מי מאיתנו לא נתקל לפחות פעם אחת בחייו בטיפוסים ביקורתיים ושיפוטיים, אלה שתמיד יש להם מה לומר - לרוב בטון מאשים ומזלזל. זה יכול להיות הבוס בעבודה, חברת ילדות או ההורים שלנו. כך או כך, סביר להניח שרובנו נביע סלידה מאותם אנשים ונתרחק מהם ככל האפשר (כן, גם כשמדובר בבן משפחה), בטענה שהנוכחות לצידם גורמת לנו לתחושות קשות ופוגעניות. אבל אם נביט פנימה רק לכמה רגעים, נגלה שרובנו נוטים לשפוט ולבקר אחרים כל הזמן - באופו ישיר או בסתר ליבנו.
כתבות נוספות למנויים:
עד כמה אנחנו מתקשים להתמודד עם ביקורתיות ושיפוטיות? מחקר שנערך ב-2013 באוניברסיטת מישיגן בעזרת כ-4,000 נבדקים, מצא שבכל הקשור למערכות יחסים - אנשים המבלים את חייהם לצד בן זוג ביקורתי מדי שאינו תומך בהם, חשופים פי שניים יותר לדיכאון מאשר אנשים החיים בגפם, ללא זוגיות משמעותית. או במילים אחרות - עדיף להיות לבד מאשר לחיות לצד אדם ביקורתי באופן שקשה להכיל.
4 צפייה בגלריה
כששופטים ומבקרים אותנו כל העת - אנחנו נוטים להסתגר ולהפוך לפאסיביים
(איור: Shutterstock)
"המושג ביקורת מכיל בתוכו מונחים כמו שיפוט, הערכה, חוות דעת או ניתוח של מושג כלשהו, ואילו חשיבה ביקורתית היא חשיבה בוגרת ועצמאית, שאיננה מקבלת הכול כמובן מאליו אלא מסוגלת לאמוד טענות ולבצע שיפוט אובייקטיבי", מסבירה אילנה חיון-צדיק, פסיכותרפיסטית ומומחית לשחרור מחרדות, לריפוי טראומות ולחיזוק הביטחון העצמי. "חשיבה ביקורתית חשובה ונחוצה, שכן היא מבטאת את השאפתנות האנושית לשיפור, וכן מפתחת את היצירתיות ואת היעילות שלנו. למעשה, היא נחשבת למנוע חשוב לצמיחה ולשינוי".
חשיבה ביקורתית אולי נחשבת למנוע הכרחי לצמיחה ולשינוי, כפי שטוענת חיון-צדיק, אבל שיפוטיות וביקורתיות זה נושא אחר לגמרי. כמה אחר? לדבריה, מדובר בלא פחות מאשר בעיה קשה בעלת פוטנציאל הרסני. ממש כך.
"לאדם הביקורתי יש נטייה לראות תמיד את חצי הכוס הריק ולמצוא פגמים בכל דבר. הוא מתקשה בדרך כלל לקבל את האחר, מאופיין בחוסר סבלנות וסובלנות ולכן דוחה את השונה ממנו". לאלו מתווספות תכונות נוספות כמו הנטייה להשתלט על אחרים ולקבוע עבורם איך לחשוב וכיצד להתנהג והכל בהתאם לרצונות, לצרכים, לעמדות ולדרך החשיבה האישיים שלו (כלומר, של האדם הביקורתי).
"ביקורתיות יתר תמיד טעונה ברגשות קשים, ובאה לידי ביטוי בהתנהגות תוקפנית, פוגעת ואפילו הרסנית", היא מוסיפה. "האדם הביקורתי נוטה להתפרץ לעיתים קרובות בתוקפנות, בכעס ובהאשמות כלפי האחר ולרוב הוא מאמין כי הצדק עימו וכי ישנה אמת אחת - והיא שלו, כמובן. קשה לו להיות קשוב לאחר ולראות את צרכיו. לעיתים הוא גם מתנשא, מעליב ומשפיל את האדם שלצידו, וכמובן כועס כשדברים אינם עונים על ציפיותיו".
