תמונת מסע: החצרות האחוריות של העולם
איתמר פלג מוציא מסעות צילום לחורים נידחים ויפהפיים על גבי הגלובוס - ולצד תנאי מזג אוויר קיצוניים ועבדות מודרנית, מוצא בהם לפעמים גם חירות נסתרת
(צילומים: איתמר פלג, יומן מסע - travelog)
Life on Mars | מדבר דנקיל, אתיופיה, ינואר 2020
כורי מלח שעובדים בתנאים לא הגיוניים, שיירות של גמלים וחמורים שמעבירות את משטחי המלח מהמדבר לשווקים, נוודים שהולכים ימים ברגל מאריתריאה כדי למכור את הצאן שלהם באתיופיה ותופעות גיאולוגיות שלא מהעולם הזה. ככה נראים החיים הקיצוניים במדבר החם בעולם.
רכבת אנושית | כלכתה, הודו
כאן, בחלקה הצפוני של העיר כלכתה, חיים אלפי אנשים בצפיפות, בעוני ובתנאים סניטריים קשים, ממש על פסי הרכבת. בימים המטורפים האלה, כשכל אזרחי העולם מתבקשים להישאר בבידוד, לשמור מרחק אחד מהשני ולהקפיד על היגיינה ברמה של OCD כדי למנוע את התפשטות נגיף הקורונה, יש כל כך הרבה אנשים שפשוט לא יכולים למלא את ההוראות, אפילו אם ממש היו רוצים.
קריעת הגנגס | קומבה מלה, הודו, 2019
אחת ל־12 שנה נאספים עשרות מיליוני עולי רגל מרחבי הודו בעיר אללהבאד, לאירוע המכונה "קומבה מלה" והוא מעין יציאת מצרים הודו סטייל. באירוע צועדים מאות אלפי סאדהואים (אנשי דת סגפנים) על מנת לטבול ב"סאנגם", מקום מפגשם של הגנגס והיאמונה, הנהרות הקדושים ביותר להינדים. זהו הכנס הדתי־רוחני הגדול בעולם.
חושך בקצה המנהרה | פוטוסי, בוליביה, 2019
סיפור בשחור־לבן על כורי הכסף של פוטוסי. בתוך ההר ש"אוכל" גברים (נשים לא מורשות לעבוד במכרות הכסף), עובדים מעל ל־15 אלף כורים. הם עדיין משתמשים בשיטות כרייה פרימיטיביות, שנעלמו מרוב מהעולם כבר לפני עשרות שנים. התנאים אכזריים, המשכורת עלובה ורובם מתים ממחלות עוד לפני גיל 40.
השפיץ של הנעל | לה פז, בוליביה, 2019
כדי להצליח לשלם את שכר הלימוד שלהם, אלפי סטודנטים יוצאים בכל בוקר לרחובות העיר המרכזית בבוליביה כאשר פניהם מכוסים במסכה וזהותם מוסווה, מתוך חשש שקרוביהם יזהו אותם בקלונם. אלה הם ה״לוסטרבוטס״, מנקי הנעליים האנונימיים של לה פז.
האלמנות הקדושות | חג ההולי, הודו, 2017
יותר מ־40 מיליון אלמנות חיות בהודו, חלקן הגדול בעוני ובדידות. אחת הסיבות לכך היא שלפי התרבות והמסורת ההודית האלמנות צריכות להיות מנותקות מהחברה שבה הן חיות באופן שאפילו לא מאפשר להן לחגוג את החגים המקומיים, בטענה שעליהן להתאבל ולסבול לאות אבל, לפעמים גם שנים רבות אחרי מות הבעל. באחד האשראמים בעיר ורינדאבאן החליטו לאפשר בפעם הראשונה גם לאלמנות לחגוג את חג ההולי, חג הצבעים, ולמעשה נתנו פתח לחירות האלמנות במדינה.
מלח על הפצעים | אגם רטבה, סנגל, 2019
אחד האגמים המדהימים ביותר שיצא לי לראות הוא רטבה, האגם הוורוד, ששמו מגיע מצבע מימיו ההופכים ורודים כתוצאה מנוכחות אצות מסוג Dunaliella Salina. האגם ידוע בתכולת המלח הגבוהה שלו, המגיעה עד ל־40% באזורים מסוימים, כשבדומה לים המלח ריכוז המלח גבוה מספיק כדי לאפשר לאנשים לצוף בקלות. בניגוד למפעלים המתקדמים בים המלח, כאן העובדים אוספים את המלח בידיים, רוב הזמן בחום בלתי נסבל ובתנאי שכר עלובים. הגברים אוגרים את המלח בסירות ומגיעים לחוף האגם, שם ממתינות הנשים ומתחילות בריטואל אינסופי, הלוך וחזור, כשהן מעמיסות את המלח בשיטה הייחודית של נשות מערב אפריקה — על ראשן — ומרוקנות אותו בערימת ענק.
