רוני, עיתונאי וכותב בן 35, פוטר ממערכת העיתון שבה עבד, זאת למרות ההערכה המקצועית הרבה שהוא זוכה לה. זו הפעם הרביעית שהוא מפוטר ממערכת. בדומה לשאר הפעמים, גם הפעם נאמר לו בשיחת השימוע כי פוטר על רקע קשייו בקבלת סמכות. ובדומה לפעמים אחרות, גם הפעם רוני בטוח כי מדובר בתירוץ בלבד - העורכים שמעליו הבינו כמה הוא מוכשר, וחוששים כי יקדמו אותו על חשבונם. אלונה, הייטקיסטית בת 31, מתקשה להבין איך נוצר מצב שבו היא לא מצליחה לנהל זוגיות יציבה. דניאלה, אשת שיווק בת 33, לא מצליחה להבין מדוע סביבתה הקרובה נפגעת ממנה ללא הפסקה, ובטוחה כי הבעיה נעוצה בכך שקרוביה מתקשים לקבל ביקורת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויים:
רוני, אלונה ודניאלה (המקרים אמיתיים, השמות כולם בדויים) אומנם שונים זה מזה, אך לשלושתם דבר אחד במשותף: הם אינם מודעים לגורמים עיקריים שמשפיעים על חייהם - רוני מתעקש לאחוז בעמדה שאינה מאפשרת לו לזהות את חלקו בפיטוריו, אלונה מתקשה לבחור בני זוג שיתאימו לשאיפות שלה להקמת זוגיות ותא משפחתי יציב, ודניאלה מתבצרת בעמדה שמונעת ממנה להבין שהבעיה החברתית שלה נובעת מהביקורתיות הרבה שהיא מפגינה כלפי סביבתה.
השלושה יצליחו להוציא את עצמם מהמעגל האינסופי שנקלעו אליו רק אם יצליחו לפתח מודעות עצמית. כלומר, אם יכירו בדפוסי ההתנהגות החוזרים שלהם ובמאפייניהם האישיים, ויבינו כיצד אלו משפיעים על חייהם ועל סביבתם. אבל פיתוח מודעות עצמית, כך מתברר, זו משימה לא פשוטה כלל ורוב האנשים, כך לפחות טוענים המומחים, לא מסוגלים לפתח אותה לבדם ללא טיפול מקצועי.
הצעד הראשון לעבר קץ עידן התמימות ולתחילתה של המודעות האנושית היה, לפחות על פי התנ"ך, הרגע שבו אדם וחווה לא הצליחו להתאפק ואכלו מעץ הדעת. עם אכילת הפרי התעוררה לה גם המודעות העצמית, ויחד איתה גם הבושה והכאב, שמלווים אותה עד היום. ולמרות זאת, רובנו מייחלים לאותה מודעות עצמית, כנראה בשל העובדה שהיא מאפשרת לנו להבין טוב יותר את ההתנהגות שלנו ולשלוט, עד כמה שניתן, על מהלך חיינו.
"היכולת למודעות עצמית אינה יכולת מולדת: התינוק למעשה מתחיל להכיר את עצמו דרך התנסויות בסביבתו ודרך הפידבקים שהוא מקבל מהוריו. לאורך התהליך הזה הוא מפתח את היכרותו עם המאפיינים והיכולות שלו, ובוחן באיזה אופן הסביבה מקבלת אותם", מסבירה רותי פרגר-מאור, פסיכולוגית חינוכית מומחית בכירה ומנהלת מכון דרור לפסיכולוגיה וחינוך בגבעתיים.
"כדי שהתהליך הזה באמת יביא ליכולת למודעות עצמית גם בבגרות, נדרשת כאן הכוונה של ההורים שתפקידה לסייע לילד לזהות את רגשותיו ('עצוב לך כי החבר לא רצה לשחק איתך?'), להצליח לחבר בין התנהגותו לתגובות הסביבה ('אולי הוא לא רוצה לשחק איתך כי העלבת אותו?') ולפתח היכרות עם המאפיינים האישיותיים שלו".
