האישה, חמותה והמשרד: סוף לסכסוך משפחתי

משפחה גיבשה הסכם פשרה שבמסגרתו ויתרה האם על החזר הלוואה שנתנה לבנה בתמורה לזכויותיו בנכס. אלא שאז נכנס לתמונה הסכם הממון

מערכת פסקדיןפורסם: 16.07.20 , 23:43

סכסוך משפחתי על זכויות במשרד בהרצליה הוכרע לאחרונה באופן סופי בבית המשפט העליון: בפסק הדין קבעו השופטים אלכס שטיין, ניל הנדל ומני מזוז שהמחוזי טעה כשקבע שאם המשפחה תקבל מהבן שלה רק חצי מזכויותיו במשרד (בנימוק שהחצי האחר שייך לאשתו מכוח הסכם הממון ביניהם). נקבע כי מאחר שהמשפחה חתומה על הסכם פשרה שלפיו האם תקבל את "כל הזכויות" בתמורה לכך שתמחק משכנתה שרשומה לטובתה עקב הלוואה שהעניקה לבנה, זכויותיה הקנייניות גוברות על הזכויות החוזיות של האישה בנכס העסקי.

אם, אב, בתם ובנם חתמו ב-2015 על הסכם פשרה שאמור היה לסיים סכסוך משפחתי ארוך על זכויות במשרד ששימש את העסק המשפחתי. אלא שאז החל ויכוח על משמעותו.

מדובר במשרד שרשום בטאבו על שם שני הילדים בחלקים שווים. ב-1999 נרשמה על חלקו של הבן משכנתה לטובת האם כנגד הלוואה שהעניקה לו. בהסכם הפשרה נקבע כי האם תוותר על מימוש המשכנתה ותקבל מהבן את כל זכויותיו. אלא שאז נכנסה אשתו לתמונה וטענה כי חצי מהזכויות של בעלה שייכות לה מכוח הסכם ממון מ-2010.

(צילום: Shutterstock)

לפני כשנתיים הכריע בית המשפט המחוזי לטובת הבן ואשתו, וקבע שהאם תקבל רק חצי מהזכויות של הבן (רבע מכלל הזכויות במשרד). בערעור שהגישה האם באמצעות עו"ד יאיר שרף התבקשו שופטי העליון לבטל את פסק הדין, לקבוע שהיא זכאית לכל זכויותיו של בנה – כפי שסוכם בהסכם הפשרה – ולחייב אותו בפיצויים מוסכמים עקב הפרתו.

מנגד טענו הבן ואשתו באמצעות עו"ד יעקב בורובסקי ועו"ד איילת שושני ג'ינו, שאין כל סיבה להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי.

השופטים קיבלו את הערעור בנוגע לזכויות במשרד ונקבע כי השגיאה של המחוזי הייתה כשקבע שהוויתור של האם על המשכנתה עומד בפני עצמו ואינו קשור לוויתור של בנה על זכויותיו במשרד. טעות זו היא שהובילה למסקנה שזכותה נובעת רק מכוח הסכם הפשרה (ולא מכוח המשכנתה) ונסוגה מפני זכויותיה של כלתה לפי הסכם הממון הקודם בזמן.

אלא שפרשנות נכונה של ההסכם – כהסכם פשרה שכולל ויתורים הדדיים – היא שביטול המשכנתה כפוף לקבלת "כל זכויותיו" של הבן כלשונו. "אילו ביקש הבן להחריג מ'כל זכויותיו' בנכס את אשר הבטיח לאשתו בהסכם הממון, הוא היה דואג לכך שהסכם הפשרה יעגן זאת מפורשות...", נכתב.

משכך, זכויותיה הקנייניות של האם מכוח המשכנתה גוברות על זכויותיה החוזיות של כלתה. בפרט, כשהסכם הממון נחתם שנים לאחר המשכנתה, ומדובר בשעבוד נכס עסקי להבדיל מדירת מגורים של בני זוג.

יותר מזה, בהסכם הממון נקבע כי במקרה של פרידה האישה תקבל חצי מהזכויות של בעלה או את תמורתן. מנוסח זה אפשר ללמוד על ההבנה המשותפת של השניים כי ההסכם כפוף למשכנתה וייתכן שהאישה לא תקבל בעלות אלא רק את שווי הזכויות.

לפיכך, הערעור התקבל בנקודה זו ונקבע כי האם תמחק את המשכנתה ותירשם כבעלת חצי מהזכויות במשרד. עם זאת, נקבע כי אין הצדקה במקרה הזה לחיוב בפיצויים מוסכמים. הבן ואשתו חויבו בהוצאות משפט של 30 אלף שקל.