מצוקה בשווקים: "הרשתות הרגו אותנו, איך אאכיל את הילדים שלי?"
השווקים נפתחו, אבל הבסטיונרים שקיוו שהקונים יציפו את הדוכנים, עומדים מאחורי הררי הסחורה, מתבוננים בעצב בסמטאות הריקות ומרגישים שהמדינה הפקירה אותם. "עברנו תקופות קשות, אבל סיוט כזה לא דמיינו", הם אומרים בתסכול. "למה מחכים? שנסגור את הבסטה ונלך הביתה?"
למרות הסרת המגבלות על השווקים ומרכזי הקניות, בעלי הבסטות מתחננים לסיוע - ומספרים על התחרות המוכרעת מראש מול רשתות השיווק. "רמי לוי קונה אבטיחים מאותו המקום שאני קונה בו - ויכול להרשות לעצמו למכור במחיר הפסד", מספר בעל דוכן פירות בנתניה. סוחר מירושלים שיתף: "אנשים מפחדים להגיע לשוק, פוחדים להידבק בקורונה בכל מקום".
ניר דרור (40), בעל דוכן פירות בשוק בנתניה
"בשעה כזאת השוק אמור להיות עמוס בתנועה של קונים, אבל זה לא המצב", סיפרד דרור. "אנחנו מוכרים כאן אבטיחים, פירות הדר ושקדים ירוקים בשקים. עכשיו המדפים היו כבר צריכים להיות ריקים מסחורה, אבל אין קונים. בתחילת השבוע המצב עוד יותר גרוע. אנשים פוחדים לצאת מהבית, אז לשוק גם פוחדים לבוא".
דרור אמר כי "מי שהרג לנו את הפרנסה במשבר הקורונה אלה הסופרמרקטים. הרשתות פשוט הרגו אותנו. בעל רשת קמעונאית ענקית כמו רמי לוי, שקונה אבטיחים באותו מקום שאני קונה ובאותו מחיר, יכול להרשות לעצמו למכור במחיר הפסד ועדין להרוויח בכל סל הקניות בסניפים. בעיקר כשהמדינה כל התקופה מאז פרוץ משבר הקורונה מעודדת לעשות קניות במשלוח עד הבית. אני לא יכול להרשות לעצמי פריבלגיה כזו של למכור אבטיח במחיר זול יותר ממה שאני קונה.
"בעוד שכל רשתות המזון פעלו כרגיל ואף יותר בכל תקופת הסגר, אנחנו הבסטיונרים ישבנו בבית בלי עבודה. אז מה אם פתחו את השוק? הקהל לא מגיע. ממה נתפרנס? איך אאכיל את הילדים שלי? המדינה חייבת לגייס את המשאבים הכלכליים שלה לטובת אנשי השוק שהיו תמיד נאמנים למדינה. תעודדו את העם לחזור לעשות קניות בשווקים. אל תפחידו אותם. אנחנו כאן מחכים ללקוחות עם סחורה טרייה, ואם כבר שוק פתוח בעיניי פחות מסוכן לעומת חנות סגורה. זו תמונה עצובה בשוק שתמיד מלא באנשים, באווירה של חיי שוק סואן. אני מתגעגע לבסטה של לפני הקורונה".
"הקהל ממש לא חוזר לשווקים"
מעיין חזאי (29), בעלת דוכן מיצים בשוק הכרמל
"אני עובדת בשוק הכרמל, ואחי אור עובד במחנה יהודה עם אבא עוזי-אלי בן ה-77, 'איש האתרוגים' הידוע של השוק. עד הקורונה שתי הבסטות שלנו עבדו נפלא: זו לא הייתה רק הצלחה בקרב הלקוחות תושבי תל אביב וירושלים, אלא נהנינו גם מתיירים מחו"ל ומסיורים קולינריים שהיו מאוד פופולריים. ברגע שהקורונה נחתה עלינו ועל כל עם ישראל זה סגר את השווקים והותיר אותנו בלי פרנסה.
"אלא שזה לא היה עניין של יום יומיים, כמו שקיווינו בהתחלה", אמרה חזאי. "מדובר בשלושה חודשים שלא הייתה עבודה. אבל חוץ מהנזק הכלכלי המצטבר שנאלצנו לספוג כשהכל היה סגור, גם עכשיו, למרות שאישרו לפתוח את השווקים, הקהל ממש לא רץ בהמוניו לשוק. שלא לדבר על העובדה שהתיירות נעצרה לגמרי ואין אופק בכלל מתי יחזרו לכאן התיירים. קשה מאוד להתפרנס במצב כזה קשוח".
