לאמן את כוח הרצון: כשהאגודל מתנתק
מהו כוח רצון, למה הוא כל כך חשוב בחיינו, מה יקרה לנו אם נחליט לוותר על ההחלטות ומה הקשר לאגודל שלנו? לאונרדו דניאל בוחן את כפות הידיים ומסביר איך נוכל לבטא את רצונותינו בצורה הטובה ביותר
כולנו מכירים את משפטו המפורסם של בנימין זאב הרצל - "אם תרצו אין זו אגדה" - אותו אמר לפני יותר מ-100 שנה, אך, למעשה, הוא תקף מאז תחילת האנושות. כוח הרצון הוא הבסיס של כל עשייה, כל החלטה, כל יוזמה וכל הישג. אם אין לנו רצון, אפשר לומר שפתיל החיים שלנו כבה.
גם כשבני האדם חיו בתור ציידים ולקטים לפני עשרות אלפי שנים, כוח הרצון הוא זה שהניע אותם לצאת לצייד בכל מזג אוויר כדי להשביע את הרעב, שאם לא כן, לא היו יכולים לשרוד.
תסתכלו מסביבכם, בכל מה שהנכם, בכל מה שיש לכם. אם זה עבודה, בית, זוגיות, לימודים, חברים. כל המציאות הזאת שיצרתם סביבכם התחילה מתוך פתיל קטן, להבה קטנה של כוח רצון. קודם רציתם שזה יהיה ואז מימשתם.
כשכוח הרצון נלקח מאתנו או כשאנחנו מוותרים עליו במודע, להבת המימוש האישי וההגשמה נכבית איתו, כי בלי הרצון העצמאי אין לנו שום שאיפה. "עזוב אותי, לא בא לי שום דבר" הוא יכול לומר, כמנסה לשכנע את עצמו שהוא בסדר ככה, בלי לרצות דבר, בלי להשיג דבר.
אבל זאת בדיה וכזב, כי את הנשמה לא ניתן לרמות. כולנו הגענו לכאן כדי לרצות, כדי להגשים מטרת על מסוימת. וכשאני אומר "לרצות", אני לא מדבר רק על רצון אנוכי של לרצות רק בשביל עצמי, מה שהקבלה קוראת הרצון של "הכלי" שרוצה למלא רק את עצמו. הרצון יכול להיות גם רצון של "האור", שבא ממקום לא אנוכי בכלל, כמו הרצון לתת, לאהוב, לקבוע דרך, וגם הרצון של מתי להגיד "כן" ומתי להגיד "לא" מתוך מקום של אמת פנימית ושלמות אישית חסרת פשרות.
כבני אדם אנחנו מתחילים להפגין את כוח הרצון שלנו כבר מגיל מאוד צעיר. לפני גיל שנתיים, כשמתחילים להשתמש בשפה, הילד הקטן כבר מתחיל להתאמן על לבטא את הרצון שלו. הוא כבר מתחיל לגלות בעצמו את העולם, וכבר פחות תלוי באמא בכל שעות היממה. הוא מתחיל לגלות בעצמו את מה שהוא רוצה, את מה שלא רוצה והוא מבטא את זה בכל דרך אפשרית: בתנועות ידיים, בדיבור, בצעקות בבכי. "אני רוצה את הצעצוע הזה","אני רוצה ממתק", "אני רוצה ארטיק". ברוך הבא ילד קטן לעולם של מימוש כוח הרצון שלך.
ה-"אני רוצה ארטיק" הקטן הזה שמתרחש בגיל שנתיים, הוא ההתחלה של כל הרצונות הטובים והרעים שיבואו אחר כך, במהלך כל חייו. "אני רוצה ארטיק" הוא ההתחלה של "אני רוצה ללמוד פיזיקה" , "אני רוצה לשרת בקרבי (או ב-8200) ", "אני רוצה שבוע הבא לצאת לטיול", "אני רוצה להיות בקשר עם זאת ולא עם זאת" ועוד ועוד.
