סלע איתן

איתן הבר, העיתונאי ואמן המילים הנפלאות, מנהל הלשכה המיתולוגי של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, הלך אתמול לעולמו בביתו ברמת־גן לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בן 80 היה במותו. מי שהיה שותף לאינספור רגעים חשובים בתולדות המדינה הותיר אחריו בת ובן וארבעה נכדים.

הבר היה מקורב לצמרת הביטחונית של ישראל משנות ה־60 ועד לשנות ה־90. באותה מידה גם היה מקורב מאוד לצמרת הפוליטית בישראל, גם בימין וגם בשמאל. הוא היה ראש לשכתו ואיש סודו של ראש הממשלה יצחק רבין, ודמותו נחקקה לעד בליל הרצח כמי שהקריא את הודעת ממשלת ישראל על פטירתו: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה".

הבר היה מבכירי העיתונאים בישראל. במשך 25 שנה כיהן ככתב הצבאי של "ידיעות אחרונות". הוא סיקר מהשטח את פעולות התגמול, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת שלום הגליל, ופירסם לא פחות מ־21 ספרים בנושאי צבא וביטחון.

אביר המילה הכתובה 

פירסם שירים מגיל תשע

איתן הבר נולד בתל־אביב ב־12 במארס 1940 ליהודה וטובה הבר. הוא למד בבית הספר הדתי ביל"ו. את דרכו בעיתונות החל בגיל 9 בכתיבת שירים בעיתון "הצופה לילדים" וככתב נוער ב"חרות לנוער". בגיל 14 נמנה עם צוות עובדי עיתון "חרות".

עם גיוסו לצה"ל ב־1958 הוצב ככתב צבאי בביטאון צה"ל "במחנה". בעקבות ריבוי האירועים הביטחוניים בגבול עם סוריה נשלח לפיקוד הצפון. בפיקוד הצפון הכיר את מפקד הפיקוד, יצחק רבין, והתיידד עימו. מאז ליווה אותו ברבות מתחנות חייו. ביום שחרורו מצה"ל, ב־1960, הצטרף ל"ידיעות אחרונות" ומאז ועד 1985 היה הכתב הצבאי. פעמיים הושאל מ"ידיעות אחרונות" כדי לשרת את יצחק רבין: בסוף 1985 מונה כיועצו המיוחד וכיועץ לענייני תקשורת של רבין כשר הביטחון. הוא ליווה אותו מקרוב בפעילותו במשך כחמש שנים, לרבות בימי האינתיפאדה הראשונה, אחת התקופות הסוערות בתולדות ישראל. שירת לצד שר הביטחון בהחלטותיו ועשייתו הביטחונית והמדינית. הוא פרש מתפקידו עם רבין בעקבות כישלון "התרגיל המסריח" והקמת ממשלת שמיר ב־1990 וחזר ל"ידיעות אחרונות".

כאשר נבחר רבין כראש הממשלה ושר ביטחון ב־1992, מונה הבר כיועץ ראש הממשלה וכמנהל לשכתו. בתפקיד זה ניהל במשך כשלוש שנים את הלשכה, עד להירצחו של רבין ב־1995. הופקד על החלק הציבורי, התקשורתי, ובחלקו גם המדיני בלשכת ראש הממשלה וכתב את רוב נאומיו. הבר היה האיש החזק בלשכה, כשעל פיו יישק דבר.

"איתן הבר היה החום האנושי בלשכה", סיפר אברהם בייגה שוחט, שר האוצר בממשלת רבין. "הוא יצר את הקשר עם האנשים. כשרבין היה ראש ממשלה והיה עסוק מעל הראש וגם באישיותו לא היה כל כך פתוח, בעצם החום האנושי יצא מהחדר של הבר".

מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף (במיל') אמיר אשל, תיאר כיצד התייעץ עם הבר לפני המטס ההיסטורי מעל אדמת פולין ב־2003. "באתי להתייעץ איתו מה להגיד במטס שחיל האוויר ביצע מעל אושוויץ־בירקנאו, עם החשיבות ההיסטורית שלו. הנוסח הסופי היה: אנו, טייסי חיל האוויר הישראלי בשמי מחנה הזוועות, קמנו מעפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו ישראל".

ראש המוסד לשעבר, האלוף (מיל’) דני יתום, שהיה חברו של הבר: "איתן היה עיתונאי כישרוני להפליא, ראש לשכה רב־מג ומסור וחבר קרוב. עבדנו קרוב ובשיתוף פעולה מלא ופורה, איתן כרל"ש ואני כמזכיר צבאי תחת יצחק רבין בתפקידו כשר ביטחון באמצע שנות ה־80, ופעם נוספת באותם התפקידים בלשכתו של רבין כרוה"מ. יחסר לי שיקול דעתו הנבון, ידענותו המופלגת, חוש הצדק הנחרץ ואהבתו ללא תנאי לעם ולארץ".

הבר נמנה עם הצוות המדיני המצומצם שהכין בחשאי את הסכם השלום בין ישראל לירדן. הוא היה אחראי על כל המסעות המדיניים והביטחוניים של רבין לחו"ל, לרבות למדינות שלראשונה פתחו שעריהן בפני ראש ממשלה ישראלי, כמו אינדונזיה, מרוקו, עומאן, סין, יפן, קוריאה־הדרומית ורבות אחרות.

"איני יכול לשכוח שבמלחמת יום הכיפורים הגעתי ל'חצר', איפה שנפלו באמת אלפי פגזים, וראיתי על גבעה את חללינו ששכבו שם", שיחזר הבר, "תמיד השמיכות קצרות מדי ורואים את הנעליים. אני לא יכול לשכוח את המראה הזה של עשרות חבר'ה שנהרגו. אני נחשבתי בלשכה כלוחם שלום ידוע, ואני רוצה את השלום הזה כדי שהבן שלי לא ישכב על הגבעה הזאת".

להסכם אוסלו הבר דווקא התנגד — הוא חשב שהתהליך היה מהיר מדי, אך למרות זאת הוא נותר האיש שקרוב לרבין וגם כתב לו את הנאומים החזקים. התקוות הגדולות החלו להתנפץ עם גלי הפיגועים של חמאס. "כשהיה פיגוע, רבין יצא מיד למקום הפיגוע, לפעמים עם שני אנשי שירות הביטחון", הוא סיפר ותיאר כיצד ניסה גם למנוע זאת ממנו: "אמרתי לו עשרים פעם, כדי שהוא לא יצטלם ליד תמונות רעות. כל פעם הוא ביטל את זה עם תנועת היד המפורסמת שלו, כלום לא עזר".

הבר נמנה עם האחראים לארגון כל האירועים החגיגיים לחתימת ההסכמים עם ירדן ועם הפלסטינים, בארצות־הברית ובערבה, הסכם אוסלו, הענקת פרס נובל לשלום ופרס אונסק"ו.

רצח רבין

התנגד לשחרור יגאל עמיר

כעיתונאי, כיועץ וכאיש סוד, איתן הבר היה נוכח בהרבה צמתים מרכזיים בחיי המדינה. אחד הזכורים שבהם הוא ליל הירצחו של יצחק רבין. בליל הרצח, ב־4 בנובמבר 1995, שהה ליד מיטת ראש הממשלה בבית החולים איכילוב, ועם מותו הקריא בשם ממשלת ישראל את ההודעה הדרמטית שנפתחה במילים "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה".

בראיון הפרידה שלו אמר הבר שביום רצח רבין חדלה מדינת ישראל מלהיות מדינה נורמלית ומסודרת. הבר גינה בתקיפות קריאות של גורמי ימין קיצוני לשחרר את הרוצח יגאל עמיר ואמר: "אני מוכן אישית להרוג את יגאל עמיר כדי שיילמד הלקח. אגב, היו לי כמה הזדמנויות ולא ניצלתי אותן".

