"קחי את האמנות שלך ולכי לעשות מקלחת לילדות"
הבדיחה הסקסיסטית שגרמה לה להכניס לסדרה פנטזיות נשיות. המתח על הסט בין שתי הכוכבות, איילת זורר וליהי קורנובסקי. המבוכה כשביימה סצנות סקס. רגע אחרי ש'לאבד את אליס' שלה נמכרה לאפל טי־וי מסבירה סיגל אבין למה יש כל כך מעט במאיות, מדוע הקורונה תחזיר אחורה את תנועת מי־טו, ומה היא חושבת היום על הטלנובלות שכתבה בתחילת הדרך
במשך שלוש וחצי שנים כתבה סיגל אבין את 'לאבד את אליס'. מותחן פסיכולוגי על במאית קולנוע בעשור החמישי לחייה שמאבדת את שפיותה - טוב, כמעט - בעיצומה של עבודה על סרט חדש. לא מבוסס על סיפור אמיתי, כמו שאבין מתעקשת שוב ושוב, אבל כן על פחדים מהסוג שאפשר להלביש על האלטר אגו שלך. הפחד שלה משחיקת הזוגיות, מהתבגרות בעולם שסוגד לנעורים, ממשפחה שהופכת לעוגן אבל מושכת אותך מכל דבר אחר שאהבת לעשות, ומהיום שיתגלה שאין לה יותר שום דבר לומר לעולם. כתיבה יכולה להיות תהליך טיפולי מושלם, אבל כמו שאבין גילתה גם פוטנציאל להתקף לב.
"באמצע הכתיבה היה לי רגע שהכל נראה לי כמו ערימה של שטויות הזויות", מספרת אבין. "שאלתי את עצמי, מה אני עושה? את מי זה יעניין? וזה גם לא איזה אירוע היסטורי או דמות ידועה שלפחות אתה יכול להצדיק לך בראש שיש ערך בלספר את זה. כולה יצורים מהדמיון שלך, פחדים וחרדות מרוחים על דפים. אתה תלוי באוויר באותו רגע. רציתי לפרוש, אבל גם לא רציתי, ובכל מקרה כבר הייתי בנקודה שזה היה הופך בעייתי מאוד לפרוש. אז המשכתי".
וזו לא בהלה שנרגעת עם השנים?
"פעם הייתי מסיימת פרויקט וחושבת שזה אולי הפרויקט האחרון שאעשה. אין לי את זה יותר. צ'רצ'יל אמר, If you’re going through hell, keep going".
× × ×
בדרך לגיהינום עוצרים בהוליווד. 'לאבד את אליס' (משודרת ב־HOT VOD וב־NEXT TV) נמכרה לאחרונה לשידור בשירות הסטרימינג של אפל טי־וי, בגרסתה הישראלית ובתרגום לעשרות שפות. על פי ההערכות בתעשייה, על כל פרק שילמה אפל מיליון דולר, בערך כמו בעסקת 'טהרן'. על פי אותן הערכות, אבין, שמעדיפה טיפול שורש מאשר לדבר על כסף, הרוויחה מהעסקה כמה מיליונים. "זה לא מסדר אותי כלכלית כך שלא אצטרך לעבוד יותר", היא אומרת. "אבל זה נחמד מאוד ומתגמל. אני אסירת תודה על האפשרות של הסדרה להמשיך למקומות אחרים. ובכל אופן, עד שאני לא אראה את זה על המסך לא אאמין שזה קרה".
במונחי ברנז'ה זה סוג של אקזיט, לא?
"כסף מעולם לא היה אצלי המנוע. אין דבר שאני נהנית ממנו יותר מלהיות בזון של היצירה. אחרי שסי־בי־אס עשו רימייק ל'אקס המיתולוגי' ונהיו שם בעיות, הטיסו אותי - פעם ראשונה שהטיסו אותי בביזנס - לצילומים כדי שאנסה לעזור. אמרתי לסוכנים שלי אז: אני מוכנה לעשות מה שצריך בחינם, יום ולילה, כדי לסדר את זה שיהיה טוב. הם עצרו אותי מיד ואמרו, בחיים אל תגידי שאת מוכנה לעבוד בחינם".