עלבונות, השפלות וחוסר כבוד - כל אלו מהווים, כאמור, חלק מביקורת, אך לא תמיד הם נעשים באופן גלוי. "ביקורת עשויה להיות גלויה או סמויה. כשהיא גלויה, היא תכלול לרוב תלונות והאשמות מילוליות, מלחמות אגו, התנשאות וביטול הצד השני, חוסר קבלה וויכוחים, ולעיתים אף עלולה להיגרר לאיומים ממשיים. לעומת זאת, הביקורת הסמויה באה לידי ביטוי באמצעות שפת גוף, מימיקה וטון דיבור כועס ומזלזל", מסבירה חיון-צדיק.
4 צפייה בגלריה
ביקורתיות ושיפוטיות במקום העבודה עלולות לגרום לעובדים לחוש מושפלים וחסרי מוטיבציה
(צילום: Shutterstock)
"שיפוטיות וביקורתיות הן לפני הכל מנגנוני הגנה מחשבתיים. מדובר בצורות חשיבה שמנסות לתת מענה לצורך שלנו בתחושה של ביטחון וערך עצמי ולמנוע מאתנו דחייה, השפלה, נטישה ועוד חוויות מפחידות ולא נעימות. צורות חשיבה כאלו הן נפוצות מאוד בימינו, ואפשר לומר בפשטות שכל המחשבות שלנו (הביקורתיות והלא ביקורתיות) הן ניסיון כלשהו לתת מענה לצרכים שלנו", אומר אלי קרסניץ, ד"ר למדעים ומטפל רגשי.
לדברי קרסניץ, שפיתח את גישת "להכיר בעצמי" לריפוי רגשי, צמיחה והעצמה אישית על בסיס הכרה ואהבה עצמית טבעית, "ככל שאנחנו מזוהים יותר עם צורות חשיבה ביקורתיות ושיפוטיות, כך אנחנו נוטים להשליך החוצה את השיפוטיות והביקורת וזה כמובן יוצר קושי ואי נעימות במערכות היחסים שלנו".
על מנת להמחיש כיצד נוצרות הביקורתיות והשיפוטיות ומהו המנגנון החכם שעומד מאחוריהן, הוא מציע לחשוב על הדברים באופן הבא: "נניח שאני צמא ורוצה מים. הדבר הכי טבעי לעשות במצב כזה הוא לבקש מים בצורה נעימה, כמו למשל: 'אפשר מים בבקשה?'. אבל אם גדלתי בבית שבו אסור היה לבקש את מה שאני באמת רוצה או שהבקשות שלי כילד נתקלו בתגובות לא נעימות של גינוי, כעס, השתקה, האשמה, התעלמות או ביטול (ואולי אפילו צורות שונות של אלימות), יהיה לי קשה מאוד להביע את הצורך שלי בדרך נעימה. כשזה המצב, במקום לבקש אנחנו מתחילים לדרוש, להאשים, לעשות מניפולציות ולהיות קורבניים. כלומר, במקום בקשה לגיטימית ונעימה - קיבלנו ביטויים ביקורתיים, מאשימים ולא נעימים".
אז ביקורתיות היא לא תכונה מולדת אלא נרכשת?
"בעיניי הנטייה לביקורתיות ושיפוטיות נרכשת בעיקר על ידי הדוגמה האישית שאנחנו סופגים מההורים שלנו בילדות, וכן באמצעות היחס שלהם לצרכים ולבקשות שלנו. בנוסף, בבתים רבים צורות ביטוי ביקורתיות ושיפוטיות הן נפוצות מאוד, ולכן זה רק טבעי שדרכי החשיבה והביטוי האלה נלמדו ואומצו על ידינו.
"כמי שגדל בבית מאוד ביקורתי ושיפוטי, אני יכול להעיד על כך שסבלתי מקשיים גדולים מאוד במערכות היחסים שלי עקב חשיבה והתנהגות ביקורתית ושיפוטית, ולקח לי לא מעט שנים להתחיל להבין למה זה קורה ואיך אפשר להתייחס לעצמי ולמי שסביבי באופן נעים, מקבל, אמפתי ואותנטי מבלי להאשים, לבקר או לשפוט".