האב עוזי-אלי הוסיף: "אין יום שאנחנו לא חווים עוד כאב לב על בסטיונר ותיק או בעל מסעדה בשוק שצריכים לסגור. גם אחרי שהמצאנו את עצמנו מחדש והתחלנו לעשות מיצים במשלוחים עד הבית, השגרה בשוק לא חוזרת להיות כמו שהייתה לפני הקורונה. עסקי מזון שפועלים בשווקים פשוט הולכים ונעלמים. מה הם חושבים לעשות עם המצב הנורא הזה שם בקרב מקבלי ההחלטות? למה הם מחכים? שכולנו נסגור ונלך הביתה? עכשיו צריך לתת סיוע לבעלי הבסטות, אחרת יהיה מאוחר מדי".
"הפחד שלנו שלא יהיה לאן לחזור"
ירון צדקיהו (60), בעל דוכן מעדנים בשוק מחנה יהודה
"כיום יש לנו שתי חנויות בשוק. עסק שנוסד על ידי אבא לפני 55 שנה. אנחנו למודי ניסיון של עליות ומורדות בגלל משברים ביטחוניים ואינתיפאדה. עברנו את מלחמת המפרץ. עברנו פיגועים נוראיים. גם אז, היו ימים קשים ואי־ודאות מבחינה כלכלית", מספר צדקיהו.
"ברוך השם, היום אנחנו עם חוסן כלכלי. אבל כזה תסריט סיוט של משבר הקורונה לא דמיינו שיכול לקרות. יש כאן עסקים שהלקוחות בכלל לא חוזרים אליהם. מה הלאה? מה עתידו של השוק במדינת ישראל? המדינה אילפה את הלקוחות לרכוש אונליין בסופר. כל דבר באונליין. אז איך שוק פתוח ישרוד אחרי מכת הקורונה?
"צריכים לסייע לנו להיערך למצב קשוח כזה. בעל הבית צריך היום להתמודד עם שאלה גדולה יותר: האם בכלל מבחינה נדל"נית שווה יהיה לבעלי הממון להמשיך להשכיר את הדוכנים והחנויות בשוק, והם לא יעדיפו למכור את השטחים ויעשו קופה. אסור שינצלו את המצב שאליו נקלעו בעלי עסקים קטנים בשוק. אנחנו כולנו ניעלם! הפחד שלנו שלא יהיה לנו בכלל לאן לחזור. הרי גם אם ייתנו אקמול עכשיו לעסק קטן זה לא הפתרון האמיתי. תתעוררו!".
"אנחנו פשוט הולכים ונעלמים"
שי אבוצדקה (37), בעל דוכן פירות בשוק מחנה יהודה
"עד הקורונה העבודה בשוק חוותה עליות ומורדות בגלל המצב הביטחוני, ועם הקורונה חטפנו מכה משמיים. השווקים נסגרו לאלתר וישבנו בבית כמה חודשים ללא מקור פרנסה, פשוט עם תקווה גדולה שזה עניין קצר וחולף. אבל התבדינו. לא רק אני, כל הבסטיונרים בענף שחטפו מכה קשה לפרנסה" סיפר אבוצדקה.
"עם הזמן נאלצנו להמציא את עצמנו מחדש, וכמו שענף המסעדנות השתנה ומסעדות רבות התחילו להוציא משלוחים, כך גם אני הבנתי שכדי להמשיך להתקיים איכשהו בתקופה הקשוחה הזאת צריך לעבור לפס של משלוחים. פרסמתי את עצמי בפייסבוק, משלוחים של פירות העונה במחיר מצחיק, רק בשביל שאוכל להתפרנס ולהאכיל את הילדים שלי, וזה התחיל לרוץ מפה לאוזן ובקבוצות וואטסאפ.
"בשוק נסגרים עסקים על ימין ועל שמאל, כי גם כשקיימו סוג של שגרה ופתחו את השווקים הפתוחים הקהל לא הגיע. זה אבוד. אנשים מפחדים להגיע לשוק, פוחדים להידבק בקורונה בכל מקום. והמדינה מחזקת את רשתות השיווק ומעודדת להזמין משלוחים מהסופר עד הבית. אז גם אני נלחם על הקיום שלי, על כל שקל, מעמיס ארגזים עם פירות ומחלק בעצמי בכל הארץ, העיקר להחזיק את הבית והמשפחה. אבל אני לא יכול להתחרות ברשתות השיווק.
"זה אבסורד שהמדינה זונחת את הבסטיונרים ואנחנו פשוט הולכים ונעלמים. כולנו רק רוצים להתפרנס בכבוד. לא מדובר בלגלגל מיליונים. אנחנו חייבים גלגל הצלה. עד מתי אוכל להמשיך להעמיס כל פעם עשרות בודדות של ארגזי פירות ולנסוע איתם מאות קילומטרים כדי להתפרנס? גם דלק זו הוצאה כבדה. זו לוגיסטיקה שאני בכלל לא ערוך אליה בהשוואה לשופרסל או לרמי לוי. מפחידים את האנשים לא להתקרב לשוק, ודווקא בתקופה שלכולם קשה כלכלית מובילים אותנו לשלם יותר בסופר. שמישהו בממשלה יתעורר כבר ויראה גם אותנו".
לפנייה לכתב/ת 
