שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בן יהודה: איציק עזוז סופרסטאר

    למה הקפטן הכתום הפורש ראוי למקום בהיכל התהילה למרות שיש גדולים ממנו על הדשא? כי כדורגל זה לא רק דשא, זה למה

    איציק עזוז חוגג (צילום: עוז מועלם)
    "ארבע בעשר, אני הולך!"(צילום: עוז מועלם)

     

    על מה חולם ילד חולה כדורגל כשהוא הולך לישון? בהתחלה, סביר להניח, הוא חולם להיות השחקן הכי טוב בעולם, מי שזה לא יהיה באותה תקופה. אחר כך, כשהוא נהיה אוהד שרוף של קבוצה, הוא חולם כמעט רק על דבר אחד. להבקיע שער במגרש הביתי ולרוץ אל הקהל. כשהילד גדל, ומגדל כרס, הוא מסתפק בלקפוץ ביציע אחרי שער שוויון דרמטי במשחק חוץ מול רעננה.

    איציק עזוז לא בדיוק הגשים את החלום הזה. הוא לא כבש שער ורץ אל הקהל. הוא גם לא היה השחקן הכי טוב בעולם, וגם מעולם לא גידל כרס. הוא פשוט לקח את החלום ומתח אותו לאקסטרים. שיחק כל החיים בקבוצה שאהד, ימשיך לעבוד בה כמאמן נערים וכעוזר המאמן של הבוגרים ויותר מהכל – הפך לחלק היסטרי מההיסטוריה שלה, כשהניף פעמיים, כקפטן, את גביע המדינה.


    איציק עזוז מניף את הגביע עם פדרו גלבאן (צילום: עוז מועלם)
    "שאשו, הבאנו גביע!"(צילום: עוז מועלם)

     

    עזוז, שעלה לבוגרים כבר ב-2002, שבר את השיא של דוד סלמן האגדי בתור השחקן ששיחק הכי הרבה זמן בבני יהודה ואך ורק בבני יהודה. הוא אף פעם לא היה "כדורגלן" שעונה על הקלישאות. הוא לא התחתן בגיל 22, אי אפשר למצוא הסתבכויות שלו מחוץ למגרש, אף אחד לא זוכר ריב שלו עם איזשהו מאמן, אין פוסטים שלו באינסטגרם שכולם יח"צ לחברות הלבשה, הנעלה, הסעדה והרקדה.

    במקום זה יש קליפים שלו מנגן בגיטרה. בחור טוב, שקט, בא לעבוד. 80% מהאוהדים של בני יהודה עונים להגדרה הזו, והטרגדיה של הקבוצה היא שבהנהלה הנוכחית לא יודעים איך לגשת אליהם ולמרבה הצער די נראה שלא הכי מעוניינים בכך. וכאן, דווקא כאן, נכנס עזוז לתמונה.

     

    אחיי גיבורי התהילה

    רוב השחקנים שקונים את מקומם בהיכלי התהילה של הקבוצות שיחקו בהן, עושים זאת באמצעות ביצועים על הדשא. פה שער שהביא תואר, שם עונה ענקית שנגמרה באליפות. לצורך העניין, אמיליוס זובאס, השוער של בני יהודה בארבע השנים האחרונות, נכנס להיכל התהילה בזכות שני פנדלים מכריעים שהדף בשני משחקי גמר גביע. עבודה מקצועית על המגרש שקל לזהות אותה.

    אצל עזוז אי אפשר לראות רגעי שיא מכוננים כאלה. הוא לא כבש שום שער מכריע לאורך הקריירה (יש לו בסך הכל שער אחד בקריירה בליגה, לרשת אחי נצרת בליגה הלאומית); הוא לא היה המגן הימני הטוב ביותר בארץ בשום שלב, וספק גדול אם הופיע ברשימות הרכש הפוטנציאליות של קבוצות עשירות בישראל. אבל הגדולה של איציק עזוז, וזו גם הסיבה העיקרית שטוב שנתנו לו לאמן בנוער של בבני יהודה, היא שבכך הוא ידע יותר טוב מכולם מה זה בני יהודה.