בתפקידו האחרון בלשכת ראש הממשלה היה ממארגני מסע הלוויה של רבין להר הרצל בירושלים ולמחרת פרש. במהלך ההלוויה נשא הבר הספד מרגש שבו הציג את הדף המוכתם בדמו של יצחק רבין ובו טקסט “שיר לשלום” שחולק בעצרת. "הדף היה לסמל: השלום כוסה בדם", כהגדרתו של הבר. "יצחק, זהו הנאום האחרון. לא יהיו יותר. שנות דור, למעלה מ־35 שנים, היית לי מורה. היית לי מדריך, היית לי מנהיג, היית לי אבא שני. חמש דקות לפני שחלאת האדם ירה בך שרת את שיר השלום, מתוך נייר שנתנו לך – כדי ש'תגמגם את המילים', כמו שאתה תמיד אמרת. יצחק, אתה יודע, היו לך אלף מעלות, היו לך אלף יתרונות, היית גדול, אבל השירה לא הייתה הצד החזק שלך. קצת זייפת בשיר ההוא. אחר כך, כמו תמיד, קיפלת את הנייר לארבעה חלקים שווים – כמו תמיד – והכנסת אותו לכיס הז'קט שלך. בבית החולים, אחרי שהרופאים והאחיות בכו, נתנו לי את הנייר שמצאו בכיס הז'קט שלך. כן, הוא היה שוב מקופל לארבעה חלקים שווים, כמו תמיד. אני רוצה לקרוא עכשיו כמה מילים מתוך הנייר הזה, אבל קשה לי. הדם שלך, יצחק, הדם שלך מכסה על המילים המודפסות. דמך על נייר שיר השלום".

איש סוד

בכירי הפוליטיקאים ביקשו עצה

עם פרישתו מלשכת ראש הממשלה המשיך בכתיבת מאמרים בעיתון "ידיעות אחרונות", הגשת תוכניות טלוויזיה ותוכניות רדיו בגלי צה"ל. הכתיבה של הבר הייתה חודרת לב. היה בה רגש מצד אחד אך גם כושר ניתוח אנליטי. לא בכדי בכירי הפוליטיקאים בישראל הרבו להתייעץ איתו, ובהם גם אהוד ברק, בני גנץ ובתקופות מסוימות גם בנימין נתניהו.

בספטמבר 2019 חשף בראיונות שחלה בסרטן ופרש לגמלאות מ”ידיעות אחרונות”. "יש לי סרטן, יש לי פרקינסון, יש לי סיוגרן, יש לי סוכרת - כל מה שלא היה לי ב־60 שנה הכל נפל עליי. מחר אני יכול למות. לא נורא, עשינו את שלנו".

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ספד אתמול להבר ז"ל: "אביר המילה הכתובה והמדויקת. איתן הפך היסטוריה למילים והעניק לרגעים בלתי נשכחים תיאורי מופת שעיצבו את הזיכרון הלאומי. איתן היה מעיין נובע של יוזמה וכישרון, למען המדינה ולמען העקרונות שעל בסיסם הוקמה ועוצבה. הוא ליווה את העשייה הציבורית כעיתונאי וכמשרת ציבור כשמול עיניו עמדה מעל הכל טובת המדינה אותה אהב".

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר עם מותו: "הבר היה מעמודי התווך של העיתונות הישראלית במשך עשרות שנים. הוא קנה לו שם כאיש עט יסודי ואמין. ביטחון ישראל עמד בראש מעייניו, והוא כתב עליו בלשון בהירה, מקורית ומרתקת. הבר סייע לכמה ממנהיגי המדינה, ובראשם יצחק רבין ז''ל. אני זוכר את שיחותיי הרבות איתו לאורך השנים, ואת התובנות שדליתי מתבונתו ומניסיונו".