נראה, אם כך, כי פעמים רבות שורשי הביקורתיות המוגזמת נובעים מתוך התנסויות וחוויות חיים מעברו של האדם, כמו גם מדרכי חשיבה ודפוסי התגוננות שהפנים לאורך השנים, ובעיקר בשנות ילדותו במסגרת קשרים שניהל עם דמויות סמכות משמעותיות.
"אם ילד זוכה ליחס של אהבה, פתיחות וקבלה בבית ילדותו - הוא לומד לאהוב את עצמו, להיות פתוח וסובלני כלפי עצמו וכלפי אחרים, ובאופן טבעי הנטייה שלו תהיה לראות את הצד החיובי ואת הטוב שבאחרים ובחיים בכלל", מדגישה חיון-צדיק. "אך אם הילד גדל בצל דמויות סמכות ביקורתיות ושתלטניות, שנטו לבקר ולשפוט אותו באופן תדיר, שהתקשו לאהוב ולקבל אותו כמו שהוא, אלא בעיקר ראו את הרע והשלילי שבו והתמקדו בצורך לשנות אותו - אותו ילד עלול להפוך לאדם חסר אמונה בעצמו ובאחרים, ורוב הסיכויים שייפתח דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון ויהפוך לאדם חרד, חשדן ופגיע".
זאת, בנוסף כאמור לכך שהילד ילמד כיצד להפנים את דפוס החשיבה הביקורתית והשיפוטית, וכן דפוסי חשיבה נוספים ומעוותים ודרך נקודת המבט הזו יביט על עצמו, על החיים ועל אחרים בסביבתו.
על פי פולי אנדרס, פסיכולוגית קלינית מומחית, גם אם לא גדלנו בצל דמויות ביקורתיות ושיפוטיות - סיכוי רב שנשפוט ונבקר את עצמנו, את סביבתנו ואת המציאות שאנחנו חיים בה לטוב או לרע.
"תכונות הביקורתיות והשיפוטיות מהוות מנגנון הגנה הישרדותי השומר עלינו מפני השפעות מזיקות מהסביבה, ולמעשה מאפשרות לנו להתנהל ולקבל החלטות בהתאם לאופן שבו הן משפיעות עלינו - חיובי או שלילי. לצד זה, הן מאפשרות לנו גם לתקן, לשפר ולפתח את עצמנו ואת המציאות סביבנו", היא מסבירה. "לכן, לא פלא שהתכונות הללו נשמרו במשך שנים רבות ואף התעצמו בקרב אנשים רבים. יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם התכונה הזו יוצאת מפרופורציה והאדם רואה בעיקר את החסרונות שבדברים ושופט אותם לחומרה".
במילים אחרות - מדובר במצבים שבהם האדם מתמקד בהיבטים השליליים, ושם תחת זכוכית מגדלת רק את מה שלא עובד ולא מתאים להשקפותיו. "לדוגמה, מנהל במקום עבודה יכול להעיר ולבקר את עובדיו רק מכיוון שפספסו פרט שולי על אף שהעבודה שביצעו הייתה מאוד טובה ברובה. דוגמה נוספת היא אישה שנפגשת עם בן זוג פוטנציאלי, מקסים ונהדר, אך שוללת אותו בגלל פרט במראהו שאינו לטעמה", מוסיפה אנדרס.
לדבריה, "צריך להבין שאותו אדם שחווה את העולם והאנשים בעין ביקורתית ומאשימה, סובל בתוך 'עורו שלו', כיוון שאינו יכול ליהנות מהדברים הטובים, וכן אינו חש הערכה והאהבה לדברים שנוכחים ומתקיימים בחייו. מנקודת מבטו, העולם מלא בחסרונות ולכן פעמים רבות יבחר לפעול לבד, ולא ישתף פעולה עם סביבתו ועם אנשים באופן כללי".
