פרס ישראל לבמאית פורצת הדרך

כלת פרס ישראל בתחום הקולנוע לשנת תשפ"א היא הבמאית־שחקנית מיכל בת־אדם – כך קבעה אתמול ועדת הפרס, בראשה עמד הבמאי אבי נשר והיו חברים בה פנינה בלייר, ששון גבאי ודנה מודן. הוועדה הסבירה כי מדובר ב"יוצרת פורצת ומפלסת דרך בקולנוע הישראלי מזה חמישה עשורים".

מיכל בת־אדם היא האישה השנייה בתולדות הקולנוע הישראלי שביימה סרט באורך מלא, אך היא בעיקר הבמאית הראשונה – ובמידה רבה היחידה - שהחזיקה בקריירה רציפה, ארוכה, מלאה בסרטים אישיים וחושפניים, בתעשייה שוביניסטית מלאה בגברים כוחניים.

עוד לפני שהייתה במאית, בת־אדם הייתה שחקנית מובילה בתור הזהב הראשון של הקולנוע הישראלי, בשנות ה־70, אז השתתפה בשורה של סרטים שיצר מי שהפך לשותפה לחיים במשך כמעט חמישה עשורים: הבמאי משה מזרחי, הישראלי היחיד שזכה באוסקר הסרט הזר (על הסרט "כל החיים לפניו", שבו בת־אדם שיחקה לצד סימון סיניורה).

בת־אדם, ילידת עפולה, התמודדה עם אם שסבלה מבעיות בריאות נפש (מוטיב חוזר בסרטיה) וגדלה בקיבוץ כילדת חוץ. היא החלה את קריירת המשחק בהפקות תיאטרון, עד שמזרחי ליהק אותה לסרטו "אני אוהב אותך רוזה". בהמשך הגיע רצף משותף של סרטים עדינים ויפים, בהם "הבית ברחוב שלוש", "אבו אל בנאת" ו"כל החיים לפניו".

צילום: יונתן בלום

ב־1979 חלה תפנית: בת־אדם ביימה את סרטה הראשון, "רגעים" - סרט נועז המתאר מערכת יחסים בין שתי נשים (אחת מהן בת־אדם) שמופרת כשבן זוגה של אחת מהן (אסי דיין) נכנס לתמונה. משם המשיכה לקריירה פורה, שבמהלכה ביימה 13 סרטים. בין סרטיה הבולטים: "על חבל דק" (1980), "בן לוקח בת" (1982), "המאהב" (1986), "אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב" (1989), "אהבה ממבט שני" (1999), ועוד.

ועדת הפרס ציינה כי "גם במציאות דלת תקציב, בתקופה שבה עדיין לא היו קרנות ממשלתיות שתומכות ביצירה קולנועית, יצרה בת־אדם סרטים באורך מלא, אשר מהווים מרחב קולנועי מקורי ומיוחד במינו. הקריירה הקולנועית הפורייה שלה מהווה השראה משמעותית עבור יוצרות ויוצרים החולמות וחולמים קולנוע".