גילה יפת המתגוררת בטורונטו, היא מנהיגה בולטת בקהילה היהודית והישראלית בעיר. מזה למעלה מעשור שהיא מנחה תוכנית טלוויזיה שבועית בערוץ הישראלי בקנדה, דרכה היא מעלה על סדר היום נושאים חברתיים חשובים. היא גם מגשרת מוסמכת, מייסדת "נשים של אומץ ועוצמה" - קבוצת תמיכה לנשים שעברו התעללות, ונחשבת לנואמת מוטיבציה מחוננת, מנטורית ומאמנת אישית מוסמכת. בנוסף, יפת היא אמנית שמציירת ציורי אקריליק בצבעים חזקים ונועזים ובימים אלה מסיימת תואר שני כפול בלימודי זכויות אדם ושוויון, ובלימודי משפט וחברה.

כל זה לא עוצר מבעדה לשקוד על כתיבת הספר הראשון שלה. רשימת המעריצים שלה בעיר, כך נראה, ארוכה ומכובדת. למרות רשימת ההישגים המפוארת והארוכה כששואלים אותה מיהי, היא עונה: "אני אמא לשלושה בנים מדהימים, אשתו של אדם מדהים שתמיד עמד לצדי, עודד אותי ללכת בדרכי, ותמיד היה שם לאסוף אותי כשנפלתי. אני בת ונכדה של אנשים מדהימים שתרמו להפוך אותי ואת העולם הזה לטובים יותר. גדלתי בבית אוהב עם אב חם ואוהב, שתמיד אמר לי ש"את יכול לעשות מה שאת רוצה; הדבר או הבן אדם היחיד שיכול לעצור אותך זו את״.

היא בעלת ידע וניסיון מוכח של שנים שלא מלמדים או נלמדים בשום בית ספר. "מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה לי תשוקה לעזור לנזקקים ואני מאמינה ש"אומץ ועוצמה הם הבעלות על הבחירות שלנו" וש"כן, אני יכולה". התרומה שלה מתפרשת בתחומים רבים ושונים. בלהיטות הקדישה את חייה לעזרה לנזקקים. "כמגשרת מוסמכת אני מסייעת ומדריכה צדדים להגיע לפתרונות מקובלים. כעובדת תמיכה משפטית ומייסדת "נשים של אומץ ועוצמה" - קבוצת תמיכה לנשים שעברו התעללות, אני מדריכה,מעצימה, ומסייעת בניווט במערכת המשפט באונטריו".

את נתקלת בהרבה מקרי אלימות?

"בחודשים האחרונים יש עלייה משמעותית במקרי האלימות בתוך המשפחה ואני פועלת ללא ליאות כדי להעלות זאת למודעות ומנוע את מעשי האלימות ומסגרת תומכת עבור הנפגעות. קשה להאמין אבל גם כיום, נשים מוצאות את עצמן באלימות בידי האדם שהבטיח לאהוב ולהגן עליהן. עלינו בתור קהילה להתאחד ולשים קץ להתעללות".

גילת יפת.

מה גרם לך לבחור בדרך של תרומה?

"אני לא חושבת שבחרתי בדרך אלא שהיא בחרה בי. תמיד היה לי את הדחף לעזור לזולת החלש. היה לי מזל שגודלתי על ידי אב נפלא ואני אהובה על ידי איש מכיל ואוהב . בזכות הגברים בחיי, גידלתי שלושה בנים לתפארת. אני מאמינה שלכל אשה מגיע יחס של מלכה".

את העובדה שהיא מסייעת לרבים אפשר אולי למצוא בסיפור חייה הלא שיגרתי. החיים שלה השתנו ביום קר בינואר 2003, כשרופא שינה את חייה לנצח כשאמר, "יש לך סרטן לימפומה״, היא מספרת. "באותו הרגע הרגשתי איך הקירות מתנפצים מולי. הייתי הרוסה, אימה מוחלטת כיסתה את כולי. במשך שבועיים שמרתי את הסוד הנורא הזה. לא ידעתי איך לספר לאבי שאיבד את בנו הבכור שהוא עומד לאבד גם בת. איך אומרים לאבא דבר כזה? זה היה כמו סרט שקורה למישהו אחר. במבט לאחור, אין לי מושג מדוע קיבלתי את גורלי כל כך מהר מלכתחילה. במאי של אותה שנה אבי נפטר מסיבות לא ידועות״, היא מתארת בכאב. ״אמי שסבלה מדמנציה, עברה לביתי. חודש לאחר מכן, נאלצתי להסיר את הטחול שלי כדי שיוכלו לבצע ביופסיה, ובסוף אותו החודש, צוות רופאים הודיע לי שאין יותר זכר ללימפומה. היה לי קשה לעכל את החדשות וכל מה שיכולתי לחשוב עליו כשיצאתי מבית החולים היה, אבי לא יודע שאני אחיה".