אך האם אותו אדם יהיה ביקורתי גם כלפי עצמו? האם אותו מנהל ידרוש מעצמו את מה שהוא דורש מעובדיו, ויכעס כאשר לא יצליח לעמוד בציפיותיו שלו? לדברי אנדרס התשובה היא במידה פחותה מהאופן שבו הם נוהגים לבקר אחרים. "השיפוטיות והביקורתיות אינה מובילה בהכרח את האדם לתהליך דומה כלפי עצמו. לרוב, לאנשים יש נטייה לראות את עצמם באופן חיובי ולחמול על עצמם יותר מאשר הם מסוגלים לחמול על אחרים ולחוש כלפיהם אמפתיה, והנטייה שלהם תהיה להשליך את הנגעים שלהם על הזולת".
ביקורתיות ושיפוטיות יתר הן, כאמור, תכונות הרסניות עבור האדם הביקורתי, אך לא רק עבורו. האנשים שנמצאים בסביבתו סובלים אף הם מביקורת היתר המופנית כלפיהם, ואף עלולים לחוש פחד לפעול באופן עצמאי וללא קבלת אישור מצד אותו אדם ביקורתי. הם עלולים לצמצם את נוכחותם כשהם נמצאים בקרבתו ולפעול בהתגוננות יתר, מתוך ניסיון להימנע עד כמה שניתן מהביקורת ומהכעס שלו שמופנים כלפיהם כל העת. לבסוף, ייתכן גם כי יבטאו כעס סמוי או גלוי כלפיו.
"ידוע כי אין זה נעים להיות בחברת אדם שכמעט אף פעם אינו מרוצה, שמאשים ורואה חסרונות ופגמים כמעט בכל דבר ואדם, ולכן סביר להניח שבמוקדם או במאוחר הסביבה תתרחק מאותו אדם", אומרת אנדרס. "ההתרחקות הזאת מהסביבה עלולה פעמים רבות להוות זרז להתפתחותן של הפרעות נפשיות מסוג חרדה חברתית ודיכאון בקרב האדם הביקורתי.
"צריך להבין שהתופעה של ביקורתיות ושיפוטיות מהווה מעין 'חרב פיפיות', מכיוון שהיא מרחיקה חברים ועמיתים מאותם אנשים, ומקשה מאוד על קיומם של חיים אינטימיים וקרובים".
אנשים ביקורתיים לא מודעים כלל לכך שהם פוגעים באחרים באמצעות הביקורת שלהם?
אנדרס: "לרוב הם לא מודעים עד כמה התנהגותם הביקורתית פוגעת באחרים וגורמת להם לנזק, עדי כדי כך שהיא עשויה להעביר לאחר את המסר התמידי שהוא כל הזמן 'לא בסדר', 'לא מספיק', שלא מקבלים אותו כמו שהוא ושעליו להשתנות כדי שיאהבו אותו. התנהגות כזו עלולה לגרום לאדם שמועברת עליו הביקורת לתחושות קשות של דחייה, עלבון, השפלה, בדידות, כעס ותסכול, ואף לפגוע קשה בדימוי ובביטחון העצמי שלו. למעשה, היא עד כדי כך משמעותית שהיא אף עלולה לחבל באמונה העצמית ובמוטיבציה שלו ומהווה מחסום עצום בהתקדמות ובהצלחה בחייו של אותו אדם שמועברת עליו הביקורת האינסופית".
בשלב מסוים, טוענים המומחים, עלול להיווצר מצב שאותו אדם שמותקף - בניסיון להחזיר לעצמו את השליטה - יסתגר, יתרחק ואף יסתיר מידע מאותו אדם ביקורתי, וכתוצאה מכך האדם הביקורתי עלול לטעות ולחשוב כי האחרים מתרחקים ומתעלמים ממנו בשל העובדה שהם רוצים ברעתו, ולא כתוצאה מהביקורת הבלתי נלאית שלו.
