ימים ספורים לאחר שהמורה הצרפתי סמואל פאטי נרצח בפרבר של פריז משום שהראה לתלמידיו קריקטורות שעסקו בנביא מוחמד במסגרת שיעור היסטוריה, החליטו בתי הספר ברחבי אירופה לכבד את זכרו בדקת דומייה. אבל כשהתחילה הדקה נדהמו המורים במספר בתי ספר בברלין לראות שעשרות תלמידים מסרבים לכבד את זכרו של פאטי, כשהם עוזבים את הכיתה או מעוררים רעש והמולה במהלך הדקה. "הוא קיבל את מה שהגיע לו אחרי שהוא העליב את האיסלאם", הסביר אחד התלמידים למורתו. המורה הזו ומורות נוספות החליטו מסיבות מובנות לשמור על עילום שם כשתיארו בימים שלאחר מכן בפני התקשורת הגרמנית מציאות יומיומית אלימה, מאיימת, שוביניסטית, אנטישמית והומופובית.
כתבות נוספות למנויים:
פרשת עריפת ראשו של פאטי פתחה בגרמניה תיבת פנדורה. מורים רבים התחילו לצאת מהארון ולספר על הטרור האיסלאמי המתחולל בכותלי בתי הספר בגרמניה. לא מדובר פה בטרור שכבר הפך לנורמלי, נגד תלמידים ישראלים ויהודים, שבו המילה "יהודי" נתפסת בתיכונים כסוג של קללה, אלא על טרור צנזוריאלי שלפיו מורים חושבים פעמיים אם שווה להם לדבר על נושאים מסוימים בכיתה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
"אין לנו שום אפשרות ללמד גיאוגרפיה", הסבירה אחת המורות למגזין "פוקוס". "באטלס יש את ישראל, ואז אין סיכוי שהתלמידים הללו יסכימו ללמוד משהו שישראל קיימת בו. ניסינו קצת להבין, לקבל הסברים, אבל אלו ילדים בני 13. אין להם הסברים, הם רק מהדהדים מה שהם שומעים בבתים שלהם. זה שובר את הלב לראות ילדים בגיל הזה עם כזו שנאה בתוכם".
כשמורה אחר הזמין שוטרת כדי שתדבר במסגרת פרויקט שערך בכיתה, הבנים בכיתה נחרו בבוז ולא נתנו לשוטרת לדבר. המורה ביקש הסברים ואחד הנערים אמר לו ש"מדובר באישה, ואין לנו מה ללמוד מאישה, בעיקר אם היא גם שוטרת". לדברי המורות, אלימות על רקע מגדרי היא עניין יומיומי בבתי הספר, ואילו פסיכולוגיות בבתי ספר עם רוב מוסלמי מדברות על פגיעות נפשיות קשות של בנות ובעיקר בנים שנאלצים לשמור בסוד על זהותם המינית אם הם נמנים עם קהילת הלהט"ב. אחד המורים טען בראיון כי "אין מעמד חברתי נמוך יותר בבית ספר עם דמוגרפיה מוסלמית מאשר להיות הומו. עדיף להיות יהודי". כשאחד התלמידים הוזמן לחדר המנהלת לאחר שהכה ילדה אחרת בבית הספר, הוא טען להגנתו: "האם זה לא נורמלי שגבר מרביץ לאישה". נערות שאינן לובשות כיסוי ראש הן מושא ללעג ולמילות וקללות גנאי.
"כל הערכים שאנחנו רואים כעקרוניים לחברה המערבית, מתקבלים אצל התלמידים שלנו בחשש או שהם לגמרי מסרבים ללמוד ולדון בהם", אומר טילמן קוטנהיינריך־וודהקינד, מנהל בית ספר בשכונת המהגרים נויקלן שבברלין, שבו 95 אחוז מהתלמידים מגיעים מרקע ערבי, בוסני או טורקי. לדוגמה, הוא אומר, כשמתוכנן לנו שיעור או סמינר על מיניות, פתאום אנחנו מקבלים טלפונים מההורים ש־80 אחוז מהתלמידים חולים.
"רוב הילדים האלו רוצים שיכבדו את הזהות שלהם, את המהגר שבהם, את העובדה שהם מוסלמים", מסביר האימאם אנדר ג'טין מהאקדמיה הגרמנית־מוסלמית, שיחד עם רב מקומי עורך את מפגשי "להיפגש כדי לכבד", במטרה לקרב בין הדתות ולהפחית את החשש מחוסר היכרות ביניהן. "לפעמים הם צועקים את הרצון שלהם להיות מוכרים ומוערכים כי פשוט אין להם שום דרך אחרת להגיד את זה. הם יודעים שאם הם יגידו או יעשו משהו קיצוני אז ישימו לב אליהם".
