סיר ניצחון

"אין לי זמן להתבאס מהסגר", אומרת בלוגרית האוכל יונית סולטן־צוקרמן, שידועה יותר בכינוי "בשלנית המדרגות". טוב, ככה זה כשיש לך מאות אלפי עוקבים שלא מפספסים כמעט אף מתכון שאת מעלה לרשת. "בחגים יש 2 מיליון כניסות לבלוג האוכל שלי", היא מתגאה. "יש לי אחריות לקראת ערב החג. חוץ מזה אני צריכה להספיק להכין סירים לכל המשפחה ולשלוח את התבשילים שלי לכולם, כלומר למשפחות של האחיות שלי ולאמא שלי לפני הסגר. אם לא נאכל ביחד, לפחות נאחד כוחות דרך הטעמים".

סולטן־צוקרמן היא אחת מבלוגריות האוכל הכי לוהטות בישראל כיום, לא מעט בזכות סימן ההכר המקורי שלה: בכל יום שישי היא מעלה לאינסטגרם תמונה של המדרגות בביתה במודיעין, עם מספר דו־ספרתי של סירים ואוכל שנראה כמו פרסומת.

אז מה תכיני למחר?

"למנה ראשונה יהיה דג חי, ככה זה נקרא אצלנו. כלומר, דג שהיה בחיים עד ממש לפני החג. אמא שלי תמיד מחזיקה את הדגים באמבטיה לקראת הארוחה, היא תעשה את המצווה בבית ותביא לי אותם חתוכים, ואני אבשל מיד כי זה המנהג שלנו. לעיקריות אני עושה בשר מוח, לשון, קציצות של סבתא סולטנה, בשר צלי, ולתוספות תפוח אדמה ואורז עם שקדים ופירות יבשים. בגלל שזה חג, יש יותר מנות בשריות ופחות תוספות ולמחרת אנחנו אוכלים קוסקוס עבה עם דלעת מקורמלת ומתוקה עם פול פיקנטי, וגם זה מתכון מתוך הספר".

מה הקטע עם המדרגות?

"אמא שלי כל הזמן קיררה את הסירים הרותחים על הרצפה. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קמה בבוקר ונכנסת למטבח, וצריכה לעשות סלאלומים בין הסירים כדי לא ליפול. היא הייתה קמה בארבע בבוקר ומתחילה לבשל, וכל הסירים עברו מהגז לבלטות. ואז לכי תסבירי לבעלך, פסח צוקרמן, הפולני, למה את מניחה סירים על הרצפה".

"החיים שבריריים"

סולטן־צוקרמן עדיין לא מעכלת את ההצלחה המפתיעה שלה. "לכל סטורי שאני מעלה יש באופן קבוע 20 אלף צפיות. לפעמים זה מגיע גם ל־40 אלף צופים בסטורי אחד, ומה אני עושה שם? כולה מכינה אוכל".

הגימיק תפס בגדול: יונית והסירים על המדרגות

בחודשים האחרונים את פחות מעלה צילומים של המדרגות ויותר מנות בודדות. לא בישלת בקורונה?

"נראה לך? בישלתי כמו משוגעת. אבל החלטתי לדלל את צילום המדרגות הקבוע, כדי לא לבאס את מי שלא היו יכולים לארח, וגם כדי לא לבאס את מי שאין להם. לפני הקורונה הייתי מארחת בכל שבוע בין 18 ל־24 איש, אבל מאז הקורונה אני לא מארחת, כי לבעלי יש מערכת חיסונית חלשה".

בן הזוג שלה, פסח, לקה לפני שנתיים במחלת כליות, והוא מטופל דיאליזה שממתין להשתלת כליה. זמן קצר לאחר שחלה נפטר אביה של יונית, והקושי הפך כבד מנשוא. אבל אלופת הסירים החליטה לעזוב את עבודתה כמנהלת מרפאת שיניים ולהתפרנס ממה שהיא אוהבת, כי חיים פעם אחת.

"כשאת עוברת משברים, את מתעוררת. אמרתי לעצמי 'אבא שלי עבד כל כך קשה כל החיים שלו, הלך ממחלה תוך שלושה חודשים ומה הוא חווה? ממה הוא נהנה? וגם בעלי יום בהיר אחד הפך לחולה שממתין להשתלת כליה. אף אחד לא יודע מה מחכה לו ומה יקרה מחר. החיים שבריריים ועדיף לעשות את מה שאוהבים", היא אומרת ומספרת שיש לה גם עוקבים קבועים מחוץ לישראל, כולל ממדינות ערב.