"אדם ביקורתי מדי הוא אדם מריר ולא שמח, והביקורתיות רק מחריפה את זה ומעצימה את חוסר השביעות התמידית שלו", אומרת חיון-צדיק. "לרוב, משום שאותו אדם מתמקד אך ורק ברע ובשלילי, גם חייו נראים כך - רעים, שליליים, קשים, כואבים ומתסכלים. אנשים שמגזימים בביקורת ושיפוטיות עלולים למצוא את עצמם לכודים באומללות ובחוסר אונים, שכן חייהם תלויים באחרים והם עסוקים בלבקר אותם ולצפות מהם לשינוי שישפיע על חייהם - במקום לקחת את ההגה לידיים ולשנות את חייהם בעצמם מבלי לערב בכך את הסביבה".
כפי שכבר למדנו להבין, ביקורתיות ושיפוטיות הופכות למעין "מעגל קסמים" בחיים של אותו אדם. זה מתחיל בחשיבה ביקורתית ושיפוטית של האדם על עצמו, ממשיך בביקורת ושיפוטיות שלו כלפי אחרים ומסתיים בביקורת ושיפוטיות של אחרים כלפיו - מה שמזין עוד יותר את הביקורתיות והשיפוטיות שלו כלפי עצמו וחוזר חלילה.
התכונות הללו הן, כאמור, הרסניות במיוחד כשמדובר בדמויות סמכותיות כמו הורים, מורים ואפילו בוסים בעבודה - ובפרט עבור ילדים. למעשה, ככל שהילד צעיר יותר ותלוי בדמויות סמכות וככל שהביקורתיות והשיפוטיות כלפיו ממושכות יותר - כך הפגיעה בו תהיה חמורה יותר.
"הרבה פעמים אנחנו רוצים לעזור לילדים שלנו להירגע, להצליח לראות את הצד החיובי, לפתור בעיות באופן יצירתי, לדבר בכנות ולעורר בהם אופטימיות - אבל חשוב לשים לב שאנחנו עושים את זה באמצעים נעימים וחיוביים, ולא מתוך דפוס ביקורתי ושיפוטי", אומרת חיון צדיק.
אבל אם האדם הביקורתי אינו מודע לכך שהוא כזה, כיצד הוא יכול לשלוט על הביקורתיות שלו?
"בסופו של דבר איזון הוא שם המפתח, ואם רוצים להתגבר על הביקורתיות ולמצוא דרכי פתרון אחרות כדי ליהנות מאיכות חיים ומיחסים אינטימיים וטובים עם אחרים - עלינו לשאוף להגיע תמיד למצב בו אנחנו רואים את התמונה השלמה תוך ניסיון אמיתי לראות את הצדדים הטובים שבאחרים, בחיים ובעצמנו. העצה שלי היא, למעשה, תהיו ציידים של דברים חיוביים וטובים, וכתבו כל יום לא פחות מחמש התנהגויות ותכונות חיוביות שלכם ושל הסובבים אתכם. זה בהחלט עשוי לשנות לכם את הפרספקטיבה ולשפר מאוד את הרגשתכם. עצה נוספת היא להקדיש מזמנכם זמן לומר לאחרים את הדברים הטובים שאתם רואים בהם - גם זה ישפר פלאים את הרגשתכם ואת היחסים ביניכם לבינם.
"הפעולות האלו הן למעשה לקיחת אחריות על עצמכם, על החיים שלכם, על הרגשות ועל המוח החרד שלכם, זה שנוטה לראות את השלילי, הרע והמסוכן בכל מקום. בכך שאתם מתמקדים בטוב ובחיובי - אתם למעשה עוזרים לתכנת אותו מחדש, ומלמדים אותו להכיר מציאות אחרת ובמקביל להרגיע את החרדה. חשוב גם לזכור שאין צודק או לא צודק, אין אמת אחת אלא מקום לכולם - לכן עזבו את מלחמות האגו, אין בהן שום דבר טוב. אם תפנימו שאין עולם מושלם ואין אנשים מושלמים - פחות תתאכזבו והביקורתיות תפחת".
