הכדורגל הוא סם החיים
אין עוד שום דבר שמעניין אותי כמוהו, מרגש אותי ככה, לעיתים מרגיש שהוא מנהל אותי, מסדר לי את הלו״ז, קובע את מצב הרוח, מדכא, מרים, צובע את החיים בשלל גוונים ורגשות, אבל בסוף תמיד מאזן. מה אנחנו בסך הכל צריכים ורוצים? שער אחד לחיבורים בדקה ה-90, שיגאל את כולנו מייסורינו וימשיך את המשחק שנעצר לנו פתאום ללא התראה מוקדמת. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
מגיל 8, אז לקח אותי אבי לראשונה למגרש כדורגל, אני חי משבת לשבת. היה זה משחק טרום עונה שבו בית״ר ירושלים הפסידה 4:2 לקבוצה מזרח אירופית, אבל הקסם קרה, התאהבתי, ומאז אני שבוי לכדורגל.
אין עוד שום דבר שמעניין אותי כמוהו, מרגש אותי ככה, לעיתים מרגיש שהוא מנהל אותי, מסדר לי את הלו״ז, קובע את מצב הרוח, מדכא, מרים, צובע את החיים בשלל גוונים ורגשות, אבל בסוף תמיד מאזן. בשנים האחרונות השבת עברה לראשון־שני, עם המשחק המרכזי, וימי שלישי־רביעי הפכו לחג בינלאומי של כדורגל עם ההצגה הכי טובה שאפשר לבקש - ליגת האלופות.
רונאלדו(צילום: רויטרס)
והכדורגל תמיד מלווה אותנו, בכל פינה, בשיחות הסלון, בעבודה, במפגשים המשפחתיים. עם הכסף הגדול, הרמה שעלתה, השידורים החיים, הפופולריות נסקה לגבהים אחרים. התחושה בעשור האחרון היא שהכדורגל עלה מדרגה, כאילו השחקנים (ברמה הבינלאומית - חכו עם הסופרלטיבים המקומיים) הבינו שהם צריכים לספק את הסחורה, לייצר רגעים גדולים, וההוכחה היא כמות המשחקים המדהימים שזכינו לראות, המהפכים, ההפתעות, השיאים הבלתי אפשריים.
שלוש הזכיות הרצופות של ריאל בצ׳מפיונס, ה־1:6 האדיר של ברצלונה על פ.ס.ז' (כשכולנו למדנו מה זו רמונטאדה), המהפך של טוטנהאם באמסטרדם ארנה (2:3), התבוסות של ברצלונה ברומא ובליברפול (4:0, 3:0), וכמובן הצפייה החוזרת בפלאי תבל המודרניים, מסי ורונאלדו.
הכדורגל העולמי תמיד סיפק את הסחורה עם דרמות מטורפות ומאבקים צמודים, אבל הבסיס, העוגן, היה כאן בישראל, המשחק הבא של בית״ר/הפועל/מכבי, הקבוצה שלך. וגם כשהיא הפסידה יכולת לשחרר את האגרסיות במגרש בשכונה, להתפרק קצת, אבל עכשיו גם זה הפך בלתי אפשרי. גם את זה לקחו לנו.
הכדורגל הוא מדד האושר שלנו, האוהדים. איכשהו, התקופות היפות בחיי זכורות גם כשנים שבהן בית״ר, הקבוצה שלי, לקחה אליפויות. אבל גם כשנלחמה בתחתית, הייתה מטרה, הייתה תכלית. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מדכאת ברמה הלאומית והאישית, והזיכרונות שמציפים אותי עכשיו רק גורמים לי להתגעגע יותר ויותר. וכמה אפשר לרבוץ מול ערוץ חמש גולד? אנחנו אוהבים את הכדורגל שלנו חי, בועט ועכשיו.
אני מתגעגע לחיים ההם, שגרה של צפייה בכמה משחקי כדורגל בשבוע, לליגת העל הקטנה, הבינונית והצנועה, שכמה שירדנו עליה - עכשיו אנחנו כל כך מעריכים. לליגות האירופאיות השונות - שאף פעם לא גרמו לי להרגיש שבזבזתי את הזמן כשצפיתי בהן, ולכוכבים הכי גדולים בעולם - שבמקום לנצוץ על המגרש, מסתפקים בשליחת אתגרים ועדכונים בוידאו.
אני מחכה בקוצר רוח שכל זה ייגמר, ליום שבו נחזור וניכנס למדורי הספורט, ולא נעצור במדורי החדשות. אני מקווה שבמקום להיכנס במתח ולבדוק כמה חולים/מתים כבר נספרו, נברר האם בית״ר החתימה שחקן חדש, מי כשיר למשחק הקרוב, ואיזה זר רומני נמצא על הפרק.
לאלה שלא אוהבים כדורגל (היי, מי אתם?), התקופה הזו קשה ומאתגרת. לנו, חולי הספורט - היא קשה שבעתיים. אנחנו, שרגילים לחיות על הקצה, מכורי האדרנלין, ניזונים מהפסגות, מתמלאים מהשיאים, קמים מגדולי המשברים, נאלצים להסתפק בימים אלה בחיים חסרי תכלית. לעולם לא עשו לנו Pause על המשחק. אפילו בפגרות, בקייצים, התעסקנו בחישובים, מלפפונים, ולא איבדנו תחושת זמן בציפייה שמשהו יקרה, כמו עכשיו.
אני מתגעגע לעיתון הספורט של ימי ראשון, לשבת של כדורגל, לתכניות הסיכום בטלוויזיה, ובעיקר לגולים. מה אנחנו בסך הכל צריכים ורוצים? שער אחד לחיבורים בדקה ה-90, שיגאל את כולנו מייסורינו, שיחדש את העולם, שימשיך את המשחק שנעצר לנו פתאום וללא התראה מוקדמת.
ואסיים במשפט האלמותי של מאמן העבר המפורסם ביל שנקלי, שכיום מקבל משמעות אחרת: ״יש אנשים שחושבים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני יכול להבטיח לך שזה הרבה, הרבה יותר מזה.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
לפנייה לכתב/ת 
מסי
צילום: רויטרס
מומלצים
