אוי ארבייטמן: ההדחה של מכבי חיפה מול מאלמה
כולם זוכרים את ההשמטה שהולידה את מטבע הלשון "אוי דוידוביץ'", אבל הגיע הזמן לתת קצת כבוד לגיבור האמיתי של ההדחה ההיא, שלומי ארבייטמן, חלוץ בן 20 שהיה קרוב לקנות את עולמו אבל שכח לרגע מה חשוב – פעמיים תוך 14 דקות. קומדיה של טעויות, פרויקט מיוחד
כל אוהד כדורגל ישראלי יודע במה מדובר כשהוא שומע את הצירוף המיתולוגי "אוי דוידוביץ'". מאיר איינשטיין ז"ל, האיש שחתום על היכל תהילה שלם של מטבעות לשון בספורט הישראלי, טבע את הצימוד הזה, אפילו חזר עליו פעמיים ברציפות, לאחר השמטת הכדור האיומה של שוער העבר של מכבי חיפה מול מאלמה השבדית במסגרת הסיבוב השני של מוקדמות ליגת האלופות בקיץ 2005.
עוד כתבות בפרויקט:
הסיזיפוס של הפוטבול: סיפורה של באפלו בילס
הטעות של וירובניק בגמר גביע אירופה
הטעות שגרמה ללברון ג'יימס להשתגע
נגיחת הפרידה של זידאן מהכדורגל
הפאשלה הגדולה ביותר בתולדות כדורסל המכללות
הטעות ששינתה את פיפ"א: השער הפסול של למפארד
"נואשים לסנטר": הקבוצה שלא בחרה את ג'ורדן בדראפט
אבל האמת היא שהטעות הזאת הובילה בסך הכל לשוויון 1:1 בדקה ה-21 במשחק. הרבה אחריה, הירוקים עוד הצליחו לעלות ל-1:2. רצף האירועים שקשורים בשלומי ארבייטמן מהמשחק ההוא אמנם לא הפך אייקוני כמו ההשמטה של דוידוביץ', אבל לחלוץ הצעיר הייתה אחריות לא פחות גדולה על שברון הלב של אנשי המועדון והאוהדים בעקבות המשחק ההוא. זה הסתיים ב-2:2 והדחה מהמפעל שנה שנייה ברציפות.
ארבייטמן היה אז חלוץ מוכשר וצעיר, בן 20, שעדיין לא ממש הוכיח את עצמו בליגה שלנו אבל כן עשה מספיק כדי לעורר את מיצי הפנטזיה של תקשורת הספורט והאוהדים. הוא גדל במחלקת הנוער של נס טוברוק וממנה הגיע לקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים, שאוהדיה כבר סימנו אותו כיורש של אלי אוחנה. זה היה בעיקר בגלל סגנון משחק דומה, רגל שמאל חזקה עם טאץ' מהסוג שבירושלים התגעגעו אליו, והעמדה כמובן. אוחנה גם היה בעצמו המאמן שנתן לו את ההזדמנות הראשונה בקבוצה הבוגרת.
אבל ארבייטמן עדיין לא היה בשל. הוא הושאל להפועל פתח תקווה לעונה אחת, חזר לעוד עונה בצהוב-שחור ואז, אחרי סאגה משפטית, הגיע במעבר חופשי ללא עלות למכבי חיפה בקיץ שלפני תחילת עונת 2005/06. בית"ר והפועל פ"ת התקוממו והתלוננו, דרשו דמי השבחה או איזה גרגר לפחות, אבל השופט פסק שהכל כשר, וארבייטמן הגיע ליעד החדש.
הוא קיבל ארבע דקות במשחק הראשון בשבדיה, שהסתיים בהפסד 3:2, ולא הצליח לעזור. בגומלין המדובר בבלומפילד הוא כבר קיבל 14 דקות. כלומר, רוני לוי התכוון לתת לו הרבה יותר והכניס אותו במקום יניב קטן כבר בדקה ה-56, אבל הקרדיט קוצץ על ידי השופט - עונש הולם על קבלת החלטות הרסנית. גבירותיי ורבותיי, שלומי ארבייטמן מציג: לקבל הזדמנות בבמה המרכזית, לנצל אותה עד תום כדי למלא את הדלי, ואז לשפוך אותו, מהמקפצה, על הראש של עצמו, של המאמן, החברים לקבוצה והאוהדים.