מלבד הפעולות הללו, ממליצה חיון-צדיק גם על טיפול במידת הצורך, כזה שיסייע לכם להרפות מהחרדה ומהמתח שמוביל אתכם ביומיום. "יש כלים מצוינים נוספים שיכולים להיות לכם לעזר כמו מדיטציה, יוגה, נשימות ודמיון מודרך. אם יש צורך - טפלו במקורות החרדה שלכם, בין אם באמצעות ספרים לעזרה עצמית ובין אם בעזרת מטפלים מומחים בתחום".
לדברי ד"ר קרסניץ, הדרך היעילה ביותר לפתרון מתחילה דווקא בכך שתפסיקו להתייחס לביקורתיות ולשיפוטיות שלכם כבעיה, ובמקום זאת תביטו בחמלה ובכנות על המנגנון שיוצר את דפוס המחשבה הזה. "ההבנה הבסיסית", הוא מסביר, "היא שאי אפשר להפיג ביקורתיות ושיפוטיות על ידי ביקורתיות ושיפוטיות - או במילים אחרות, כל עוד נתייחס לביקורתיות ולשיפוטיות כ'בעיה', נמשיך להיות ביקורתיים כלפי הביקורתיות שלנו - וזה, כאמור, לא מוביל לפתרון אמיתי".
בנוסף, הוא מציע ליצור חיבור אותנטי ומעשי (על ידי תשומת לב, שיח פנימי ופיתוח תקשורת רגשית) עם העולם הרגשי שלנו, שהוא הרבה פעמים קצת כמו ילד שלא פעם מרגיש נטוש, לא אהוב ומגונה. מתוך זה, לדבריו, נוכל להתחיל ללמוד איך לבטא צורת חשיבה ביקורתית או שיפוטית - בדרך של בקשה נעימה.
"למעשה, אפשר לומר שכך אנחנו לומדים לזהות איך בכל אמירה ביקורתית או שיפוטית כמו למשל 'למה לא נותנים לי פה מים?!', יש בעצם בקשה טבעית ונעימה כמו 'אני רוצה מים בבקשה'. כך, עם הזמן, נלמד לבטא את עצמנו בדרך של בקשה ולא של ביקורתיות או שיפוטיות - מה שגם יאפשר לנו להרגיש יותר נחת, שמחה, והנאה ממערכות יחסים בריאות ומעצימות", מסביר קרסניץ ומוסיף: "עצם זה שהגעתם להחלטה שאתם רוצים לשנות ולהשתחרר מביקורתיות ושיפוטיות יתר, זהו כבר צעד משמעותי בדרך לפתרון. ככל שלאדם יש מוטיבציה גדולה יותר להשתנות - כך יש יותר סיכוי שזה יקרה".
פעולה נוספת שתאפשר לנו להשתחרר מהמנגנון השיפוטי שמלווה אותנו, היא באמצעות הטלת ספק על התפיסה וההבנה שלנו בסיטואציה מסוימת. על מנת להצליח לעשות זאת בצורה טובה - מוסיפה אנדרס - אדם צריך להבדיל בין עובדה לבין פרשנות."אישה יכולה לומר 'לא אכפת לו ממני, כמה פעמים אמרתי לו לא להתעסק בנייד כשהוא נכנס הביתה ושוב הוא מתעסק בו'. העובדה היא שאכן הוא הסתכל בנייד, והפרשנות היא, כאמור, שלא אכפת לו ממנה - ועל הפרשנות הזו אנחנו יכולים וצריכים לעבוד, על מנת שנהיה פחות שיפוטיים וביקורתיים", היא מסכמת.
בין אם בוחרים בשיטה הזו או בין אם באחרת - אין ספק כי מי שנוטה לשפוט ולבקר אחרים ללא הפסקה, עלול לדון עצמו לחיים של כאב והחמצה - ומי שמתנהל באופן פתוח ומקבל, ולא חושש להתנסות בדברים חדשים - בהחלט עשוי לזכות בחיים עשירים, מרתקים, מלאים ויפים. בסופו של יום, טוענים המומחים, הצעד הראשון בדרך לשנות את הסביבה הוא לשנות את עצמך, ולהבין שאתה חלק ממנה.