בשבוע שעבר הודיעה מורה בבית ספר יסודי בשכונת שפנדאו בברלין לתלמידיה כי כל ההורים חייבים להגיע לאסיפת הורים וכי הורים שלא יגיעו יישאו בתוצאות. תלמיד מוסלמי בן 11 קם ואמר למורה: "אם יקרה משהו להורים שלי בגלל שהם לא יגיעו, אני אעשה לך מה שעשו למורה בפריז". מספר ימים לאחר מכן, בשיחות עם יועץ פדגוגי ופסיכולוג בבית הספר התברר שאותו תלמיד הצדיק את רציחתו של פאטי בכך שזה בסדר לרצוח את מי שהעליב את הנביא, לתדהמתם המוחלטת של חבריו לכיתה. אמו של התלמיד זומנה לשיחה עם המנהלת, ובשיחה טענה שאין לה ספק שמדובר באשמתו של בית הספר, כי היא ובעלה אינם מדברים בצורה כזו.
"אנחנו בהחלט נצטרך לברר מה קורה ואיזה שיח מתקיים בין כותלי בתי הספר שלנו", אמרה המנהלת קרינה יאנישה, "אנחנו חייבים לבדוק עם מי הוא מסתובב ואיזו מדיה הוא צורך כדי להבין איך הוא מסוגל להגיד דברים נוראיים כאלו ומה החלק שלנו בזה. אין לנו שום עניין להפוך ילד בן 11 לפושע".
אבל שעות לאחר שצוטטה בעיתונות לוקחת אחריות על חלקו של בית הספר באופיו האלים של התלמיד הצעיר, חמישה בתי ספר שונים בעיר הוציאו הודעות שמבהירות כי גם בין כותליהם הושמעו איומי מוות ברורים ועקיפים כאחד בעקבות פרשת סמואל פאטי. במקרה אחד, כתב מנהל בית ספר כי תלמידה בכיתה א' אמרה לו בערבית שהוא צריך למות. אף אחד מחמשת המנהלים לא ממש הופתע מהתקרית, אבל כולם בירכו על ההחלטה של בית הספר לצאת לאור עם הסיפור. "הנושא של איסלאם פוליטי הוא טאבו בגרמניה, לאף אחד אסור לדבר עליו, כי אם אתה מדבר עליו ישר שמים אותך בפינת הגזענים", אמר המנהל הנריק ניטש לעיתון "טאגסשפיגל", "אבל אחרי הרצח של פאטי זה כבר עבר את נקודת הרתיחה. אנחנו מוכרחים לדבר על זה. יש בבתי ספר רבים בגרמניה אווירה של טרור. הם לא לומדים את זה פה, אלא אצל ההורים שלהם או בשיעורי הקוראן אחרי בית הספר. ככה זה פשוט לא יכול להימשך".
גם אניה קרליצ'יק, שרת החינוך והמחקר של גרמניה, הזהירה מפני השפעות האיסלאם על מערכת החינוך במדינה. "אנחנו חייבים לשמור על הערכים שלנו, ויחד עם זאת אנחנו חייבים לתת סיוע למורים שלנו. יש מקרים, והם כבר לא בודדים, שבהם מורים מעדיפים לא ללמד נושאים נפיצים". קרליצ'יק, אחת מהדוברות הבולטות בממשל הגרמני בנושא האנטישמיות, אמרה את הדברים הללו לאחר שמספר מורים בבתי ספר עם רוב מוסלמי הודו כי הם לא מביאים לכיתות ספרי לימוד על השואה. "פעם חששנו בגרמניה מהכחשת השואה", אמרה אחת המורות השבוע, "אבל בבתי הספר שלנו הולכות להיות שכבות שלמות של תלמידים שבכל מה שקשור למערכת החינוך הגרמנית הם בכלל לא יודעים שהייתה שואה". מורות אחרות מדווחות על אווירה של איומים מילוליים ופיזיים בכל מקרה שבו המורה חשודה בביקורתיות כלפי האיסלאם, כולל שירי עידוד למנהיג טורקיה ארדואן ובשבועות האחרונים גם סירוב ללמוד בכל פעם שמוזכרת המילה "צרפת" בכיתות.