מקלפי הצדפות | מנילה, הפיליפינים, 2018
באחד הפרברים של עיר הבירה מנילה עובדים כל יום ובמשך כל היום ילדים בגילאים שבע עד עשר בקילוף צדפות — בפנים קפואות ובקצב קילוף המדמה פעולת מכונה. כשהם מסיימים את הערימה, מיד מגיע מישהו ושופך שק חדש של צדפים לקילוף שנאספו זה עתה מהים. אני חוזר לשם שנה אחרי שנה ופוגש את אותם הילדים, עם אותו פרצוף קפוא. לצערי אפגוש אותם שוב גם בשנה הבאה.
יזע ודמעות | וייטנאם, 2018
סדנאות יזע (Sweatshops) הן מקומות עבודה בתנאים קשים — שעות עבודה ארוכות מאוד, עונשים, עבודה ללא הפסקה, ועוד. עובדי סדנאות היזע נאלצים בדרך כלל לעבוד עבור שכר נמוך. סדנאות היזע שבהן התפרסמו ערים כמו גוואנגז׳ו בסין נדדו בעשור האחרון ממזרחה של אסיה פנימה לתוך היבשת, ממזרח סין לבנגלדש, לקמבודיה ולווייטנאם. עליית המשכורות בסין הביאה את יצרני הענק מארה"ב ומאירופה וגם את אלה המקומיים לחפש במדינות אחרות את סקטור ה"דולר ליום" שיזיע בזמן שהם יספרו את המזומנים. מותגים מהמובילים בעולם מואשמים בהפעלת סדנאות היזע כדי למזער עלויות.
המזבלה השקטה | דקאר, סנגל, 2019
המזבלה של דקאר היא מסוג המקומות שצריך להיות בו פיזית כדי להבין עד כמה הוא מטורף. בפאתי הבירה הסנגלית נמצא אחד מאתרי הפסולת הגדולים בעולם. מעל 2,000 טון אשפה מגיעים לכאן במשאיות מדי יום, ואת הריח הנורא בלתי אפשרי להמחיש במילים או בתמונה. אבל אפילו הוא, בתוספת העשן והאוויר הרעיל, לא מונע מ־3,500 גברים, נשים וילדים להגיע בכל יום (חלקם הגדול גרים באתר עצמו) ולהילחם על כל פיסת אשפה שעשויה להיות רווחית. בתוך הכאוס הזה מה שהכי בולט הוא השקט. העובדים בקושי מתקשרים אחד עם השני, הם באו לעבוד.
שקיעתה של הזריחה | זמבואנגה, הפיליפינים, 2018
זמבואנגה סיטי, העיר השישית בגודלה בפיליפינים, ממוקמת בשפיץ של האי הדרומי מינדנאו לחופו של האוקיינוס השקט. באיים באזור פועלים ארגוני טרור איסלאמיים, והעיר נמצאת בכוננות ספיגה תמידית. ב־9 בספטמבר 2013, בשעה 4:30 בבוקר, פלשו לעיר בסירות דרך הים מאות מורדים מארגון "חזית מורו לשחרור לאומי" (MNLF). הם השתלטו על חלקים נרחבים בעיר, החזיקו עשרות אזרחים כבני ערובה, והכריזו על הקמת מדינה איסלאמית עצמאית. במשך כשבועיים נלחם צבא הפיליפינים במורדים עד שהצליח להכניע אותם. התוצאה — עשרות הרוגים ופצועים ויותר מ־70 אלף איש שנעקרו מבתיהם שנשרפו בעקבות הקרבות. היום מתקיים שקט זמני בזמבואנגה, והילדים מהשכונה שנהרסה מגיעים מדי יום לצפות בשקיעה באותו מקום בדיוק שממנו פלשו המורדים.
טוב שם משמן טוב | מזרח גאנה, 2018
"מדי פעם יש קצת סחרחורות, כאבים בחזה ושיעול, אבל זה מה שאני יודעת לעשות", מספרת אחת העובדות במפעל לייצור שמן דקלים במחוז המזרחי של גאנה. כאן, תחת כיפת השמיים, עובדות מבוקר עד ערב כ־60 נשים בעבודה שקרוב לוודאי מקצרת את חייהן משמעותית — והן יודעות את זה.
מאסר עולם | הפיליפינים, 2018
מלחמת הסמים בפיליפינים החלה כאשר הנשיא רודריגו דוטרטה עלה לשלטון ב־2016. דוטרטה, הידוע כדמות שנויה במחלוקת, הבטיח לנקות את המדינה מסמים והחל במבצע שבמהלכו נהרגו כ־4,000 איש ונעצרו 600 אלף סוחרי סמים. על פי התקשורת המערבית, כ־10% מהנעצרים לא היו קשורים לסחר בסמים כלל. האסירים מוחזקים בתנאים לא אנושיים, עשרות בתוך תאים קטנטנים, ללא אוכל וללא שירותים למשך חודשים, עד שיועמדו למשפט.