אבל מה יש במודעות העצמית שהיא כל כך חשובה לנו כבני אדם? לדברי פרגר-מאור, מודעות עצמית תקינה מסייעת לנו להגשים את עצמנו ולעשות בחירות נכונות ושינויים, כמו גם לקיים יחסים בין-אישיים תקינים. למעשה, אותה מודעות עצמית היא זו שתאפשר לנו במהלך חיינו לפתח אחריות אישית, להבין מהן החולשות שלנו ולהיות בטוחים בבחירות שלנו. אך למרות ההסכמה הכמעט גורפת בחברה שמודעות עצמית היא-היא הדרך לשינוי, לא קל להחזיק בה.
"אין אדם שאין לו מודעות עצמית, אבל יש כאלה שסובלים ממודעות עצמית מעוותת או שגויה. הסיבות לכך מגוונות, ונובעות לרוב מכך שבדרך להתפתחות של אותה מודעות ישנם גורמים שונים שמשפיעים עליה - החל מקשיים התפתחותיים שונים, דרך בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה ועד אירועים משפחתיים וחברתיים, חלקם אף כאלו שפגעו בנו כמו מוות של הורה או נטישה שלו במהלך הילדות", מוסיפה פרגר-מאור.
איך יודעים אם ילד או אדם מבוגר סובלים ממודעות עצמית נמוכה?
"לרוב זה בא לידי ביטוי בפער גדול בין איך שהאדם תופס את עצמו לבין איך שהסביבה תופסת אותו. אם מדברים על ילדים, אז דוגמה טובה לכך היא למשל אותם אלו שמסתכסכים באופן תדיר עם חבריהם לכיתה או עם המורים, תמיד מאשימים את האחרים במה שקרה ובעיקר, אף פעם לא לוקחים אחריות על המעשים שלהם. כמובן שללא הכוונה נכונה ויעילה מצד המבוגרים, אותם ילדים ממשיכים להחזיק באמונה שהם תמיד בסדר ושכל השאר אשמים - מה שפוגם למעשה בהתפתחות של המודעות העצמית שלהם".
לדבריה, חוסר מודעות עצמית הוא רק הסימפטום לבעיות התנהגותיות אחרות. לכן, היא מדגישה, לפני שמתחילים לטפל בבעיה, חשוב לאבחן מאיפה היא נובעת ומה גורם לה. "למשל, חלק ניכר מהילדים שלא לוקחים אחריות על מעשיהם ומשליכים את האשמה על הזולת סובלים בעצם מהפרעת אימפולסיביות ומקושי בשליטה עצמית. לעומת זאת, ילדים פרפקציוניסטיים יתר על המידה שהחשש מכישלון מונע מהם להשתתף במשימות כאלו ואחרות, ובהמשך אף מקשה עליהם להתקדם בעבודתם ובמערכות היחסים שלהם, הם לרוב כאלו שההורים שלהם היו בעלי מודעות עצמית ציבורית גבוהה מדי, ודרשו מהם להשיג יעדים שונים כדי שהסביבה תחשוב עליהם דברים חיוביים בלבד. התוצאה של זה היא ילדים שסובלים מחרדה ומעצבנות מתמשכת, ונוטים להתנהגות צייתנית ומרצה שממשיכה ללוות אותם לאורך חייהם".
מודעות עצמית, אם כך, משמעותה לקיחת אחריות על החיים שלנו והכרה בכך שיש לנו חלק משמעותי בנסיבות חיינו. ואם נעבור לרגע מעולם הילדים לעולם המבוגרים, אז דוגמה טובה לכך היא זוגיות.