ומה קרה בשנים שלאחר מכן?

"בשלוש השנים הבאות, חיי היו בסערה - זחלתי אל החור השחור שלי מלא באבדות ורחמים עצמיים. עד שיום אחד בתמיכת בעלי ובניי, זחלתי החוצה והחלטתי שאם אלוקים העניק לי הזדמנות שנייה לחיים ואבי נתן לי את מקומו על פני האדמה, מוטב שאכבד את המתנה". ואת מתנת החיים היא ידעה לנצל לא רק עבורה, אלא גם כדי לעורר מוטיבציה והשראה באחרים: "ב- 2007, כשפניי התחילו להופיע על מסך הטלוויזיה, אנשים היו שואלים אותי: איך הם מצאו אותך? למה את? האמת, לא הייתה לי תשובה עבורם, מכיוון שלא היה לי מושג איך הם מצאו אותי. יום אחד התקשרו אלי מאולפן הטלוויזיה וביקשו שאבוא למבחן מסך; חשבתי שזו בדיחה גדולה. זה היה אפילו מצחיק יותר כשאמרו לי שעברתי את המבחן ונתנו לי תוכנית שבועית של 30 דקות".

ואיך השתלבת בטלוויזיה?

"בתחילה, לא היה לי מושג איך לראיין אנשים. מגיל 12 אני בקנדה אז גם העברית לא הייתה שגורה בפי. מזל שיש תרגום בגוגל שהפך לחבר הכי טוב שלי" היא אומרת בחיוך רחב. "בכנות, היו שבועות שלא היה לי מושג מאיפה יגיעו אורחים להתארח בתוכנית. אבל היה לי מזל, כי היו לי חברים טובים ושלושה בנים מסורים; התחננתי ושיחדתי את כולם שיעזרו לי כמה שיותר. אחרי כל השנים, הבנים שלי עדיין מזכירים לי את הטראומה שהם סבלו כשכפיתי עליהם להתארח בתוכנית שלי. ופייר, אני לא מבינה למה? הרי, אחרי הכל, הפכתי אותם לסלבריטאים בין רגע בטלוויזיה" היא פורצת בצחוק גדול.

גילת יפת ומשפחתה. צילום: אוסף פרטי

קיבלת פרגון והערכה מהקהילה?

"באותם ימים, לא משנה כמה נואשת הייתי, איכשהו זה תמיד הסתדר. זה היה כאילו מישהו תמיד שומר עלי מלמעלה. אבל תתפלאי, נפלו בחלקי גם ימים רעים. היו אנשים שהיו קנטרנים, רעי לב ואכזריים. היו ימים שהייתי מקבלת שיחות טלפון ומיילים שמעירים על הלבוש, השיער, שעליי לחזור לספסל הלימודים כדי ללמוד עברית. והיו את אלה שטענו נגד זה שאני מביעה דעה, אפילו הודעות כמו מי את חושבת את עצמך ולכי הביתה".

ואיך זה השפיע עלייך?

"אשקר אם אגיד שדבריהם לא השפיעו עלי. אך סירבתי לתת לדבריהם להרתיע אותי. סובבתי את זה והשתמשתי בתוכנית הטלוויזיה כדי להגיע אליהם, הצעתי להם לבוא לתוכנית ולספר את סיפורם ולהושיט לי יד עוזרת. אמרתי להם שאנחנו חייבים להתאחד כדי להישאר חזקים. כל שבוע במשך שנה אמרתי לצופים איזה מזל שקבוצת הערוצים האתניים נתנה לנו הישראלים קול דרך הערוץ הישראלי. כל שבוע עבדתי קשה להסיר את כל המכשולים שחוסמים את דרכי והמשכתי בתוכנית. אחרי שנה התחלתי לקבל עידוד ותמיכה מהקהילה".

מה לדעתך הביא לשינוי?