סמים קשים | גינאה ביסאו, 2019
עקב מיקומה הגיאוגרפי נחשבת גינאה ביסאו ל״האב״ מרכזי עבור קרטלי הסמים הגדולים בעולם, בדרך להעברת סמים מדרום אמריקה לאירופה. העובדה שכמות עצומה של סמים זורמת במדינה הובילה למספר רב של משתמשים ונרקומנים, מה שמוביל למקרים רבים של אלימות. מדובר באחת המדינות העניות ביותר בעולם, עם מספר מועט של בתי כלא ומרכזי גמילה מסמים כמו המקום הזה, 30 ק״מ מהבירה, שהוא בית ל־50 נרקומנים. לכל אחד מהם הסיפור האישי שלו, וחלקם מוחזקים בשלשלאות לרגליהם ומואשמים במקרי אלימות קשים ואפילו ברצח.
חירות נסתרת | קמבודיה, 2017
עבור רבים מהמבקרים במדינות שנחשבות "עולם שלישי", אנשים שחיים בעוני הם בהכרח מסכנים. אבל כמה מהם באמת נכנסו עמוק פנימה לתוך המקומות העניים האלה וניסו לבחון את החיים של המקומיים לא ב"עיניים מערביות"? נכון, כסף אין שם וברוב המקרים גם מאוד מלוכלך, אבל מהר מאוד מגלים שאושר אמיתי לא בהכרח תלוי בזה. בזמן שהעולם המערבי נאנק תחת מרוץ החיים, הילדים האלה, למשל, לא שקועים בתוך סמארטפונים אלא פשוט נפגשים ומאלתרים משחקים עם מה שיש. והם מאושרים.
טיול שחרור | נפאל, 2016
בשנת 2016 הובלתי את "טיול שחרור" בנפאל - מסע ללוחמים שנפצעו בשירותם הצבאי וכתוצאה מכך נמנע מהם לצאת לחוויה הכל כך ישראלית, הטיול הגדול של אחרי הצבא.
אח שלי גיבור | ההימאליה ההודית, 2013
בשנת 2013 הובלתי את פרויקט "אח שלי גיבור" - מסע מאתגר של צעירים עם תסמונת דאון ביחד עם אחיהם אל ההימלאיה ההודית. המסע תועד לסרט בשם "אח שלי גיבור" שביים יונתן ניר. הסרט מוצג בעשרות בתי ספר ברחבי הארץ ובמקומות רבים בעולם וזכה בפרסים בפסטיבלים בכל העולם.
חג ומועד ומתעד
צילום: זיו קורן
איתמר פלג עזב את משרד הביטחון ויצא למסע לזמן בלתי מוגבל למזרח הרחוק — ואל החופש האולטימטיבי. שם החליט שזה המקצוע שבו הוא רוצה לעסוק בחיים. "לא שהעבודה היא קלה, אבל זוהי ללא ספק העבודה עם הכי הרבה חירות שאני מכיר".
פלג חזר לארץ והקים את "יומן מסע", חברת מסעות שמטרתה להראות לאנשים את העולם באופן שונה מחברות טיולים רגילות. "אנשים מחפשים היום הרבה מעבר לעוד טיול מאורגן רגיל שמעביר אותם בכמה שיותר מקומות כדי לסמן 'וי'. הם רוצים עומק".
הוא יזם והוביל שני פרויקטים חברתיים גדולים: "אח שלי גיבור", מסע מאתגר של צעירים עם תסמונת דאון מלווים באחיהם להימלאיה ההודית; ו"טיול שחרור", מסעות בהודו ובנפאל ללוחמים שנפצעו במהלך שירותם וכתוצאה מכך נמנע מהם לצאת לטיול הגדול של אחרי הצבא.
הכל התחיל אי שם בשנת 2009 - מסע של אלפי קילומטרים. רק אני והאופנוע לאורכה ולרוחבה של תת היבשת ההודית.
לאחר מכן יזם, ביחד עם הצלם זיו קורן, פרויקט צילום דוקומנטרי שמשלב חוויית מסע ייחודית וסדנה לימודית מקצועית לחובבי צילום במקומות המרתקים בעולם. מטרת הפרויקט - שבמסגרתו יצאו לרחבי העולם כבר עשרות מסעות - היא לראות את העולם שנמצא מאחורי המקומות המתויירים שכל מדינה מתגאה בהם ומנתבת אליהם את התיירים, ולגלות ולתעד את הסיפורים האנושיים ואת חיי היום יום, שהם אלה שלמעשה מייצגים את אותן מדינות.
"למסע אמיתי יש כוח עצום לשבור חסמים שהחיים יצרו ולתת משמעות ונקודת מבט חדשה על העולם שבו אנחנו חיים. כשאני שומע אנשים שיצאו איתנו למסעות מדברים על 'מסע פוקח עיניים' ולפעמים אפילו על 'מסע משנה חיים׳, אני יודע שאנחנו עושים משהו נכון, שהמסר מצליח לעבור".
מידע על מסעות הצילום ומסעות ייחודיים נוספים מבית היוצר של יומן מסע באתר www.travelog.co.il , בדף הפייסבוק "יומן מסע — travelog" ובטלפון: 03-9099959. צילומים נוספים מתוך המסעות מסביב לעולם בעמוד האינסטגרם: itamarpeleg
לפנייה לכתב/ת 