"זיהוי דפוסים בעייתיים חוזרים בחיינו הוא הצעד הראשון לעבר מודעות עצמית: עזבת את בת הזוג הראשונה יום אחרי שהצהירה על אהבתה, ואת בת הזוג השנייה והשלישית מיד לאחר שהרגשת שאתה מתאהב בהן? את מפתחת קשרים זוגיים רק עם גברים שלא מסוגלים להתחייב? אולי הגיע הזמן שתבדקו למה כל כך קשה להם להתחייב. על אותו משקל, הסתבכתם בבית הספר, בצבא ועם הבוסים במקומות העבודה האחרונים? ייתכן שאתם סובלים מקושי בהתמודדות עם סמכות, והאשמה לא תלויה תמיד במסגרות שאליהן השתייכתם", מסבירה פרגר-מאור.
"כולנו אנשים חסרי מודעות. המודעות שלנו כבני אדם כל כך צרה ומצומצמת, וזה בסדר, בשביל זה הגענו לעולם - כדי לעבור ממודעות אחת למודעות אחרת", אומר נועם לשם, מטפל ויועץ זוגי.
גם לשם סבור כי חוסר מודעות עצמית אינו הפרעה. "מדובר בחלק מהמסע שלנו כבני אדם: מתינוק שמודע רק לעצמו ולצרכים הקטנים שלנו, אנחנו הופכים לנערים שמכירים מעט את המשפחה ואת העולם שסביבנו, ועם הזמן אנחנו גדלים והמודעות שלנו גדלה גם כן, כל אחד וכמה שהוא מאפשר לה לגדול. אין לזה גבול. והזוגיות היא חלק מהמסע הזה, אולי החלק החשוב ביותר בו".
לדבריו, דרך הזוגיות אנחנו למעשה מייצרים מצב שבו אנחנו יוצאים מתוך המודעות האישית האנוכית שלנו, ולומדים איך להיות באמת במודעות לזולת. "לכאורה זה גם בנקודות נוספות בחיים שלנו, אבל בכל שאר המקומות זה מגיע ממקומות אנוכיים ולא באמת רואים את הזולת, אלא עושים את עצמנו בשביל להשיג את מה שאנחנו רוצים. דוגמה טובה לכך היא, למשל, במקומות עבודה".
תסביר.
"כל זוגיות כמעט מתחילה מזוג צעיר, בהתחלה ללא ילדים ובהמשך גם הם מצטרפים, שעל סמך זה שהם מדמיינים משהו שקוראים לו התאהבות, הם בטוחים שהאדם שאיתם יעניק להם את כל מה שחסר להם בחיים ולמעשה יפתור להם את כל הבעיות שליוו אותם לאורך החיים, הן החומריות והן הרגשיות. התפיסה הזו נובעת בעצם מחוסר המודעות הבסיסי שאיתו מתחילה הזוגיות. אבל עם הזמן, לרוב אחרי שמגיע הילד הראשון, מתחילה גם ההבנה שזה לא המצב. במקרה כזה, לעומת פעם שאנשים החליטו להתפשר ולהישאר זה עם זה למרות הכשלים, רוב הזוגות מחליטים לפרק את החבילה, מתוך מחשבה שאם אותו אדם לא מצליח לתת לנו את מה שאנחנו צריכים - אז יש בחוץ שוק שלם שכן יספק לנו את מה שאנחנו מחפשים".
ומה רע בזה בעצם?
"רוב האנשים עוזבים בהנחה שהם פשוט בחרו באדם הלא נכון, ולא מודעים לסיבה האמיתית שגרמה להרס הזוגיות שלהם. בעצם הם לא לוקחים אחריות, ויש להם אשליה שאם 'יבחרו' זוגיות חדשה עם פרפרים - הכול יסתדר, אבל בפועל אם הם לא עשו על עצמם עבודה אמיתית - התוצאה של הזוגיות השנייה תהיה זהה לזו הראשונה.