כשלתינוק לא נותנים לבטא את כוח הרצון שלו לאורך זמן, וכל דבר שהוא רוצה לא נענה, אז הוא לומד שכוח הרצון שלו לא מספיק חשוב או שאין טעם בכלל לנסות לרצות. "אוקיי, הבנתי. אז תגידי לי את אמא מה לעשות. גם ככה אם ארצה משהו זה לא יעזור".
בסוגריים אומר שהכוונה היא לא שצריך להיענות לכל גחמה של הילד הקטן. ממש לא. כבני אדם אנחנו אמורים להכיר גם את גבולות ומגבלות כוח הרצון שלנו, ולהבין שיש דברים שלא נוכל לקבל גם אם ממש היינו רוצים.
יחד עם זאת, לצד הידיעה שקיימות מגבלות למה נוכל לקבל, חשוב לתת לילד לממש את הרצונות שלו במקומות שזה יעזור לו לבטא את "האני" שבו, את האינדיווידואל העצמי.
אנשים שוויתרו על כוח הרצון בצורה חלקית או מלאה, חיים בעולם של חוסר סיפוק בתחומים שונים של חייהם, ולפעמים אותו ויתור על הרצון יכול להתחפש לדיכאון, או דכדוך שלרוב, אנשי המקצוע מתקשים לעלות על הסיבה האמיתית של המצב.
רואים הכל באגודל
א' הגיע להתייעצות וסיפר שיש לו בעיות במערכות יחסים - הוא לא מצליח ליצור מערכת יחסים טובה לאורך זמן, אמר והוסיף: "הייתי מספר שנים בטיפול פסיכולוגי וזה לא ממש עזר".
לאחר אבחון כירולוגי מקיף, אמרתי לו שאין לו שום בעיה אישיותית מלבד דבר אחד: פגם קטן בכוח הרצון שלו שגורם לו, מצד אחד, לוותר על הרצונות שלו ולתת לאחרים לקבוע עבורו, ומצד שני, לקחת החלטות שמאתגרות את כוח הרצון ולפעמים זה מסבך אותו בצרות צרורות. את הכל רואים באגודל.
האגודל המתנתק ומרכיב הפגם הראשוני
האגודל הוא אצבע האישיות, וחוזקה מעיד עד כמה יש לאדם את הפוטנציאל לממש רצון כלשהו, לתכנן, להוציא לפועל רעיונות, ולדבוק בכוח הרצון שלו.
ככל שהאגודל יותר חזקה ויציבה, לאדם יש כוח רצון חזק יותר ופוטנציאל המימוש שלו גדול יותר. ככל שהאגודל רפוסה יותר, חלשה או חסרת חיוניות, לאדם יהיה יותר קשה לבטא את הרצונות שלו.
לאגודל יש שני מפרקים נראים לעין: המפרק העליון שמחבר בין הפרק הראשון לשני של האגודל, והמפרק התחתון שמחבר בין הפרק השני לבסיס האגודל - האחרון הוא הרלוונטי לענייננו.
אם תלחצו עם האצבע על המפרק התחתון של האגודל שלכם מבחוץ לכיוון כף היד, הוא אמור להיות יציב וחזק. אם המפרק יוצא מהמקום, כאילו שהאגודל מתנתק ונכנס לכיוון גבעת האגודל (גבעת ונוס), זה סימן לאגודל מתנתק, או מה שד"ר ארנולד הולצמן , מייסד הכירולוגיה הפסיכו-דיאגנוסטית הגדיר כ"מרכיב הפגם הראשוני".
האגודל המתנתק מסמל את ההתפשרות על כוח הרצון של האדם, כתוצאה מחוויות ילדות שמנעו ממנו לבטא את הרצונות שלו, מה שגרם לו לוותר במידה מסוימת על ביטוי או מימוש רצונותיו.