אבין, 46, מבכירות היוצרות בארץ, לא עובדת בחינם. אבל גם לא בכל מחיר. כמעט כל דבר שנגעה בו עורר עניין. היא המציאה מחדש את הטלנובלות ('משחק החיים', 'טלנובלה בע"מ') כז'אנר מודע לעצמו, הזריקה חמצן לתיאטרון הישראלי ('פריקס'), הוכיחה שאפשר לכתוב סיטקום על זוגיות וילדים ('בלתי הפיך') שלא נשמע כמו בדיחה שכבר שמענו, וטילטלה את התעשייה, הרבה לפני מי־טו, עם סדרת סרטוני רשת על הטרדות מיניות (שקיבלה גם גרסה אמריקאית עם דיוויד שווימר).
המכירה של 'אליס' לאפל היא הישג מרשים, אבל היא לא הפעם הראשונה שאבין מפלרטטת עם החלום האמריקאי. לפני ארבע שנים נדדה לארה"ב עם משפחתה (בעלה עמית משיח, מנכ"ל משרד הפרסום מקאן אריקסון, ושתי בנותיהן, עילאיה וזואי), לטובת פיילוט ל'בלתי הפיך' עבור איי־בי־סי. אחרי הצילומים, העניינים התחילו לחרוק. ואבין, קונטרול פריק מהסוג שיעדיף להטיס מטוס בעצמו מאשר לסמוך על הטייס, הבינה די מהר שהיא אמנם תהיה חתומה על הסדרה, אבל שזו לא תהיה הסדרה שהיא רוצה לביים, אז היא החליטה לחזור לישראל ולחפש את עצמה מחדש.
ברגע הזה נולדה אליס, קולנוענית במשבר אמצע החיים (איילת זורר), שכלואה במחסום כתיבה, שנשאבה לגידול בנותיה, שגרה בבית גדול אבל שקועה בתרדמת גדולה עוד יותר. היא נשואה לכוכב מצליח (גל תורן), אבל בעסקת חבילה מקבלת גם את אמא שלו (חלי גולדנברג) שמסתובבת בין הרגליים של כולם ויותר מרומזת מה דעתה על כישורי האימהות של אליס. מפגש עם סופי, תסריטאית צעירה וסוערת (ליהי קורנובסקי) מצליח להעיר אותה לחיים, אבל גם אל תוך סיוט.
"לא כתבתי את אליס מתוך משבר", ממהרת אבין לחדד את ההבדלים. "השינויים בחיים מביאים אותך לבחון מחדש את הבחירות שעשית, ואת הקונפליקטים שמתעוררים כשיש משפחה, לצד הרצון למימוש עצמי. זה לא מקרי שאין כמעט במאיות. ניסיתי להבין מה זה אומר להיות ילד של במאי, מה המחיר. דיברתי עם ילדים של במאים גברים, והם אמרו לי שזה כמעט בלתי אפשרי מבחינתם לדמיין את הדבר הזה על אמא. הייתי מאוד רוצה את המקום של 'האמנות שלי היא מעל הכל ותנו לי את כל הזמן שאני צריכה'. אבל איפה. קחי את האמנות שלך ולכי לעשות מקלחת לילדות. נשים מנסות לאחוז בכל הקצוות. זה קשה מאוד וחלק גדול מהסדרה עוסק בזה. במחיר".
את חושבת שהיית במאית פורה יותר לולא הייתה לך משפחה?
"חד־משמעית לא. אומרים שהיעדר מגבלות הוא אויב האמנות. הגבול בין נוחות לוויתור הוא גבול דק מאוד. אני לא מאמינה שצריך להיות לך נוח. אני פוגשת אוטרים שמאוד ברור שלא מפריעים להם בזמן שהם יוצרים. ברור שאני מקנאה, אבל אני מעדיפה את מה שיש לי".