"אני מניחה שהם הבינו שאני לא הולכת לשום מקום, אני שם להישאר - כי זו מי שאני. כפי שכעת אני מאמינה והאמנתי שניתנה לי הזדמנות שנייה ויש לי משימה בחיים; התפקיד שלי כמגישה וכמארחת בערוץ הישראלי הוא לשרת את הקהילה שלי. אני פועלת מדי שבוע להביא תכנים שיועילו לקהילה, ומעלה סיפורים עוצמתיים ומעוררי השראה". בשנת 2009 החיים שוב התהפכו. "התייסרתי כל יום עם כאבי תופת מסיבות לא ידועות, ותסמינים שנראה היה שאינם קשורים אחד לשני. למזלי, רופא המשפחה האמין בי ושלח אותי למומחים שונים בתקווה לגלות את מקור המחלה. אובחנתי עם שתי מחלות אוטואימוניות. כאספנית של שתי מחלות ייחודיות שקראתי להן "הגברות שלי", הבנתי שאסור לי לתת להן שליטה על חיי, מכיוון שאני היחידה האחראית, וחייבת למצוא דרך לנצח את הכאב הכרוני ולהשיג את השליטה על חיי בחזרה". לפני כשש שנים היא נבחרה להשתתף במחקר קליני שבדק את השפעת הטיפול בתאי החמצן על כאבים כרוניים. "במשך ארבעה חודשים שמתי את חיי "בהמתנה" והקדשתי את עצמי וזמני למחקר זה. בתום המחקר, גיליתי שוב את עצמי ואת מקור עוצמתי, למדתי שיש עליות וירידות בחיים ומה שחשוב זה לא לתת לחוויות שליליות למשול לנו בחיים ומינואר 2016 נפטרתי מרוב כאביי".

מה גילית על עצמך במסע ההחלמה?

"אני מאמינה שכל אחד יכול למצוא את האומץ לגלות את הכוחות ואת העוצמה הפנימית, היכולת לומר "כן, אני יכול!", לגלות ולחוות איך אפשר לשנות מהלך חיים על ידי חשיבה אחרת, להתחזק וללמוד משיתופי פעולה ומתמיכה. וכשהחיים זורקים לנו מכשולים שנראים חסרי סיכוי, זה אף פעם לא כך. אני רואה את הכוס שלי תמיד מלאה למרות שזה לא קל אבל אני עושה בחירה מודעת שהכוח הפנימי שלי יעזור לי. אני תמיד מוצאת את הצד החיובי, אפילו במצבים שליליים ביותר, ואני תמיד זוכרת שמחר הוא יום חדש שיביא אפשרויות והרפתקאות חדשות".

אימצת גישה מיוחדת לחיים בעקבות האתגרים שעברת?

"כל יום מביא עימו אתגרים חדשים. אני מנסה לפתור מה שאני יכולה בלי כעס, ולהרפות מאלו שאי אפשר לפתור. למדתי להשאיר את העבר מאחור כדי לא לבזבז את העתיד, לא לרצות אנשים אחרים על חשבוני, לחיות את החיים שלי ללא חרטות, לדחוף את הגבולת שלי כדי לכבוש את המטרות שהצבתי לעצמי, ושזה בסדר שלפעמים יש ימים עצובים, אבל לזכור תמיד שמחר הוא יום חדש. הפסקתי ללחוש תירוצים לעצמי ש"אני לא יכולה" ולתת ביקורת שלילית על עצמי. למדתי שכל מה שאנחנו מוציאים מהפה משפיע על ההתנהלות שלנו וכל המחשבות הופכות לדברים בסופו של דבר".

מעבר לפעילות הציבורית הענפה גילה גם מוצאת זמן לפתח תחביב שלו היא מקדישה זמן וזה רכיבה על אופנועים וטיולים מסביב לעולם עם יגאל, בעלה וקבוצת "רוכבי הברית".

למסעות שלהם מתלווה גם עשייה למען הכלל ובכל מקום הם גם מבקרים ותורמים למען מוזיאוני שואה. במסגרת זו היא הייתה בין המארגנים של מסע לוגיסטי מורכב של 30 אופנוענים שביקרו בארץ הקודש לציון 70 שנה למדינת ישראל : "במשך כשבועיים חצינו את ישראל לאורכה ולרוכבה בכל מקום זכינו לתשואות וקבלת פנים חמה. היה רצון עז מצידנו להגיע לבסיס צבאי ולפנק את החיילים. באחד הימים על חוף הים באילת ישב לידינו זוג וסיפרנו לו על החלום שלנו ושלא הצלחנו לקבל אישור. מתברר שאותו אדם מקושר מאוד ותוך שעה היה לנו אישור להגיע לאחד מהבסיסים שיושבים על הגבול ושומרים על המדינה להכיר לחיילים תודה בארוחה מפנקת ועוד מיני הפתעות. הקנדים שהיו איתנו בקבוצה נדהמו מהפתיחות של אדם זר להגשים את חלומנו ששידרג את חווית המסע הזה בצורה משמעותית והפך אותה לבעלת ערך רב. לי, זה הוכיח כמה יש לנו הישראלים לא רק יצירתיות אלא, גם נדיבות רבה אפילו למי שלא ייפגשו מעולם".

אורלי כרמון, מנכ"לית אורקה עוצמה נשית חובקת עולם ארגון הנטוורקינג הגדול לפתוח מנהיגות, השפעה וקשרים בין נשים ישראליות מ-50 מדינות. Orlycar@gmail.com