מזרח השומרון - לא מה שחשבתם

רק 10% מהשטחים שזוהו כחיוניים לשימור מיני עופות ייחודיים במזרח השומרון מוגנים בשמורות טבע מוכרזות - כך עולה מתוך סקר משותף לחברה להגנת הטבע ולרשות הטבע והגנים.

גיבתון אדום מקור(צילום: אבנר רינות, החברה להגנת הטבע)

אזור השומרון מהווה בית גידול ייחודי עבור מינים רבים של ציפורים, חלקן נמצאות בסכנת הכחדה. השומרון מאופיין ברובו בתצורות צומח נמוכות של עשבוניים ובני שיח (בתה). שטחים אלו מהווים בית גידול עיקרי ולעיתים בלעדי עבור קינון של מיני עופות ייחודיים, הנקראים "חובבי בתה". מדובר בקבוצה של מיני עופות, היודעים לנצל אזורים יובשניים וחשופים יחסית. המינים הללו רגישים מאוד לכל פיתוח ושינוי דוגמת נטיעות ופיתוח תשתיות, ונדרשים שטחי בתה נרחבים ורצופים לצורך קיומם.

באביב 2019 בוצע סקר קינון ציפורים בחלקיו המזרחיים של השומרון, במטרה למפות את תחומי התפוצה של מינים חובבי בתה ומינים בסכנת הכחדה ולאתר שטחים חשובים לשימורם. סקר זה הינו השלב הראשון בתוכנית תלת-שנתית שמטרתה למפות את דגמי התפוצה של מינים חובבי בתה ובסכנת הכחדה ביהודה ושומרון.

בתה בשמורת פצאל(צילום: אלי חביב)

ואדי א-רשש(צילום: אלי חביב)

מהדו"ח שפורסם לאחרונה עולה כי מתוך 65 מינים שתועדו בקינון, שבעה מוגדרים בסכנת הכחדה. ראויים לציון ארבעה מינים חובבי בתה מתוכם, שאחוז משמעותי מכלל אוכלוסייתם בישראל מקננים בשטח שבו נערך הסקר - פפיון הרים, סבכי ערבות, סלעית קיץ וגיבתון אדום-מקור.

בנוסף לכך, נמצא כי עושר המינים עולה עם העלייה בגובה הטופוגרפי, כאשר בסביבות גובה של 500 מטרים מעל פני השטח, קצב העלייה מתמתן ומגיע לרוויה. אזורים אלה, בגב ההר, הם גם השטחים הצפופים ביותר מבחינת התיישבות אדם. נמצא שכ-10% בלבד מכלל השטחים החיוניים לחובבי הבתה (מאוכלסים על ידי ארבעה מינים ומעלה) מוגנים בתחומי שמורות טבע מוכרזות, ו-23% נוספים נמצאים בתחומי שמורות מופקדות. כל יתר השטחים (67%) אינם נהנים מהגנה סטטוטורית כלשהי.

בתה ליד היישוב רימונים(צילום: יואב פרלמן)

עפרוני ענק(צילום: יואב פרלמן)

ואדי אל אחמר(צילום: אסף מירוז)

יחד עם זאת, הניתוח העלה כי עושר מיני מתמחי הבתה במזרח השומרון, כמו גם ברמת הגולן ובמידה פחותה במזרח הגליל, הוא עדיין גבוה יחסית לאזורים אחרים שבהם חלו ירידות חדות יותר, דוגמת הכרמל, הגליל המערבי, רמות מנשה ומערב השומרון. ניתוח זה חשף גם פערי ידע גדולים הקשורים ליהודה ושומרון, יחסית ליתר האזורים בארץ. בשל המצב הביטחוני והפוליטי, מספר הצפרים המסיירים בשטחי יהודה ושומרון הוא קטן, וכמות המידע הנאגר מצומצם.

מזרח השומרון הוא חבל ארץ הנמצא בשיפולים המזרחיים של קמר השומרון. שטחו כ-1,500 קמ"ר, והוא משתרע בין נחל פרת בדרום לנחל בזק והגלבוע בצפון. הטופוגרפיה מאופיינת בצניחה תלולה מרום של כ-1,000 מטר בגב ההר, ועד 300- לערך בבקעת הירדן, על פני מרחק אופקי של כ-15 ק"מ. קו הרכס מקוטע על ידי שברי רוחב גדולים היורדים מהרי השומרון אל בקעת הירדן ויוצרים נוף דרמטי, מצוקי ומבותר. חלקיו הגבוהים של קו הרכס בנויים מסדרת גושים הרריים, שביניהם בקעות עמוקות, כגון בקעת בית דג'ן ובקעת שילה.

פפיון הרים(צילום: יואב פרלמן)

מרחבי פריחה בשמורת אום-זוקא(צילום: אבנר רינות, החברה להגנת הטבע)

סלעית קיץ(צילום: אבנר רינות, החברה להגנת הטבע)

סכבי ערבות(צילום: יואב פרלמן)

אלי חביב, צפר בכיר בחברה להגנת הטבע ומעורכי הסקר, אמר כי "תוצאות הסקר, מדגישות את הצורך בהגנה על בתות הספר שבמזרח השומרון, אשר תומכות במגוון ביולוגי ייחודי. יש לנו דאגה רבה בנוגע לעתידן. לצערנו, ללא הגנה תכנונית מתאימה וראויה, יש חשש ששינויים בשימושי קרקע (כמו ייעור, רעיה, חקלאות ופיתוח תשתיות) יביאו לפגיעה בלתי הפיכה באחת המערכות האקולוגיות החשובות והרגישות בישראל".

חביב מציע שהשטחים החיוניים שאותרו בסקר יהוו בסיס לקידום שמורות טבע חדשות ונוספות באזור מזרח השומרון. בשנים הקרובות, יושלמו סקרי קינון עופות בכל יהודה ושומרון ולאחריהם, יבוססו מסקנות מקיפות לגבי כל השטחים הללו.