אליס משלמת מחיר יקר למען הקריירה שלה. איך זה עובד אצלך?
"את תמיד מקריבה משהו. בכל סיום פרויקט שלי אני מרגישה צורך לאחות את המשפחה מחדש. את כל הזמן הולכת בין טיפות, ומשלמת מחירים. אין הכל. אין לעשות סדרה וגם להיות אמא למופת ובת זוג נהדרת. בתקופות של צילומים אני הרבה זמן מחוץ לבית. זה קשוח, וזה מחיר. הכל בחיים הוא איזונים. וכשאת במאית שיוצאת לצלם - את מפירה את האיזון. השאלה היא לכמה זמן האיזון מופר".
ואז מופנות אלייך טענות?
"כן. לפעמים אלה לא טענות ישירות. רוב הדברים בחיים הם לא טענות ישירות. את מגלה בדרך אחרת שיש כעס או תסכול על זה שאת לא נמצאת שם מספיק. ואז את נלחמת מאוד להחזיר את הזמן האבוד הזה".
× × ×
ואבין נלחמת גם בדעות הקדומות. יותר מש'אליס' היא סדרה על אישה במשבר, היא סדרה על אישה באמצע החיים עם ליבידו ופנטזיות מיניות. "בסוף של איזו ישיבה, פעם מזמן, אחד הגברים שאל, 'אתם יודעים מה ההבדל בין גברים לנשים? גברים בוחנים את הנשים בחדר ושואלים: הייתי מזיין או לא מזיין. הנשים בוחנות את הרוגלך ושואלות, אני אוכל, אני לא אוכל'. כולם נקרעו מצחוק. וזה כל כך הרגיז אותי, למרות שזאת רק בדיחה, אבל זו ההנחה, שאנחנו לא יצורים מיניים. לא מפנטזות על סקס, ולא תוהות את מי נזיין או לא נזיין. בטח שלא בגיל של אליס. לכן היה לי מאוד חשוב להראות בסדרה פנטזיות מיניות, כמיהה לסקס, משחקי פלרטוט, מנקודת מבט נשית. נלחמתי עם עצמי לא לפחד מהיצרים. אולי אם יהיה יותר ברור שאנחנו המחוללות, דברים ישתנו".
ואכן, הסדרה של אבין שופעת עירום וסקס ורגעים שגורמים לך להסמיק. השיא מגיע בפרק 7, כשאליס מביימת את בעלה השחקן בסצנת סקס סוערת שיוצאת משליטה. "הפתיע אותי עד כמה אני לא נושמת בכל הסצנות הארוטיות שצילמנו. ניגשתי אליהן אחרי שקראתי המון על חוויות של שחקנים ובמאים בסצנות סקס", אומרת אבין. "הבנתי שהרבה במאים, מתוך המבוכה שלהם, פשוט משאירים את העבודה על הסצנות האלה לשחקנים, וזה יוצר הרבה בלבול ומבוכה ותסכול. כשניגשנו לעבודה על הסצנות האלה יצרנו כוריאוגרפיה מסודרת, חזרות מדויקות. כל תנועת גוף, כל תזוזה של היד, הכל היה ברור. ואז קורה משהו מדהים. הם משחקים סקס בצורה כל כך פנומנלית, עד כדי כך שאני יכולה להסתכל על זה ולהתבלבל".
אם בעלך היה שחקן, את חושבת שהיית מצליחה לביים אותו בסצנת סקס נועזת עם אישה אחרת?
"אני חושבת שכן. לא יודעת אם הייתי בכלל מלהקת אותו, אבל אם הייתי נקלעת לסיטואציה, הייתי מצליחה לעשות את הניתוק הזה. אולי אחר כך זה היה מתפוצץ בבית באותו לילה וזה היה קטסטרופה. 'רגע, אז הרגשת אליה משהו?' או 'זה היה אמיתי האנחה הזאת בסוף?'"
