סמיילי ולבבות: שלטי ריחוק חברתי ברחבי העולם
השלטים שמחייבים אותנו לשמור על מרחק זה מזה נמצאים כבר בכמעט בכל מקום. מעיגולים שרוססו על הקרקע בשוק במוגדישו ועד מדבקות עליזות בקניון בדובאי ש"מפריחות" נשיקה: הריחוק החברתי בשלטים בעולם
השלטים שמחייבים אותנו לשמור על מרחק במקומות עמוסים על מנת למנוע את הפצת הקורונה מופיעים על הרצפה בחנויות, במדרכות עירוניות וברכבות ברחבי העולם. עוד ועוד מדינות מודיעות על הקלות בהגבלות והאנשים עומדים בפני מערך של צעדים חדשים כדי לנסות לעקוב אחר הנגיף ולהגן על הפגיעים ביותר בחברה. נראה כי השלטים שהוצבו יהפכו לשכיחים וייתכן שיהיו בשימוש במשך שנים.
ברחבי העולם משתמשים בנקודות, קווים, ריבועים בתוך ריבועים, לבבות ו"סמיילי". הסימונים צריכים להיות בעלי השפעה מספיק גבוהה בכדי שיפעלו על פיהם, אך גם, באופן אידיאלי, להרגיע אנשים מבלי לגרום להם להרגיש כמו "בקר מובל".
"בכל מקום שיש בו שילוט כרגע, זה בגלל שאנשים נאלצו להגיב בצורה מהירה מאוד ולהציב משהו במקום - המהירות הייתה המהות. אנחנו נמצאים כעת בנקודה שיש מעט מרחב נשימה", אמר כריס גירלינג, ראש מחלקה בחברת הייעוץ CCD Design & Ergonomics בלונדון.
"יש לנו בליל של סגנונות, צבעים, מונחים, אסטרטגיות לפי קנה מידה ומיקום", ציין גירלינג. "המשמעות היא שבכל פעם שאדם נכנס למרחב אחר הוא צריך ללמוד מחדש את הכללים".
רמת הנימוס בשלטים משתנה בין עסקים קמעונאיים כאלה ואחרים. רשויות וחברות תחבורה הצליחו להרשות לעצמם להדפיס שלטים מיוחדים.
"אם אנחנו משתמשים במילים כמו 'עצור' ו'לך', הדבר מקושר יותר לשילוט המורה על סכנה או איסור. נגיף הקורונה סוג שונה מאוד של סיטואציה שאנשים מעולם לא חוו לפני כן, ולכן זה מצדיק נימה קולית אחרת", הסביר גירלינג.
"בהחלט שווה לנסות סגנון ידידותי יותר באופן שבו אתה מדבר עם הלקוחות שלך או עם הקהל הרחב, משום שככה הם עשויים להיות פתוחים יותר", הוא הוסיף. "יש אפילו קצת מקום להומור".
טביעות הרגל הפכו פופולריות בשלטים מבורי בבריטניה ועד אבידג'אן שבחוף השנהב, אך כפי שציין גירלינג, מערכות השלטים הטובות ביותר יהיו אלו שגם מעודדות תנועה לינארית ומאפשרות הבנה חזותית של הכיוון. שלטים הקשורים לקורונה צריכים גם להיות בעלי צבע ייחודי משלהם, שיהפוך את הזיהוי למיידי.
כשנשאל איך היה מעצב מערכת התרחקות חברתית, גירלינג הציע קו המציג מסלול שמשנה את צבעו בכל שני מטרים. "האינסטינקט לעקוב אחרי קו מילדות באופן טבעי נשאר זהה כשאנחנו הופכים למבוגרים, ואתה קולט את הרמזים החזותיים האלה בתת-מודע כשאתה מסתובב".
לפנייה לכתב/ת 