שני ביטויים בחיים של האגודל המתנתקת:
מרכיב הפגם הראשוני שמתבטא באגודל המתנתק יכול לבוא לידי ביטוי בשתי צורות שונות בחייו של האדם:
1. האצלת הרצון שלי למישהו אחר: בגלל שהאדם הרגיל עצמו שהוא לא רשאי לרצות שום דבר, הוא יימנע מלהיות אסרטיבי, בעיקר במערכות יחסים אישיות, אבל לא רק. האדם ישאיר את ההחלטות לגבי חייו לאנשים אחרים. זה יכול להיות ההורים, בת/ בן זוג, הבוס בעבודה ועוד. הוא יעדיף שאחרים יחליטו עבורו מה נכון לו ומה לא. זה יכול להיות מהדברים הקטנים כמו "לאן הולכים בשבת?", "לא יודע, תחליטי את", ועד החלטות גדולות יותר של איפה לגור או איזה בית לרכוש. "מה שתרצי זה בסדר, תגידי לי איפה את רוצה לגור ונלך לשם".
אבל ההסכמה הזאת שלו לא באה ממקום של השלמה מלאה. הוא לא באמת רוצה לעשות את מה שהיא רוצה. אם זה היה תלוי בו היה בוחר אחרת, אבל הוא לא יודע איך לעמוד על שלו, אז מוותר מראש על הרצונות ונותן את הגה ההחלטה למישהו אחר. הוויתור על מימוש כוח הרצון יוצר תסכול גדול מאוד. התסכול נובע מהידיעה שהוא רוצה וצריך לבחור ולעשות אחרת, אבל אין לו את היכולת לעמוד על שלו או לבטא את קולו.
וזה יכול להוביל לצורת הביטוי השנייה של מרכיב הפגם הראשוני של האגודל המתנתקת:
2. אתגור כוח הרצון - אנשים עם אגודל מתנתק נעים כמו נדנדה בין הוויתור על הרצונות שלהם והאצלת סמכות ההחלטה למישהו אחר, לאתגור של מערכת הרצון שלהם. הווה אומר, לקחת החלטות "דווקאיות" כדי להוכיח ש-"רגע רגע רגע! כן יש לי רצון משלי! ואני אחליט עכשיו מה יקרה איתי!".
הדבר גורם להם לנקוט בפעולות שבאות ממקום של "אני אראה להם" או "אני אוכיח לכולם ולעצמי שאני כן יכול להחליט", מה שמביא אותם לקבל החלטות בעלות סיכון, בין אם זה במערכות יחסים, עבודה וחיים אישיים. זה יכול להיות לעזוב מערכת יחסים דווקא כי רוצה להראות מי כאן הבוס, או להיכנס לרומן כדי להוכיח שהוא יכול, או לנסוע לטיול במקום מסוכן כדי להראות לכולם שהנה, הוא לקח בעצמו החלטה מאתגרת.
שתי התגובות קיצוניות ואינן מובילות את האדם לחוות את חייו בצורה מספקת בה כוח הרצון יכול לבוא לידי ביטוי בצורה מאוזנת ומעצימה.
טיפול באגודל המתנתק
אז מה עושים, איך ניתן לתקן את מרכיב הפגם הראשוני של האגודל המתנתקת על מנת שהאדם יוכל לחזור לבטא את רצונותיו בצורה אותנטית ונכונה?
כפי שמערכת העצבים המרכזית, כתוצאה מחוויות ראשוניות שחווינו, גרמה לאגודל להתנתק, אם נצליח לחזק את האגודל, נוכל לשנות את מערכת העצבים שלנו ואת התודעה, ובכך לקבל חזרה לידינו את ההגה ואת יכולת קבלת ההחלטות שלנו.
אחד התרגילים שתוכלו לעשות הוא לקחת גומייה (למשל, גומיית שיער) ולעשות את התרגיל כפי שמופיע בתמונה למטה. מלפפים את הגומייה על האצבעות ומותחים את האגודל לאחור תוך הפעלת לחץ על הגומייה.
שינוי חוזק מפרק האגודל ישלח פקודה חדשה למוח, שהנה עכשיו, אני כבר לא מפחד להחליט בעצמי, וגם אין לי את הצורך לאתגר בכוח את מערכת הרצון ולקחת החלטות לא שקולות. זה ייראה כמו נס. אבל זה לא. זה מדע הכירולוגיה האישיותית.
לאונרדו דניאל - מומחה לכירולוגיה אישיותית אבחונית וטיפולית, לקריירה ויחסים. אבחון-הכוונה-העצמה
לפנייה לכתב/ת 
