אל תלכי, אלונה

לא להאמין - ממש כמו הבחור שכתב מחולון שהוא אוהד הפועל באר שבע, גם אני התאהבתי בקבוצה מרחוק. גדלתי בקריית אתא למשפחה של ניצולי שואה, ומגיל 7 התחברתי למועדון. מעולם לא גרתי בבאר שבע, והאמת היא שרק לפני שנתיים ביקרתי בעיר בפעם הראשונה.

יש לי את התקליט של יוסף מוסטקי, מהירות 45, והייתי אוסף את הטבלאות מ"ידיעות אחרונות" ומדביק תמונות רק כשניצחו. בבית הספר הייתי כותב ב"ש במקום השם שלי, וכל המורים ידעו שארז זה באר שבע. זה לא היה קל כשכולם אוהדי מכבי חיפה מסביב. כשניצחה 1:4 את כפר סבא וזכתה באליפות, אני הייתי עם הטייפ לבד בחוף הים - באר שבע מול בית"ר, משחק על הירידה, שומע מרחוק את הר הגעש החיפאי, ובסוף באר שבע מנצחת 1:2 ומורידה את בית"ר. מי זוכר את השוער עם התחבושת רוני מוסקוביץ', והשער של אביטן בחצי הגמר מול הפועל תל אביב, טיל טומהוק מחצי מגרש בחצי גובה, בז'ראנו מתעופף והכדור ברשת.

אלונה ברקת(צילום: עוז מועלם)

נסעתי חצי ארץ באוטובוסים. בבית הספר ידעו שביום ראשון, אם אני בשקט ולא משתתף בשיעור, אז באר שבע הפסידה. ולא השתתפתי הרבה... סבלתי כמו אריק איינשטיין עם החולצה האדומה. ואז הגיעה 2016. מי היה מאמין שבאירופה יידעו מי זו הפועל באר שבע? פעם ברצלונה הגיעה לעיר, ניצחה 0:7 ותיארו שהכל כאן חול ומדבר. והנה, הופכים למאמי של המדינה ומנצחים פעמיים את אינטר בניצוחה של אלונה ברקת. בעונה של הזכייה השנייה תליתי שלט מואר, בע"ה אליפות שלישית, וזה הגיע.

אלונה יקרה, עזבי את עורכי הדין. זו עיר, נשמה, אוהדים, מסורת. כמו שמצדה היא סמל, ואולד טראפורד הוא מנצ'סטר, טוטו-טרנר הוא באר שבע, וכמה סמלי שאת הכדור בכיכר האלופים ייצרו במפרץ חיפה. אל תלכי, זה להשאיר אותנו יתומים!

רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.