ציור במוזיאון: המספרת של רונאלדו
לכל חובב כדורגל ממוצע יש רגעים ספציפיים גדולים שהוא זוכר ממשחקים, השער האדיר של כריסטיאנו מול יובנטוס בליגת האלופות הוא אחד מהם, בטח לאוהדי ריאל מדריד. יאיר קטן נזכר בדקה ה-64 של ההתמודדות. הלילה הזה, פרויקט מיוחד
לכתבות נוספות בפרויקט "הלילה הזה"
פיני גרשון חוזר לנס ז'לגיריס: "כוח עליון"
נוף מרהיב בדרך לשומקום: המשחק הכי גדול אי פעם
כולם יודעים איך זה נגמר: הדרך של ריאל באמת הייתה בלתי אפשרית: פ.ס.ז' בשמינית הגמר, יובנטוס ברבע, באיירן מינכן בחצי וליברפול בגמר. והיא עדיין זכתה בתואר בפעם השלישית ברציפות. אבל החלק הנפלא ביותר בכל המסע שנגד כל היגיון הגיע בפסח 2018.
ריאל בדיוק התחילה לצאת מתקופה קשה, ונעזרה בניצחון הכפול על פ.ס.ז' – שנחשב כפייבוריטית לעלות לרבע הגמר – כדי לצבור ביטחון. זה בהחלט היה מרשים, אבל כעת, כאמור, חיכתה לה יובנטוס (שעברה בשמינית את טוטנהאם). הגנת הברזל של יובה נראתה כמו מכשול גבוה מדי, ולקראת המשחק הראשון בטורינו היה קשה להאמין שריאל תוכל לחלץ אפילו תיקו.
תשכחו מההערכות. כבר בדקה השלישית הגיע שער החוץ הראשון, אחרי בישול של איסקו לכריסטיאנו רונאלדו. יובה נאלצה לחפש תוכנית חלופית ולא ממש הצליחה בכך, ואז הגיע בדקה ה-64 רגע כ"כ יפה, שלמחרת שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" הציג אותו בתור ציור במוזיאון. ביצירת האמנות הזו רואים את רונאלדו מרחף לגובה עצום ומתחבר לכדור בדיוק בנקודה הנכונה על הרגל, מטייה דה שיליו עולה לאותו הגובה אבל בזינוק של אדם נורמלי ולא הפוך – ומצליח רק לנגח ברגל של רונאלדו – וקוואדוו אסמואה מביט בחוסר אונים. יפה כמו "הצעקה" של אדוארד מונק, אבל הביצוע הזה הוציא הרבה יותר מצעקה אחת מכל מי שצפה, כולל אוהדי יובנטוס (שבאותו רגע ייחלו לכך שהוא יגיע אליהם, וקיבלו את מבוקשם מאוחר יותר).
באופן פחות פיוטי, למי שכבר הספיק לשכוח: ג'יג'י בופון לקח שער בטוח של לוקאס ואסקס שאמור היה לקבוע 0:2, אבל גם השוער האדיר לא ראה מה שעומד להגיע. ההתקפה נמשכה, ודני קרבחאל הגביה כדור מושלם לרחבה. רונאלדו התעופף והטיס מספרת מהממת לפינה של בופון, מסוג השערים שהם 90 אחוז "השוער לא יכול היה לעשות כלום" ו-10 אחוז "מזל שהשוער לא יכול היה לעשות כלום".
זה היה ביצוע אגדי, בערב אגדי, אותו רונאלדו סיים בבישול גאוני למרסלו שקבע 0:3 בטורינו. זה כנראה היה השער ששיכנע סופית את אנשי יובנטוס שלא משנה המחיר והגיל, רונאלדו יהיה בסופו של דבר שחקן הקבוצה. מספר חודשים ו-100 מיליון אירו מאוחר יותר, רונאלדו החליף את ריאל ביובנטוס, לא לפני שהשלים את אותה זכייה שלישית ברצף בצ'מפיונס.
ראוי לציין משהו נוסף, שממרחק שנתיים בלבד כבר הצליח כמעט להישכח: כעבור שמונה ימים התקיים הגומלין, ויובנטוס סיפקה תצוגת שיא בברנבאו שבשיאה מחקה את הפיגור עם 0:3 בדקה ה-61, מצמד של מריו מנדז'וקיץ' ותוספת של בלז מטווידי. ההארכה הייתה באוויר, גם שער רביעי של יובה היה אפשרי, אבל פנדל חסר אחריות לו גרם מהדי בנעטיה בהכשלה על ואסקס העצים את הדרמה. רונאלדו הפציץ פנימה בדקה השמינית של תוספת הזמן את שערו ה-120 בליגת האלופות, והשלים את הרכבת המנוע הכפול שהטיס את ריאל לתואר: הראשון היה בריחוף המדהים שהוכיח לכל יריבה שרונאלדו בלתי ניתן לעצירה. השני הוכיח שהקבוצה בלתי ניתנת לשבירה.
קשה למצוא שערים יפים יותר בתולדות הצ'מפיונס. אנחנו תמיד נזכור בחיבה את המספרת של ערן זהבי בליון, וישנן בומבות, ומהלכים קבוצתיים, וכדורים שחורכים את החיבורים ממרחק עצום. אבל משהו בשער הזה של רונאלדו נצחי. זה לא בהכרח המעמד כמו שמדובר בשלמות הביצוע. זה נראה כמו אחד האיורים האלה של לאונרדו דה וינצ'י של האדם האידיאלי. התנועה הייתה נטולת פגמים, היכולת של הגוף האנושי לקחת את עצמו לקצה כזה בשביל להשיג שער כזה.
לפנייה לכתב/ת 
