Our Common Destiny הוא שמה של יוזמה נפלאה מבית קרן ג׳נסיס, שמטרתה הגדרת סט ערכים משותף לעם היהודי בשאיפה ליצור חיבורים חזקים ומשמעותיים בין יהודים מכל רחבי העולם; בישראל ובגולה. ליוזמה שותפים גם נשיא מדינת ישראל, רובי ריבלין, ומשרד התפוצות של ממשלת ישראל והיא מובלת באופן חוצה יבשות על ידי אנשי רוח יהודים ומובילי דעה, אשר מכירים בחשיבות הנושא. אלו ואלו למדו היטב את ההיסטוריה ומבינים כי היעדרה של לכידות פנימית שכזו, בייחוד בקרב עם קטן ומאותגר גלובלית, הוא לא פחות מאשר מתכון לאסון. השבוע גם קראתי את דבריו של העיתונאי ארי שביט, אשר העלה על נס את הסולידריות החברתית הישראלית וביכה את היעדרה כיום. הוא הזכיר בהקשר זה הרצאה שנתן ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, בה סיפר על הצעירים שרצו לשדה התעופה JFK שבניו יורק ב-1973 בכדי לטוס ארצה בבהלה וליטול חלק במלחמת יום הכיפורים שהתרגשה בהפתעה על מדינת ישראל.

בעידן בו המחלוקת שולטת בכיפה, נדמית זו כמייצגת נאמנה של רוח התקופה. בישראל מרצדות על המסך תמונות של עימותים פנימיים קשים בין מפגינים ושוטרים, שוטרים וחרדים, מפגינים ומפגינים שכנגד ועוד כהנה וכהנה, שיקוף של שסעים ושברים חדשים וישנים שמגיפת הקורונה רק העצימה. בארה״ב משסעות הבחירות את החברה האמריקאית מבפנים ומעליהן מרחפת עננה של חשש לקראת יום הבחירות עצמו (משל אין זו ארה״ב אלא רפובליקת בננות או מדינת עולם שלישי), וגם בקרב הקהילה היהודית המחלוקות קשות וכואבות.

שני יהודים, שלוש דיעות. דונלד טראמפ

על רקע הבחירות הקרבות, התרגלנו לשמוע מימין קולות חריפים המבקרים את ״היהודים״ כגיס חמישי בתוך החברה האמריקאית וטוענים כי הם אלו שחותרים תחת הנשיא טראמפ ומבקשים להביא למפלתו. משמאל טורחים להזכיר מעת לעת כי היהודים הם קובעי הטון בממשל טראמפ, והם מבקשים לא את טובת ארה״ב כי אם את טובתם שלהם – וזו של מדינת ישראל - על חשבון יתר אזרחי ארה״ב.

הבחירות אף חידדו את ההבדלים שבין העם היהודי היושב בציון לבין אופי ההצבעה של יהודים רבים בארה״ב. סקר של מכון הסקרים PEW שפורסם בראשית השנה, מצא שישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בתמיכה בנשיא טראמפ, בה הוא זוכה לשיעור אהדה של 71% מן הנשאלים, בעוד יהודים על פי רוב נוטים להצביע עבור הדמוקרטים.

היכן עומדים יהודים אלו ביחס לישראל? ד״ר אירווין מנסדורף הוא עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני חברה. בקיץ האחרון הוא פרסם נתונים עדכניים ביחס ליהודי ארה״ב והקשר שלהם לישראל על רקע הבחירות בארה״ב. המחקר שביצע מאשש את התחושות הקיימות מזה זמן בממסד היהודי כי התמיכה בישראל מצטמצמת ונופלת להגדרה ״צרה״ הרבה יותר מבעבר, כלומר תמיכה קיימת אבל הרבה פחות נלהבת מבעבר. בנוסף, ישנה נכונות רבה יותר להביע אהדה והזדהות עם הצד הפלסטיני ופחות רגישות למגמות אנטישמיות בקרב הפלסטינים. באשר לביקורת על ישראל, הגם שרבים בקהילה היהודית חוששים מתופעת האנטישמיות הגואה בכלל ובזמן הקורונה בפרט, הם אינם מזהים את הביקורת על ישראל עם האנטישמיות הקלאסית וככלל, פחות דואגים מאנטישמיות בצד שמאל של המפה הפוליטית. באשר לאופי הצבעתם בבחירות, לא תופתעו ללמוד שישראל אינה גורם משפיע ואף יותר מכך: יהודים רבים יהיו מוכנים לשקול להצביע עבור איש שמאל אשר הביע עמדות אנטי-ישראליות יותר מאשר לאיש ימין מתון בעל עמדות פרו ישראליות. בכדי להבין את משמעות הדברים, נספר כי במחקר עצמו נקב מנסדורף בשמן המפורש של חברות הקונגרס הדמוקרטיות רשידה טלאיב ואילהן עומאר, אשר בעיני רבים הן ״נערות הפוסטר״ של האנטישמיות בשמאל האמריקאי, ובכל זאת התוצאות מדברות בעד עצמן.

יש דרך חזרה?

המצב הזה יכול להשתנות. ראשית, גם אם נוח יותר להתמקד במחלוקות, כעם יהודי, יש לנו הרבה יותר מן המשותף ובראש ובראשונה שותפות גורל ואינטרסים להיאבק בכוחות החזקים המבקשים את רעתנו. שנית, כדאי להבין שהסברה ישראלית אין משמעה רק מול מדינות שונות וקהלי יעד מגוונים, אלא במידה רבה צריך לה שתתבצע בבית פנימה, בתוך העם היהודי עצמו. חיזוק הקשר שבין יהודי התפוצות וישראל צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של ממשלת ישראל מחד ושל הממסד היהודי מאידך. עלינו לפעול להרחבת הידע וההבנה בקרב חלקים רבים ביהדות ארה״ב לגבי ישראל ומצבה הפנימי והחיצוני. בד בבד, עלינו לפעול לחינוך של רבים בישראל לגבי יהדות ארה״ב, הרכבה וערכיה והבנה אמיתית של משמעותה האסטרטגית לביטחונה של מדינת ישראל. פרימת הקשר בין שני צידי האוקיינוס סופה שתזיק קשות למדינת ישראל בחזית דעת הקהל וכן תפגע במאבק הגלובלי באנטישמיות. לא בכדי אלו החותרים תחת קיומה של ישראל מבקשים לפצל ולפרד בין המדינה היהודית ובין יהדות התפוצות.

תזכרו: לא צריך תמיד להסכים על הכל, אבל כדאי לפעמים להסכים שלא להסכים.

שחר עזאני, יועץ אסטרטגי וסגן נשיא בכיר ברשת JBS, לשעבר דובר הקונסוליה בנ״י, אוהב ישראל