     

     

    שלוש שעות לפני שריקת הפתיחה של גמר הגביע ב-2017, התברר שעזוז לא בהרכב הפותח. איזו קבוצה לא עולה עם הקפטן שלה בגמר גביע? לא משנה, הרי החיים הם שק בלתי נגמר של הפתעות. עזוז נכנס בדקה ה-78 במקום מאור קנדיל, שעשה את הפעולה החשובה ביותר באותו משחק עד הפנדלים ושיבש את המוח של טל בן חיים עם פאול מופרע דקה וחצי מהפתיחה. זובאס הדף את מה שאמור היה להיות פנדל הניצחון של יוסי בניון, בני יהודה לקחה את הגביע ואיציק עזוז, עם סרט הקפטן על הזרוע, קרא לפדרו גלבאן, אחד מגדולי השחקנים בתולדות בני יהודה – שלא שותף במשחק הגמר בכלל – להניף יחד איתו. מחווה אדירה.

    קצת יותר מיממה אחר כך, יום שבת, עזוז לא ישן כמו כל החבר'ה עד 13:00. מהבוקר הוא הסתובב עם הגביע בדרום תל אביב. אוהדים מכל קצוות הארץ דהרו לאזור, מתאמים איתו מיקום ושעה, וככה משפחות שלמות זכו לתמונה עם הפלא הכפול – גביע המדינה וקפטן בני יהודה, שאשכרה ענה להם בווטסאפ.

    בגמר הגביע של 2019 הוא פתח בהרכב, אבל נפצע אחרי פחות משעה, כשבני יהודה בפיגור. למעשה, המשחק האחרון בקריירה שלו היה מול אותה יריבה ששיחק נגדה במשחק הראשון: מכבי נתניה. אחרי שיצא, בני יהודה השוותה וקצת יותר משעה אחרי שהוחלף, זובאס שוב הדף פנדל, הפעם של גבי קניקובסקי, ובני יהודה זכתה שוב בגביע. גלבאן כבר לא היה בסביבה, אז עזוז הניף לבד.

    הפעם נוהל הצילומים עם הגביע היה רחב יותר: ביום שישי עזוז הסתובב איתו בין אוהדים, בשבת הוא כבר שם אותו אצל ההורים, שהשאירו את דלת הבית פתוחה עד השעות הקטנות של הלילה, עם סבלנות אין קץ גם לאוהדים שסירבו להתפנות ונשכבו על השטיח בסלון כשהם מחובקים עם הגביע. יש לזה שם בעברית: משפחת בני יהודה.

     

    עזוז נרגש (צילום: אורן אהרוני)
    ככה זה, משפחה לא בוחרים(צילום: אורן אהרוני)

     

    מגרש ביתי

    את ארבע הפסקאות האחרונות לא רואים במספרי הקריירה של איציק עזוז. אי אפשר למדוד את זה אמפירית, לא ניתן לכמת את התרומה שלו למועדון לתוך שורה סטטיסטית בוויקיפדיה. מה שאיציק עזוז נתן לבני יהודה, בשלוש השנים האחרונות, זה את התזכורת החשובה מאוד לגבי הזהות שלה – שכמעט והלכה לאיבוד בעידן שבו היא לא משחקת במגרש הביתי שלה, מעיפה שחקני בית מוכשרים לקבוצות אחרות בתמורה למושאלים, בורחת מהקהילה כמו מאש וההנהלה שלה עסוקה בלריב עם הקהל השכם והערב.

    וזה מה שעשה אותו לגדול מכולם. הוא ידע שהוא לא שחקן שקונה את ההשפעה שלו בגלל יכולת פנומנלית על המגרש – זו פריבילגיה ששמורה רק ליחידי סגולה. אז הוא לקח למקסימום את תכונות האופי הטובות שלו ומיקסם אותן עם היכולת לחבר בין הקהילה הענקית שסובבת את בני יהודה – דרום העיר כמעט כולו שלה, עדיין – לבין הקבוצה עצמה, שעשתה הכל כדי לברוח מהאוהדים שלה. על זה, ורק על זה, מגיע לעזוז מקום של כבוד בהיכל התהילה של בני יהודה לנצח נצחים.


    פורסם לראשונה 17/05/2020 13:11

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אורן אהרוני
    "בלייזר המודפס נסגר? אתם אמיתיים?"
    צילום: אורן אהרוני
    מומלצים