כרוניקה של סוף ידוע מראש בחמישה שלבים
1. הרקע. שנה קודם לכן מכבי חיפה הודחה באופן דרמטי מול רוזנבורג. חיפה ספגה 2:1 בחוץ, ובגומלין ברמת גן, באותו משחק הפסקת חשמל ידוע לשמצה, הוליכה 0:2 עד הדקה ה-89 וספגה שער ששלח את המשחק להארכה. זה נגמר ב-2:3 לנורבגים. זו, כאמור, גם הייתה התוצאה במשחק הראשון במאלמו.
2. החילוף. יניב קטן נראה רע מאוד בשני המשחקים מול השבדים, ולרוני לוי נגמרה הסבלנות כבר בדקה ה-56, במצב של 1:1. הוא קרא לארבייטמן, כשהוא בונה על מה שנהוג היה לכנות אז "החוצפה החיובית" של החלוץ. חוצפה? בהחלט. חיובית? נראה.
3. השער. זה היה גול של חלוץ אמיתי, קילר. ארבע דקות אחרי שארבייטמן נכנס, זנדברג קיבל כדור באגף שמאל, הכניס מצוין לאמצע, שלומי השתלט בנגיעה, סידר לעצמו בעוד אחת קטנה ובעט בסיבוב חזק ושטוח לרשת. "לפרוע שטרות מוקדם", קוראים לזה, גם במקרה של שחקן שהגיע בחינם. חיפה עלתה ליתרון שהיה מבטיח לה מקום בשלב הבא.
4. החגיגה המוגזמת. זה נראה היה כאילו ארבייטמן עושה ממש מאמץ מיוחד לספוג את הצהוב. הוא הוריד את החולצה ונופף בה באוויר, אבל אז קלט שיש לו עוד חולצה מתחת אז הרים גם אותה מעל העורף. השופט לא חשב פעמיים. איטס אה קום.
5. ההרחקה. או: מה עובר עליך בן אדם? חבייר דירסאו ניסה למצוא את הראש של ארבייטמן בכדור רך שהיה קצת גבוה מדי. הילד (בכדורגל אצלנו זה תופס עד גיל 26 בערך), שחלק מהקסם שלו היה טמון בשכונתיות, סיפק רגע של מאגיה שחורה והנחית את הכדור עם היד כאילו זה טורניר כדורעף חופים של החבר'ה בשבת אחר הצהריים. בכל זאת, אוגוסט. צריך להבין: הוא אפילו לא ניסה לכבוש או לרמות, סתם נתן מכה עם היד שברור היה לו שהשופט יראה. צהוב שני שלא נצמיד לו שם-תואר כדי לא להעליב, והרחקה.
אחרית דבר
ברור שחיפה החזיקה מעמד בגבורה מרשימה, אך כזו שהלכה ופחתה ככל שהתקרבה הדקה ה-90. שבע או שמונה דקות לסיום, עדיין ביתרון 1:2, היה רגע שאם הסתכלת עליו טוב יכולת לדעת דרכו שחיפה תלך הביתה בסוף הערב הזה: דירסאו היה חופשי לגמרי עם הכדור בקצה הרחבה. במקום לנסות לייצר משהו (דקה 83, כן?), הוא החליט לרוץ עם הכדור לכיוון דגל הקרן. זה היה דיסוננס כל כך חמור שאפילו בלי שמישהו ניסה לחטוף לו - ברח לו הכדור החוצה.
בדקה ה-89 החור המסורתי בהגנה איפשר לשבדים להשוות. זה היה מגן שהשם שלו נגמר ב"סון", וכל מה שקודם לכך שמור במערכת, שנגח פנימה ורץ לחגוג. אולי אפילו הוריד חולצה, מי זוכר.
לפנייה לכתב/ת 
