"בתור קצין אתה מסתכן יותר - ואני מוכן לקחת את זה על עצמי"

אביו היה איש קבע בחיל האוויר ורעש המסוקים היה פסקול ילדותו. הוא זוכר לטובה את הילדות בשיכון המשפחות הצבאי: "70-60 משפחות, כולם מכירים את כולם, כמו קיבוץ. הבתים פתוחים".

אבל מה שהיה טוב לאותו ילד לאו דווקא התאים למתבגר בכיתה ח', ושי ואחיו לחצו על הוריהם לעבור לגור ביישוב רגיל. "רצינו לעבור למקום עם יותר חברים, יותר סביבה", הוא מספר, ולבסוף המאמצים נשאו פרי והמשפחה עברה ליישוב עומר, שבו היא מתגוררת עד היום.

חלם להיות טייס. שי לוקץ(צילום: ניצן דרור)

שי נולד ב-6 ביוני 2000, בדיוק ביום שבו עלה לאוויר האתר ynet. לדבריו, החברים שלו, שכנהוג בצבא מכנים אותו "לוקץ", היו מגדירים אותו כ"אחראי וכיפי בו זמנית". אין לו תוכניות מרחיקות לכת לאחרי השחרור, שכן נשארו לו עוד שנתיים וחצי.

במסגרת הפרויקט, שאלנו את בני ה-20, דור ה-ynet, מה הם אוהבים, מה ממלא את חייהם, מה משמח ומה מפחיד אותם. באופן לא מפתיע, החששות של שי, המשתתף החמישי בפרויקט, נוגעים בעיקר לנושא הביטחוני. "בסופו של דבר, בצבא מסכנים חיים", הוא אומר בכובד ראש. "להיות קצין זה אומר להיות ראשון, להיות בראש, להסתכן יותר. זה משהו שאני מוכן לקחת על עצמי".

את מעט השעות הפנויות שלו מקדיש שי לצפייה בספורט ובסדרות מלחמה. "אני הולך לישון עם חדשות הספורט, וכן, ראיתי 'פאודה'", הוא אומר בחיוך. "אני רואה כל מיני סרטי מלחמה. אלה דברים שעושים חשק להילחם".

נרדם מול חדשות הספורט. שי לוקץ(צילום: ניצן דרור)

מי אתם, דור ה-ynet?

שי לוקץ לא לבד, והוא חולק את יום הולדתו לא רק עם ynet, אלא עם 387 צעירים נוספים. הסיפורים שלהם מספרים במידת מה את סיפורה של המדינה. 202 מהם נשים, ו-186 גברים. יותר מעשרה אחוזים מהם גרים בירושלים, בירת ישראל, ודווקא העיר תל-אביב, שבה נולד אתר ynet, מסתפקת בנציגות צנועה, עם מספר ישראלים שאפשר לספור על יד אחת. אפילו לבית שמש, אשדוד, חיפה, רמת גן, רחובות, באר שבע, רהט ובני ברק יש יותר נציגים.