אנחנו כבר ארבע שנים בתוך מהפכת מי־טו. את מרגישה את השינוי בתעשייה?
"כבמאי אתה יודע רק איך נראה הסט שלך. על הסט שלי זה משהו שתמיד שמרתי עליו ותמיד אשמור. אבל אני לא אופטימית. אני חוששת שבעקבות הקורונה הכל ילך אחורה. המוני אנשים פוטרו, ילדים נשארים בבית. ברוב הבתים הגבר שמלכתחילה הרוויח יותר יהיה זה עם הלגיטימציה לחזור לעבודה והנשים יישארו בבית. המצב הזה יוביל שוב לכוח רב שנמצא אצל הגברים, ואז לסיטואציות של הטרדה וניצול מהמקום של חוסר השוויון ובגלל שנשים יהיו במצבים קיצוניים של הישרדות בכל מחיר. צריך לעשות הכל כדי שזה לא יקרה. בהפקה של 'אליס' הסט היה 50 אחוז נשי. זה חריג. היו אנשים שממש נבהלו מכמות הנשים בהתחלה".
איילת זורר וליהי קורנובסקי משחקות ב'אליס' נשים שמתחרות זו בזו. השמועות מספרות שלא היה קל ביניהן על הסט.
אבין מהרהרת. "מה זה קל? לא יצא לי לעבוד כשקל. מהאודישן הראשון של ליהי היה ברור שהיא סופי. את אליס היה קשה יותר למצוא. אחת הבעיות הייתה שבמאצ'ינג בין סופי לאליס, תמיד הדינימיקה שנוצרה הייתה של אמא ובת. ברגע שאיילת הגיעה, בדקה ה־90, היה ברור שמה שכל אחת מהן מפעילה אצל השנייה, זה לא אמא ובת. שתי נשים. הערצה ופחד הדדי. איילת מאוד שמרה על עצמה בצילומים. היה לה חשוב לא לעשות בונדינג כדי לשמור על הגבול בין הדמויות. היה בזה משהו נכון. לפעמים, כשבמאים רואים שבין שני השחקנים שלהם על הסט מתפתח רומן, הם אומרים להם, אסור לכם לשכב. אסור לכם לממש את הרומן כל עוד הצילומים נמשכים. קשה להסביר, אבל המצלמה לא משקרת. במובן הזה, זיהיתי משהו בדינמיקה בין איילת לליהי ועבדתי איתו. הרומן לא מומש. הן לא שכבו".
יוצא לך להיתקל בטלנובלות שלך מפעם?
"הטלוויזיה שלנו לא מחוברת לשום ערוץ, אז פחות. לפעמים שולחים לי קטעים משעשעים. כמו לראות תמונות מפעם. את אומרת, אוי, למה הגבות היו כל כך דקות. מה חשבת לעצמך עם התספורת הזאת. היה בזה גם חתיכת בית ספר. הזדמנות לנהל קבוצת כותבים ולייצר חמישה פרקים בשבוע. חיים לא היו לי אז. רק כתיבה וכלבה מאוד מסריחה. בקיצור, רגשות מעורבים".
למדת משחק. אולי פיספסנו אותך בכלל כשחקנית.
"החלום שלי מאז ומתמיד היה להיות במאית, אבל לא קיבלו אותי לשום מקום, אז הלכתי ללמוד משחק בידיעה שכל מיני שחקנים הפכו לבמאים. אני ממש מאושרת שהצלחתי לעשות את המעבר אל מאחורי המצלמה כמו שרציתי. אני משתעשעת לפעמים ברעיון לשחק משהו קטן ואפילו דואגת ללכת לאיזה אודישן פעם בכמה שנים כדי להיות בסינק עם מה שהשחקנים חווים. אבל יש לי עוד דרך לעשות עד שאוכל להגיד שפיספסו אותי כשחקנית".