"המסע של זוגיות בעידן של היום הוא לראות אותה כדרך להתפתחות אישית, ולהבין שהמטרה שלה היא לא להפוך את החיים שלי ליותר נוחים ושלווים אלא להפוך אותי לאדם נוח ושלו יותר. כשאני מודע לזה, אני כבר לא שופט את הבן זוג אם הוא נותן לי או מעניק לי, אלא אם אני מצליח באמצעות הזוגיות הזאת להפוך להיות האדם שאני רוצה להיות. הזוגיות היא למעשה היחידה שמעניקה לי מראה אמיתית למי שאני באמת, והיא מנוע מספיק חזק שמאפשר לנו להיכנס למודעות ומאלץ אותנו לעשות שינוי אמיתי, מה שבמקום אחר סביר להניח שהיינו בורחים".
לא סתם לשם מתעקש להדגיש שהשינויים העיקריים מגיעים אחרי לידת הילד הראשון. "עד ההיריון, שני הבני זוג מגיעים לזוגיות הזו עם רמת מודעות ילדותית מסוימת. העובדה שהאישה נכנסה להיריון, גורמת לה להשתנות על אפה ועל חמתה. למעשה, היא עוברת תהליך מואץ של התבגרות כשהיא יוצאת מהרצונות הקטנים והאנוכיים של עצמה - ורואה רצונות של אחרים, במקרה הזה של העובר שלה. זהו תהליך מואץ שבו דרך כאב מאוד גדול היא צריכה להעניק חיים למישהו אחר, ולהמשיך לטפל בעולל חסר ישע שכל חייו תלויים בה. כתוצאה מכך היא בעצם הופכת ליצור אחר לגמרי ממה שהגבר הכיר לפני.
"מדובר במצב שבו שני בני הזוג לא מודעים למה שקורה: היא לא מודעת לזה שהיא עברה שינוי ושבן זוגה לא עבר שינוי כלל, והוא לא מודע לזה שזאת שהוא מתעורר לידה היא כבר לא אותה אישה קלילה וחייכנית שהייתה שם קודם. מדוע? כי הוא לא השתנה. ואז מתחיל תהליך בעייתי, כי היא פתאום קולטת שזה אותו ילד שהיה לפני עשרה חודשים, ועל הילד הזה היא לא באמת יכולה לסמוך, ומתחיל תהליך הרסני שבו היא מנהלת אותו, והוא ילד טוב ועושה כל מה שהיא אומרת, וכתוצאה מכך נוצר מצב שבגלל חוסר מודעות היא מנציחה את הילדותיות שלו, והוא מנציח את האימהות שלה ואת התחושה שהיא המבוגר האחראי בבית. ובגיל 40 האישה מתלוננת שיש לה עוד ילד בבית, ומתקשה להתמודד עם זה".
במצב כזה אפשר לפתור את הפלונטר שהזוג נקלע אליו?
"לרוב אני מנסה להסביר לזוגות שבאים אליי שבשלב הזה האישה צריכה להבין שאם היא רוצה שבן זוגה יהיה מתאים למה שהיא הפכה להיות - אסור שהיא תמשיך לנהל אותו כפי שעשתה עד עכשיו. כלומר, אם אמרנו קודם שהאישה עברה תהליך מואץ, וכעת היא רואה את הצורך של הילד על פני הצורך שלה, אותו תהליך צריך לעבור גם הגבר. המצב האידיאלי הוא שהוא יבין שכרגע עליו לוותר על הרצון שלו ולהזין את האישה שלו לפניו, ואילו האישה צריכה להבין שלפני הצורך התפעולי של הגבר - מה שהיא באמת צריכה זה שהוא יענה על האתגרים הנפשיים שלה, ויראה אותה ואת המצוקות שלה. כל עוד היא תמשיך לנהל אותו, הוא לעולם לא יצליח להפוך לגבר שהיא רוצה שהוא יהיה".
"חוסר מודעות תמיד יושב על מצוקות אחרות, וכמו ברוב הבעיות האחרות - גם במקרה הזה יש טיפול", אומרת פרגר-מאור. "ראשית, חשוב לערוך בירור מקצועי וטוב לגבי מקור הבעיה, כי חוסר המודעות, כאמור, תמיד יהיה סימפטום של דברים משובשים. ברגע שמבינים מהיכן נובעים הקשיים, הדרך ליצירת שינוי היא קלה ומהירה יותר. למשל, אם הבעיה נובעת כתוצאה מחרדה, הטיפול הכי אפקטיבי כרגע הוא CBT. לעומת זאת, אם הבעיות יושבות על דברים מאוד עמוקים, לרוב יש צורך בטיפול קונבנציונלי כדי להבין מה קרה לאותו מטופל בעבר ואיך זה משפיע עליו עד היום.
