ד"ר רבקה נרדי: "הקורונה החזירה לנו את הצניעות"

"בימים אלו אנחנו הולכים על גשר תלוי ומתנדנד באוויר, הגשר שלוקח אותנו החוצה, בחזרה לשיגרה. יש שאלות, שמתלוות למצב הזה, כמו: 'מי יודע מה יהיה? או 'איך חוזרים נכון לשיגרה'?

את הדימוי והשאלות האלו, מבלי לחכות לתשובה מוחצת כרגע, מציגה ד"ר רבקה נרדי, סופרת ומטפלת אישית וזוגית, בין היתר בנושאים כמו העצמת נשים, זוגיות, קריירה ומשפחה, מעברים ושינויים בחיים, וסוגיות של הגיל המבוגר. "הסגר בו שהינו כולנו במשך למעלה מחודש היה מצב לא רגיל עבור כולנו. בגלל שזה לא מצב מוכר, לא היו לנו כלים 'בשלוף' כדי להתמודד ולדעת איך לחיות עם המציאות אליה נקלענו, במהלכה נאלצנו להעביר את היומיום בתוך סגר, אם לבד, אם עם בן זוג, או עם משפחה גרעינית".

ד"ר רבקה נדרי( )

מה עשתה התקופה הזו לזוגיות, בעיקר בקרב בני ה-50 ומעלה?

"עבודה על זוגיות נכונה תמיד נדרשת, בוודאי בתקופה כזו, שבה מצאנו עצמנו סגורים עם בני הזוג, ומנסים להכיר אותם כפי שלא הכרנו אותם קודם. אנשים שנמצאים יחד ולא יודעים את סוד ההתחשבות בזולת ולא יודעים לתת כבוד לבן הזוג, אלא נוברים בחסרונות והופכים קטנוניים, זה עלול להפוך את השהות יחד לגיהנום. הקורונה לימדה אותנו לקחת אחריות על יצירת הלחוד והביחד. חשוב היה להצליח לגבש סדר יום, שיהיה בתוכו משהו שמספק כבוד לכל אחד מאיתנו, ויתן מענה גם לגוף וגם לנפש. שתהיה במהלך היום עבודה פיזית, כמו ניקיון ובישול וספורט, וגם עבודה רוחנית".

עם החזרה לשיגרה, אפשר להצביע על מה רצוי היה לאמץ מהתקופה הזו?

"החשש הבריאותי היה בתקופה הזו חזק במיוחד. פיזרו סביבנו אזהרות, שהכריחו אותנו לחשוב על החיים ועל המוות, מה שלא קורה בחיים הרגילים, אז יש הסחות דעת. לרוב, אנחנו לא מתמקדים ביום יום במשמעות של היותנו זמניים בעולם הזה. לכולנו יש תפקידים ותחביבים, שמזיזים הצידה את המחשבה על המוות: רובנו הורים, סבתא וסבא, חלק לא מבוטל מאיתנו עובד או יוצר, יש לנו מפגשים חברתיים, טיולים בארץ ובעולם. אם לפני הקורונה ניהלנו מרדף אחרי הצלחה, שיצר אווירה ששמה בצד ערכים של שיתוף פעולה ועזרה הדדית, ונוצרה פה חברה כוחנית עד אלימה של אנשים שאוכלים אחד את השני, סדר היום החדש בתקופה הקורונה הסיט אותנו מנוהגים אלו, ונתן לנו הזדמנות למצוא משמעות ועניין חדשים לחיינו.

אילוסטרציה(צילום: shuttersotck)

בניגוד לימים שבשיגרה, בהם אנחנו בד"כ מגיבים לסדר יום שיוצרים עבורנו, בתקופת הבידוד היה עלינו ליצור סדר יום על פי בחירתנו, ומאד משמעותי, בעיניי, אם ניקח מהתקופה הזו את היכולת לא רק לחכות שיגידו לנו מה לעשות. אני ממליצה לקחת איזו מטלה מהתקופה הזו, ואיתה ללכת קדימה ולשנות משהו בחיים שלנו. כמו להיות יותר נדיבים, להקשיב ולהתחשב יותר בזולת, פחות לבזבז על החומר ולטפח את הנשמה".

נרדי, בת 79, נשואה לד"ר חן נרדי, הוציאה לפני כ-4 שנים את הרומן: "כל יום בשעה 11:15". במרכז הרומן אשת עסקים וקרייריסטית, שבגיל 50 מתאהבת בגבר נשוי וחושפת את הבגידה.

"אכן, החיים הם קצרים, והרפתקאות קטנות נותנות טעם לשיגרה, ויש לכל אחד מעידות ונפילות. כמטפלת וגם כאדם פרטי אני מחזיקה בתפיסת עולם לגבי המתח הקבוע בין הצדק לאגואיזם בתחום הזוגיות. אני לא מאמינה באגואיזם של שנות ה-60 כדוגמת המעיין המתגבר. יש הבדל בין "עכשיו אני הולכת ללמוד משהו, כי כל החיים לא היה לי מתי, ואשתדל שזה לא יבוא על חשבון אף אחד אחר", לבין "אני עכשיו עוזבת הכל ונוסעת לטיול סביב העולם, על חשבון הזוגיות והאימהות שלי", בסופו של יום, נשים וגברים מחפשים קשר שיש בו ביטחון וגם אהבה, שהיא רגש נזיל. עם זאת, יש לזכור שלעיתים הבגידה פתחה שער חדש של טוב ואושר. בכל מקרה לא צריך למהר לזרוק את כל מה שיש בעבור גבר חדש או אישה חדשים, רק כי זה סוג של אקסטרים ומפיג את השעמום. אנשים ונשים בוגדים אינם בהכרח אנשים מאושרים, נוכחתי בזה לא מעט אצלי בקליניקה. עד כמה להיות מוסרי והיחס בין טוב ורע הם קונפליקטים תמידיים, ששזורים בחיים שלנו. לא סתם אנשים על ערש דווי מבקשים סליחה או מגלים סוד, הם רוצים לדבר. זה אומר שבתוכנו יש משהו עמוק שרוצה לעשות טוב, שנותן משמעות לקיום הזמני שלנו. אני מקווה שלא נשכח ברגע את התקופה הזו, ושכל מה שנרצה עכשיו זה לחזור לבתי קפה ולמותגים. הקורונה החזירה את הצניעות, את החשיבות של לממש את עצמנו באופן רוחני, לצמוח".