צילםו: אפיק גבאי

גם בטלוויזיה אפשר לראות אותה, לצד השף אמיר דן. "עלינו עם תוכנית טלוויזיה שנקראת 'טעים לארח' (רשת), שבה אנחנו מבשלים ארוחות גדולות, בעיקר של יום שישי, אבל גם מנגל או בראנץ', גם קובה וגם דגים חריפים וגם קרעפלך. אני מתה על קרעפלך, אוי ואבוי, שלא ישמע בעלי פסח שאני אומרת קרעפלך וייזכר שלא עשיתי לו מלא זמן".

ההומור הוא חלק בלתי נפרד מהאופי שלך.

"נכון. אני אדם פשוט ושמח, למרות הקושי של השנים האחרונות. הרי יכולתי להישאב לאנרגיות שליליות ולהתמסכן ולהגיד שהחיים קשים, אבל מה יעזור לי העצב? אני בוחרת בשמחה ובקהל שלי, שמחזיר לי מלא אהבה וכוח להתמודד, כי היום אני גם אבא וגם אמא של הבית".

אז אתם מחכים לתרומת כליה.

"הלוואי שיהיה תורם, אנחנו מחכים מאוד. אבל עד שזה יקרה אני לא רוצה להיות דיכאונית ועצובה, אני צריכה לגרש את המחשבות הרעות ולהיות בטוב, ואז הטוב חוזר אליך".

עוף, סיפור אהבה

הטוב חזר הפעם בצורת טלפון מהוצאת מודן. המו"לית, רוני מודן, התקשרה לסולטן־צוקרמן עם וידוי לא צפוי. מתברר שהיא עוקבת אדוקה אחרי טקס סירי המדרגות, וחושבת שבהחלט יש מקום להקדיש לתופעה גם ספר בישול. 24 שעות בלבד מרגע הגעת המהדורה הראשונה לחנויות היא כבר אזלה והיה אילוץ מהיר להדפסה של מהדורה שנייה, שנמכרה גם היא תוך שבוע. עכשיו מבשלות מכונות הדפוס את המהדורה השלישית, ומלכת הסירים מספרת לי זאת תוך שהיא מפזרת "בן פורת יוסף, בן פורת יוסף" כמו שומשום על חלת השבת.

"שמתי בספר הזה את הלב שלי ואת כל העשייה שלי מחמש השנים האחרונות. יש המון ספרים שהם כל כך יפים ובא לך להכין הכל, וכשאת קוראת את המתכון את מתבאסת כי אין לך את החומרים בבית. הספר שלי מכיל מתכונים שמבוססים על מצרכים שיש בכל בית, בלי סיבוכים ובלי דאווין. מספרים לי שאנשים קונים שלושה עותקים למתנות ואני מאושרת, כי באמת לא חסכתי בשום דבר שאני יודעת, הכל מסרתי הלאה לקוראים".

מה הישראלים הכי אוהבים להכין?

"חלות וקציצות. חלות זה טקס, והישראלים מתים על קציצות ועל עוף. לא מבינה מה הסיפור שלנו עם עוף".

עוף היא הציפור הלאומית. הישראלים אלופי העולם באכילת עוף.

"בעלי, למשל, מגיע מבית שבו היו אוכלים בכל יום שישי ארוחה קבועה – מרק עוף צח, שאת העוף המכובס שלו היו צולים בתנור יחד עם תפוחי אדמה ומגישים עם אורז. כשהוא הגיע בפעם הראשונה לבית של אמא שלי ביום שישי הוא כמעט התעלף. היו שם 15 סוגי סלטים, ואמא שלי הגישה לו אחרי זה עוד מנה ראשונה של דג עם חתיכה של מעקודה וכף של חומוס. אחרי זה אמר שהוא לא מסוגל לאכול יותר, אבל אצלנו תמיד יש במנות העיקריות עוף ובשר אז הוא אכל עוף בתנור, ארטישוק ממולא בבשר ועוד שלוש תוספות. אחרי שבועיים הוא הציע לי נישואים".

היום היא בחמישייה הפותחת של הבלוגרים בישראל ומתפרנסת מהנוכחות והנראות שלה ברשתות החברתיות. "מה זה בלוגרית? זה מקצוע שאף אחד לא מלמד אותו. אני מפתחת מתכונים עבור חברות מסחריות, נותנים לי מוצרים להתנסות ואני כותבת עליהם רק אחרי שאני בודקת אותם והכל עשיתי בעצמי, בדרך הפשוטה שלי, וזה מה שמרגש אותי. עכשיו נפתחו לי הצ'קרות ואני עובדת כבר על ספר שני שיהיו בו מתכונים של סבתות מכל העדות שתכף ייעלמו, כי אף אחד לא יודע לבשל אותם. אני כל השנים אספתי מתכונים מעדות שונות, הרי למרוקאים אסור לאכול מחוץ לבית".

נו, כמו העיראקים, זה ברור. רק תעזי להגיד שאכלת בחוץ.

"אז את מבינה אותי. רק אחרי שהתחתנתי התחלתי לאכול אצל אנשים זרים ולהכיר שיש אוכל שהוא לא מרוקאי. הייתי הולכת בין הסירים של הסבתות מסביב ושואלת מה זה, מה זה, ואת כל המאכלים האלה אני היום אוספת לספר השני שלי, שיכיל המון מתכונים של אוכל עיראקי, גרוזיני, פרסי ומרוקאי כמובן. באיזה עוד מדינה בעולם אפשר לאכול בכל כך הרבה סגנונות?"

דלעת צלויה ומתוקה לשנה החדשה

מצרכים ל־6-4 מנות:

4 כפות שמן

5 בצלים, 1 קצוץ והיתר פרוסים

½1 ק"ג דלעת נקייה, חתוכה לקוביות גדולות

1 כפית אבקת מרק עוף

½ כפית כורכום

¼ כפית מלח

1 כף סוכר

קינמון לפיזור מעל (לא חובה)

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל־160 מעלות. מחממים בסיר 2 כפות שמן ומטגנים את הבצל הקצוץ. כשהוא מתחיל להזהיב מוסיפים את קוביות הדלעת, אבקת מרק עוף, כורכום ומלח. יוצקים לסיר מים רותחים, כ־½ ס"מ מעל הדלעת, ומבשלים כרבע שעה עד שהדלעת מוכנה למחצה, שלא תתרכך ותימעך.

2. מחממים 2 כפות שמן בסיר שאפשר להכניס לתנור ומטגנים את הבצלים הפרוסים במשך 2 דקות. מוסיפים סוכר כדי לקרמל את הבצל במשך 3-2 דקות.

3. מעבירים את הדלעת לסיר עם הבצלים ומוסיפים כוס ממי הבישול. מעבירים לתנור ל־45-30 דקות, עד שהכל זהוב ומבעבע.

4. אם רוצים מפזרים קינמון מעל ומגישים.

צלי בקר עם תפוחי אדמה

את המנה הזאת אמא שלי הייתה מכינה לנו בחגים, והיום אני מכינה לילדים שלי. אני בטוחה שגם אתם הולכים להתאהב.

חומרים ל־6 מנות:

½1 ק"ג כתף בקר (מס' 5), חתוך לקוביות

2 עלי דפנה

3 גרגירי פלפל אנגלי

½ כפית כורכום

לרוטב:

4-3 כפות שמן

4-3 בצלים פרוסים

1 כף סוכר

1 פלפל אדום פרוס לפרוסות

1 כף פפריקה מתוקה

1 כף אבקת מרק עוף

½ כפית מלח

½ כפית פלפל שחור גרוס

5-4 תפוחי אדמה חתוכים לקוביות

2 גזרים חתוכים לטבעות

אופן ההכנה:

1. מניחים את קוביות הבשר בסיר לחץ עם עלי דפנה, פלפל אנגלי, כורכום ומים לכיסוי, מביאים לרתיחה ומבשלים 45 דקות עד לריכוך ראשוני. אם אין סיר לחץ – מבשלים שעה וחצי בסיר.

2. מסננים את הבשר מנוזלים ושומרים אותם להמשך הבישול. בשלב הזה אפשר להמשיך בהכנה או להעביר את הבשר והנוזלים למקרר ללילה ולהמשיך למחרת.

3. מכינים את הרוטב: מחממים סיר רחב עם שמן ומטגנים את הבצל 5 דקות או עד להזהבה. מוסיפים את הסוכר ואת פרוסות הפלפל האדום וממשיכים לטגן עד להזהבה. מוסיפים את התבלינים ומערבבים.

4. מרכיבים את הסיר: מוסיפים את תפוחי האדמה, הגזר וקוביות הבשר המבושלות. מערבבים ומוסיפים את נוזל הבישול של הבשר ששמרנו, עד לכיסוי. מביאים לרתיחה ומבשלים עוד שעה על אש בינונית־נמוכה עד שהבשר והירקות רכים.