"אם נחזור לעולם הילדים, אז כשילד מבין למה הוא אימפולסיבי ומקבל כלים כדי להפחית את האימפולסיביות - ניכר שיפור גם במודעות העצמית שלו. אותו דבר גם בלקויות למידה - ילד שלא מצליח לקרוא ולכתוב יסבול מביטחון ומדימוי עצמי נמוכים מאוד, אבל ברגע שהוא יוכל להבין למה קורים לו דברים מסוימים, למשל בשל דיסלקציה או לקות למידה כזו או אחרת - תהליך השינוי יתחיל, הדימוי העצמי יעלה ואיתו גם המודעות העצמית. הרבה פעמים המודעות העצמית הנמוכה היא תוצר של סביבה לא תומכת, אבל חשוב להבין שהסביבה גם יכולה לתקן".
ואחרי שזיהינו את הגורמים המגבילים אותנו, עלינו לפעול לשנותם. פרגר-מאור מסבירה כי יהיו מקרים שבהם השינוי יאלץ אותנו להסתכן ("הילד לא ישנא אותי אם אגביל את שעות הצפייה שלו בטלוויזיה?"), להיאבק בהתנהגויות אוטומטיות ולהתנסות בדפוסים זרים לנו ("מה זה יעזור אם אני אגיד לה? היא גם ככה לא מקשיבה!").
7 צפייה בגלריה
מודעות עצמית תאפשר לנו לשנות דפוסי התנהגות קודמים, כמו למשל ביקורתיות יתר
(צילום: Shutterstock)
"טיפול פסיכותרפי ופסיכולוגי יכול לסייע בשימוש במודעות העצמית כבסיס לשינוי, אולם ניתן להיעזר גם בסביבה הקרובה. למשל, לבקש ממכר בעבודה להסב את תשומת ליבך בכל פעם שאתה מתחיל לדבר בקול רם או מעיר לאחרים באופן ביקורתי ומעליב, או לחלופין לקחת אחריות בפני בני הזוג על מגבלות שאתה מודע להן. במרבית המקרים אנשים פנויים יותר לבדוק את עצמם כשגם הצד השני לוקח אחריות על תרומתו לקשיים בקשר, ושיחה פתוחה וכנה יכולה לסייע לבני הזוג להתמודד עם המגבלות שלך".
איך אנשים שסובלים ממודעות נמוכה יודעים שעליהם לפנות לטיפול?
"זו באמת שאלה גדולה. לרוב הם פונים אחרי שספגו הערות מצד הסביבה הקרובה להם או כתוצאה מכך שהם סובלים מאוד מהדפוסים שלהם עצמם. למשל, אדם שעובר עבודה פעם אחר פעם וכתוצאה מכך מתקשה להתפרנס, או מישהי שלא מצליחה לשמור על קשר זוגי יציב או הורים שמרגישים שהם איבדו שליטה על ילדיהם. ברגע שאנשים מגיעים למצב שבו הם סובלים מאוד, לרוב הם יגיעו לטיפול".
ולפעמים מודעות עצמית נמוכה יכולה להיות גם חיובית. לדברי פרגר-מאור, מצב כזה יכול להתרחש כשאדם סובל מקשיים משמעותיים מאוד ואין לו הכלים לשנות את זה. העובדה שהוא פחות מודע לדברים תגרום לו, כפי הנראה, לסבול פחות. "השאלה כאן היא רק מה קורה לסביבה במקרים כאלו, ואם היא מסוגלת לסבול את הדפוסים של אותו אדם". ובכן, לא בטוח.