למורים יש ספר שלם שחובר על ידי רשות החינוך בברלין שמנסה ללמד אותם על האיסלאם (וגם מזהיר אותם לא להתהדר בעליונות המוסרית של החופש המערבי), על המנהגים, על החגים. בשנה הזו אמורים להצטרף לשורות בתי הספר כ־200 עובדים סוציאליים. "אבל זו מדיניות של כניעה", אומרת אחת המורות. "אם נמשיך ככה ונחפש מה לא בסדר רק אצלנו - נהפוך לצרפת".
כבר עשורים שלמים, אמרה מורה אחרת, שאנחנו עוצמים עיניים לתופעה שאנחנו מודעים לה, שאנחנו סובלניים כלפי חוסר סובלנות. עצמנו עיניים, נשכנו שפתיים. אני מאשימה רק אותנו במחיקת הערכים שלנו. פחדנו. פחדנו מאיך שיקראו לנו. "במשך שנים נתנו לכל ה'אחרים' - בנות, יהודים - להישאר בכיתות במהלך ההפסקה. ידענו מה יכול לקרות להם, ושתקנו. האמיצים שניסו לתקן או להתלונן, פרשו. אנחנו מדברים על עשורים של ויתור, על שכבות שלמות בחברה שהן אנטי־דמוקרטיות ואנטי־מערביות".
בירגיט אבל היא מורה מהרפורד. בשש השנים האחרונות היא הדמות הכי מיוחצנת וקולנית במאבקה נגד האיסלאם הקיצוני וכניסתו לכיתות הלימוד. היא מורה לגרמנית ולהיסטוריה. "ככל שהדיבור סביב האיום לדבר וללמד על נושאים מסוימים גבר, אני החלטתי ללמד את הנושאים הללו ביתר שאת, אפילו מעבר למפרט הטכני שיש לנו. מדובר בשיעורים שצריכים להעלות מודעות ולקדם דמוקרטיה", היא אמרה בראיון ל"פוקוס". התלמידים המוסלמים, היא טוענת, גדלים בבתים שבהם יש תרבות של פחד, של טאבו. אנחנו במערכת החינוך הגרמנית צריכים לתת מרחב בטוח שבו הם יכולים לדבר ולהביע דעות שהם לא יכולים להביע בדרך כלל.
"טוב שהנושא הזה צף שוב", אומרת אבל. "התגובות לרצח של פאטי היה נוראות. היו גילויי שמחה והבנה לרצח, ומנהלי בתי הספר שמרו על קוד של שתיקה כי לא רצו שבתי הספר שלהם ייראו בעייתים. אבל הדג הזה מסריח מהראש. אנחנו משלמים עכשיו על הזנחה ועל הפניית מבט של 20 שנה. מורות רבות אומרות לי שהן חיות בסוג של 'הגירה פנימית', שהן עוצמות עיניים ומדמיינות שכל זה לא קורה".
3 צפייה בגלריה
מוסלמים בגרמניה מפגינים נגד ישראל. ''הנושא של איסלאם פוליטי הוא טאבו, ישר שמים אותך בפינת הגזענים''
(צילום: GettyImages)
במשך שנים תלמידים רבים בני 12־13 התייחסו אליה כ"זונה" כשלבשה חצאית קצרה מדי לטעמם. כיום תלמידים רבים עוזבים את הכיתה באמצע השיעור כדי להתפלל. יש מערך שלם, היא אומרת, שמלשין להורים על אי־צניעות או על אלו שלא צמים במהלך הרמדאן. "הפוטנציאל הכי גדול לרדיקליזציה הוא בבני הנוער", היא אומרת, "זה התפקיד שלנו לשמור על החברה ולשמור עליהם מעצמם, ובזה נכשלנו".
במשך שנים הניחה מערכת החינוך הגרמנית לנושא, קיוותה שפעלתנות של מורים מתנדבים שאכפת להם תעצור את הקיצוניות הדתית ואת הרדיקליזציה. לא עוד. מערכת החינוך הגרמנית מתחילה להבין כי היא חייבת לפעול בצורה אקטיבית בנושא, כמו בנושאי האנטישמיות והגזענות; והיא חייבת גם לצאת מהפרדיגמה המשתקת שלפיה כל מי שמתריע על אלימות של סקטור מסוים בחברה שלה, מואשם בעצמו בגזענות או באנטי־מוסלמיות.
