שתף קטע נבחר

להבין את מוצפי

הרב מוצפי רואה בנפילת חיילי צה"ל אסון כבד מנשוא, כבד עד כדי כך שהוא מסוגל לראות בו עונש הולם על העוון העצום (בעיניו) של ביזוי תלמידי חכמים

דבריו של הרב בן ציון מוצפי – כאילו נהרגו חיילי צה"ל שי גרין ויונתן בגין בשל הפגיעה בכבודו של הרב עובדיה יוסף, שוב מעוררים מחול שדים. כבר שמענו ועוד נשמע את המקטרגים ואת הדמגוגים. האם נשמע גם את המבינים?

הטענה כאילו דבריו של הרב מוצפי משקפים זלזול בנופלים נובעת מבורות, מחוסר הבנה של הקודים הבסיסיים ביותר של היהדות, ולא נעים לומר, גם משנאת חרדים צרופה.

ההפך הוא הנכון – הרב מוצפי רואה בנפילת חיילי צה"ל אסון כבד מנשוא, כבד עד כדי כך שהוא מסוגל לראות בו עונש שהוא קשה דיו על העוון העצום (בעיניו) של ביזוי תלמידי חכמים. כשהרב מוצפי אומר שחיילי צה"ל נהרגו בשל הפגיעה בכבודו של הרב עובדיה הוא מתכוון להמחיש בכך את חומרת העוון. במלים אחרות, האסון אכן כבד ביותר, ורק אסון שכזה יכול להסביר את העוון הגדול שבשלו הוא ארע (כביכול). אם התכוון הרב מוצפי לזלזל בחומרת אירוע נפילתו של חייל, היה בוחר בדוגמה אחרת בשביל להבהיר עד כמה נורא הוא עוון ביזוי תלמידי חכמים.

ושוב אנו עדים למהלך בשיח החרשים שהוביל למתקפת המחץ כנגד הרב עובדיה יוסף על שזלזל כביכול בנרצחי השואה.

כל מי ששמע את הרב עובדיה במוצאי השבת האחרונה מדבר בקול בוכין אמיתי על האסון שפקד את העם היהודי באירופה; כל מי שהיה קשוב לעוצמת הכאב בדבר הרב על השואה כחלק משרשרת היסטורית מדממת (מחורבן בית ראשון ושני ועד השואה) - יכול להבין את השתוממותו לשמע המתקפה עליו, ולהאמין כי הוא משוכנע שבאמת סילפו את דבריו. מי שהקשיב באמת, הבין.

הרב מוצפי, כמו גם הרב עובדיה, הסבירו לקהלם את פשר האסונות, בדרך שיהודים מאמינים נקטו מאז ומעולם: שכר ועונש, הן ליחיד והן לכלל ישראל. התנ"ך מלא בדוגמאות כאלה.

בהקשר זה ראוי לזכור עובדה שאולי תגרום לחלק מאתנו לנוע באי-נוחות: הזרם הרמב"מיסטי-רציונלי ביהדות הובס ללא עוררין על-ידי הזרם הקבלי-מיסטי. מן הזרם הרציונלי נותרו בדורנו מתי-מעט חובשי כיפות (ברצף שבין ח"כ לנגנטל מן האגף היוני במפד"ל ועד לפרופסור אבי רביצקי ממימד). הדומיננטיות שרכשו במאות האחרונות החסידות על זרמיה השונים והמסורת של היהדות המזרחית – היו בין הגורמים העיקריים ל"נצחון" הזרם המיסטי. הרב עובדיה יוסף הוא חלק ממגמה זו.

אפשר לבוז לתפיסה הבלתי-רציונלית הזו, ואולי ראוי למקד את השיח הציבורי דווקא בה. אבל את האנשים האלה שצמים ומתאבלים בתשעה באב, שכואבים בדם ליבם אסון שאירע לעם היהודי לפני אלפי שנים, שמחטטים בעוונותיהם-עוונותינו תוך ניסיון להבין – את האנשים האלה אי-אפשר להאשים בזלזול בזכר השואה או בזכרם של חללי צה"ל. לכל היותר אפשר להאשימם בחוסר טקט ובחוסר הבנה של הקודים הבסיסיים של התרבות החילונית. תיקו.

 

אבישי בן-חיים, כתב ynet לענייני המגזר הדתי-חרדי

 

 

 

פורסם לראשונה

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים