שקט מסביב. הרעש והאור נעלמו והתחלפו בחשיכה, ופתאום מסביב מנצנצים עשרות נטיפים. ככה זה נראה כשהטבע עושה כרצונו במשך מיליוני שנים. ולחשוב שהגענו לפה במקרה כי אי שם מעלינו בני האדם בונים כבישים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כך הרגיש רגע אחד, מרגש במיוחד, בתוך מערת נטיפים שאיש לא ראה לפני כן. היו גם רגעים של בהלה ואפילו כאב במסע אל תוך המערה, מאבל נתחיל מההתחלה.
מדי שנה מתגלות מערות נטיפים רבות ומיוחדות במהלך עבודות בנייה ופיתוח. למרבה הצער, כמעט כולן מושמדות ונהרסות במהירות - חלקן באישור הרשויות ואחרות במחשכים ובסודיות. לכן שיחת הטלפון המפתיעה בשעת לילה מאוחרת, שבה בישר איתי שקולניק, מייסד מועדון המערות הישראלי, כי פתח צר למערת נטיפים מרשימה התגלה ממש במקרה באתר בנייה בשומרון, זכתה מיד לתשובה המתבקשת: מתי אפשר להיכנס?
כתבות נוספות למנויים:
למחרת בשעת בוקר מוקדמת נפגשת חבורת חובבי מערות סודיות בכניסה לאתר הבנייה. הקבלן אוהב הטבע, שמצא את פתח המערה במהלך עבודות לסלילת כביש, מבקש רק שנשמור על סודיות האתר. אנחנו מעבירים את החבלים, את ציוד הצילום ואת הפנסים הכבדים לרכב השטח של הקבלן, ונכנסים בנסיעה לעולם אלטרנטיבי ורועש במיוחד של מקדחי ענק, פטישי סלע שדופקים בכל הכוח, טרקטורים אימתניים ואבק לבן ומחניק שצורב בקנה הנשימה.
באחד העיקולים החדגוניים של הדרך הסלעית והמאובקת שנחצבת בהר, הקבלן עוצר את הרכב ומסמן לטרקטור ענק להזיז עם המנוף ערימת סלעים גדולה שתקועה באמצע הדרך. למרות הרעש הצורם, האבק בפה והחום הכבד - כולנו מלאי התרגשות ואדרנלין, מציצים בפתח הקטן והחשוך שנפער אל בטן האדמה. ניתן לראות בקלות שמדובר במערת נטיפים ענקית, שהכניסה אליה אפשרית בעזרת חבלים בלבד.
שקולניק המעשי לא מבזבז דקה, מחלק קסדות ורתמות סנפלינג ומעגן את החבלים לג'יפ של הקבלן. הירידה מסוכנת, הפתח צר ולא יציב וכל תנועה בקרבתו מייצרת מפולת של סלעים וחול. וזה הזמן להזכיר לקוראים לא לנסות להיכנס עצמאית למערות שהתגלו במקרה - מדובר בסכנת חיים.
הירידה בחבלים אל תוך הפיר התת-קרקעי מבהילה - סלעים מידרדרים, מפולות חול וכל התקדמות מטה לתוך מעבה האדמה מייצרת תחושה של לחץ נפשי ובדידות. אחרי כשמונה מטרים בפיר תלול גולשים לתוך חלל המערה, תוך כדי לא מעט היתקלויות בסלעים. מזל שיש קסדה.
למטה האווירה משתנה לחלוטין: הרעש המחריש אוזניים של אתר הבנייה נעלם, האוויר מתקרר ונעשה לח ומסביב עשרות נטיפים מרהיבים, קריסטלים מנצנצים וסלעים מוזרים.
אנחנו גם מבחינים בתופעת טבע מרשימה ויוצאת דופן - קרני השמש המעטות, שחודרות לראשונה למעמקי האדמה דרך הפיר, מייצרות במפגש הראשוני עם הסלע הקדום מעין עשן לבן וקסום שמסתלסל כלפי מעלה, כאילו שהמפגש הראשון עם השמש שורף או חורך את קליפת הסלעים. חוויה יוצאת דופן ונדירה בסגנון סרטי ערפדים, שגורמת לכולנו להתרגש ולהבין את גודל המעמד שאנחנו חווים בכניסה ראשונה למערת נטיפים.
לאחר שכל הצוות והציוד מגיעים למטה ויחסית בשלום, אנחנו מדליקים את פנסי הצילום החזקים ומיד מתחילות קריאות התפעלות מגודל החלל, מהיופי המהפנט של הנטיפים ומנצנוץ המינרלים, הקווארצים ותצורות הסלע המוזרות שמקיפות אותנו. המערה חיה ונושמת, ומים מטפטפים עלינו מהנטיפים שבתקרה. בקרקעית המערה יש בוץ ושלוליות - ניגוד מוחלט לשמש היוקדת ולאבק המחניק שמחכים לנו למעלה. שקולניק נותן תדריך בטיחות קצר לפני שאנחנו מתחילים לבדוק את צפונות המערה ולהתקדם פנימה לחשיכה המוחלטת.
"אנחנו נכנסנו ראשונים למערה שהייתה סגורה במשך מיליוני שנים", הוא מבהיר שוב את גודל המעמד. "אנחנו יכולים להבחין בנטיפים, זקיפים וסלעים עם אלמוגי מערות נדירים. אני מבקש מכולם ללכת בזהירות בעקבות הצעדים שלי, כדי לא לפגוע בקרקעית המערה".
ההערה של שקולניק מוצדקת. הפנסים שהאירו את התקרה ואת הנטיפים מופנים אל הרגליים, ואנחנו קולטים שאנחנו עומדים בתוך שדה עצום של אלמוגי אבן ננסיים ונדירים, נחלי בוץ מוזרים ומפלי מים מסוגננים, שיכולים להזכיר גן סלעים מטופח בסגנון הזן היפני או סרט מדע בדיוני על כוכב לכת מרוחק ובלתי ידוע.
צעד אחר צעד אנחנו פוסעים בזהירות לעומק המערה, מכבדים את קדושת המקום ואת היופי שכוחות הטבע יצרו בחשיכה. מתברר שהמערה היא בצורת האות האנגלית T הפוכה, כלומר פיר ירידה לתוך חלל צינורי. כשאנחנו מגיעים לדרך ללא מוצא, שקולניק טוען שזה לא הסוף. "במערות אין סוף מוחלט, יכול להיות שבעתיד יגיע חוקר נוסף שיבדוק וימצא עוד פתח, עוד חריץ שיכול להוביל אולי לעוד מאה מטר".
כולנו כבר עייפים ונוצרת מצוקת נוזלים, אבל חרמון דוד, מדריך ספורט אתגרי, מחליט לבדוק חריץ נסתר שהתגלה ממש במקרה בקרקעית המערה. הוא נכנס לבוץ הסמיך בהנאה מרובה, מתחיל לזחול ונעלם בתוך הסדק. לטוב ולרע מתברר שזו דרך ללא מוצא - וחרמון יוצא משם מלוכלך כולו בבוץ, עם חתכים מדממים אבל גם עם חיוך מטורף ועיניים בורקות. "לא מפריע לי הבוץ, אני אוהב הרפתקאות, בשביל זה באנו. להיכנס ולהיות הראשון במקום שאף אחד לא היה לפניך - זאת חוויה עוצמתית בטירוף".
ירון תנא, חובב מערות נוסף, מסכים איתו: "להיכנס ראשון למערה זאת התרגשות אדירה ויש אלמנט של הרפתקה. בראש עברה לי המחשבה שהיו פחות אנשים במערה הזאת מאשר על הירח, וזה מדהים".
רגע לפני שאנחנו מסיימים את הסיור, יש גם רגע של רומנטיקה. שקולניק מבקש מאיתנו להאיר בפנסים את אשתו, שהצטרפה גם היא לסיור התת-קרקעי, ומכריז: "למערת הנטיפים החדשה שהתגלתה בשומרון יקראו מעתה על שם אשתי האהובה, מערת קטרינה!" - ועם כל הבוץ הוא נותן לה נשיקה.
העלייה והטיפוס בחזרה לפני השטח עם החבלים מסורבלים ומסוכנים, שכן כוח המשיכה פועל לרעתנו עם מפולות סלעים ומקלחות של חול. במהלך הטיפוס המתיש אל האור שבקצה המנהרה אוחז תנא בבליטת סלע משונן, שניתקת פתאום מהקיר ויוצרת מפולת. רק בזכות חבל האבטחה והקסדה, האירוע הקיצוני הזה הסתיים בצלעות שבורות בלבד.
למעלה מחכה לנו הקבלן החביב עם מים קרים, רעש מחריש אוזניים של אתר בנייה, חום אימים ואבק לבן ומחניק. הטרקטור הענק מחזיר במהירות את הסלעים הגדולים וחוסם את פתח המערה. מי שלא היה בסוד הדברים, יתקשה להאמין שעשרה מטרים מתחתינו קיים יקום סודי ופלאי, מלא ביופי ובהדר.
סוף דבר: כמה שבועות אחרי הסיור, היקום המופלא הזה עדיין לא נהרס. הקבלן שומר החוק דיווח על מציאת המערה לרשויות, וייתכן שיוחלט לשמר את המערה. תנא מחלים מהפציעה ומבטיח לחזור לכושר לקראת הפעם הבאה.
אזהרה: הכניסה למערות נטיפים סודיות ללא הדרכה מקצועית מסוכנת מאוד. במערות יש סכנת התמוטטות ומפולות סלעים קטלניות שעלולות לעלות בחיי אדם. אין בפרסום הכתבה שום המלצה לציבור להיכנס למערות נטיפים סודיות.
