זה כנראה הרבה יותר מספורט
סלבריטאים רבים בעולם מפירים את הנחיות הקורונה, ואיש לא חושב להשעות אותם מעבודותיהם. אז למה מספורטאים דורשים סטנדרט גבוה?
מייקל ג'ורדן(צילום: AP)
בסוף אפריל השעתה קבוצת הכדורגל הרטה ברלין את שחקנה סלומון קאלו, לאחר שנכנס לחדר ההלבשה במהלך סגר הקורונה, צילם את עצמו והעלה את השידור בלייב לעמוד הפייסבוק שלו – בעודו מפר את ההנחיות לגבי שמירת מרחק, כשהוא לוחץ ידיים לשחקנים אחרים ומתבדח על כך. באותם ימים תפסו תאוצה המגעים לחידוש משחקי הליגה הגרמנית, שמאז חודשה. המשחקים – עם התיקולים, היריקות, החיבוקים, הצבת החומה לפני בעיטות העונשין וההצטופפות ברחבה – שמים ללעג את חוקי הסגר, כך שאפשר להבין את קלות הדעת שבה התייחס קאלו לתקנות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ועדיין, סלבריטאים רבים מפירים את ההנחיות כל הזמן, ואיש לא חושב להשעות אותם מעבודותיהם. אז למה את קאלו כן? כי קאלו הוא ספורטאי, וככזה יש ציפייה ממנו – מהחברה, ובעיקר מהורים לילדים – לעמוד בסטנדרט גבוה יותר של התנהגות.
ב-1993 עלה קמפיין פרסומי של חברת "נייקי" עם הכדורסלן צ'ארלס בארקלי כפרזנטור – שבו הוא מודיע, לצליל של כדור מהדהד באולם כדורסל, שהוא לא מודל לחיקוי. "אף אחד לא משלם לי להיות מודל לחיקוי", הוא אמר. "העובדה שאני יכול להטביע כדורסל לא עושה אותי מודל לחיקוי. הורים אמורים להיות מודלים לחיקוי".
אבל ספורטאים הם מודל לחיקוי מצוין: הם בריאים בגוף, הם עובדים קשה, בעלי משמעת, לחלק גדול מהם יש סיפור סינדרלה של הצלחה בניגוד לכל הסיכויים – למרות מקרים שבהם מודל החיקוי הופך לרעיל, כמו למשל או.ג'יי סימפסון או לאנס ארמסטרונג. אבל עבור היתר, למה להורה להתאמץ ולבדוק ולבחור נעל ספורט לבת שלו, אם מייקל ג'ורדן כבר המליץ עליה?
הנושא של ספורטאי כמודל לחיקוי עלה גם בהקשר של סדרת הדוקו על מייקל ג'ורדן, "הריקוד האחרון". נטען שם נגד ג'ורדן שהוא לא תמך במועמד שחור שרץ נגד רפובליקאי גזען מפני ש"גם רפובליקאים קונים נעליים". שם נטען שג'ורדן היה צריך להיות מודל לחיקוי במלחמה נגד גזענים ועוולות חברתיות, כפי שהיה המתאגרף מוחמד עלי.
רק שזו רומנטיזציה של המציאות: עלי היה אולי פעיל חברתי ששילם קשות על בחירותיו, אבל הוא היה גם בן אדם נוראי. לג'ורדן מותר לעשות את הבחירות שלו גם כאדם פרטי. גם במהומות האחרונות באמריקה אחרי הרצח של ג'ורג' פלויד הועלו קולות נגד השתיקה של ג'ורדן, שלבסוף הוציא הצהרה חלבית, אבל קשה לטעון נגד ספורטאים שנמנעים מלהתייחס לנושא.
קולין קאפרניק, הקוורטרבק שכרע ברך במחאה על הברוטליות המשטרתית כלפי שחורים, לא מצא יותר עבודה בליגת הפוטבול האמריקאית. המחאה של קאפרניק חזקה היום יותר מתמיד, אבל הוא עדיין מחוסר עבודה – ובשביל ספורטאים עם צפי קריירה ממוצע של 4-5 שנים, זהו מחיר יקר מדי.
באותו זמן שבו יצא הקמפיין של נייקי עם בארקלי, יצאה החברה – בעלת מגע מידאס בכל מה שנוגע למתרחש על הקשת החברתית בעולם – בקמפיין נוסף, שהציג ילדה על נדנדה בגן משחקים ולצידה נכתב כל מה שילדות עשויות להרוויח אם תשתתפנה בספורט: "אני אוהב את עצמי יותר. יהיה לי יותר ביטחון עצמי ואהיה פחות בדיכאון. הסיכוי שלי לחלות בסרטן השד יפחת ב-60 אחוז. יש יותר סיכוי שאקבל שכר שווה לגברים, שלא אכנס להיריון לפני שארצה בכך, שאעזוב גבר שמכה אותי".
וזה בעצם כל הסיפור: ספורט הוא מודל לחיקוי, וספורטאים הם אנשים שהם גם ספורטאים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
זאב אברהמי
מומלצים
