".
אתה רואה את עצמך חוזר לארץ?
"יש לי חוזה כאן לעוד שנתיים וזאת התקופה שאני מתכוון להיות כאן לפחות, אבל זאת שאלה כמעט רטורית, ברור שאני רואה את עצמי מאמן קבוצה בישראל.
חוויתי בכדורסל הרבה דברים כיפיים ופחות, אני בן אדם שמאוד אוהב את העבודה שלו. יש טרנד בשנים האחרונות של להמציא את עצמך מחדש כי העולם משתנה, אני כנראה כבר לא אעשה את זה, אלא פשוט אאמן כדורסל איפה שזה לא יהיה, ואם זה יהיה בליגה הישראלית אני מאוד אשמח".
מה המטרות שלך לעונה הבאה?
"להיכנס פה לפלייאוף זה לא עניין פשוט. יש פה תשע קבוצות שרק ארבע מהן עולות לפלייאוף, אבל יש שלוש קבוצות שהן מעל הליגה מבחינה תקציבית והן כמעט לא מפספסות פלייאוף. כמו כל קבוצה אנחנו רוצים לעשות פלייאוף, שם הכול פתוח כי מדובר בפלייאוף מאוד מהיר. אם אנחנו מדברים על החצי השני של העונה, אחרי שקצת התייצבנו, אז מבחינת המאזן היינו ממש טובים. כמובן שתתחיל העונה החדשה לשם אנחנו מכוונים".
לפנייה לכתב/ת 
