למרות צוואת אביו – לא יזכה בבית במושב

שנים לפני הצוואה העבירו ההורים במתנה את הזכויות במשק לבן השני ולאשתו. גם בית המשפט למשפחה וגם ביהמ"ש המחוזי קבעו שההסכם גובר

עו"ד מירב בלאיש | פסקדיןפורסם: 09.03.21 , 09:59

מה גובר על מה: הסכם מתנה או צוואה? בית המשפט המחוזי בנצרת דחה לאחרונה ערעור שהגיש בן לבעלי משק במושב על כך שנפסק כי בניגוד לצוואת האב, בית ביישוב שייך לאחיו בהתאם להסכם מתנה משנות ה-70.

ההורים רכשו את הזכויות במשק ב-1956. ב-1978 הם חתמו על הסכם מתנה עם אחד הבנים שלהם ואשתו, שבמסגרתו התחייבו להעביר להם את כל הזכויות במשק. בעקבות זאת בנו בני הזוג בית נוסף במשק לצד בית ההורים ועברו להתגורר בו.

ב-2004 נפטרה האם ולימים ערך האב צוואה שבה ציווה את כל זכויותיו במשק לבן שהתגורר בו, אבל את ביתו ציווה לבנו השני. באותה תקופה הוא כבר עבר למוסד סיעודי, ונכדתו (הבת של הבן שהתגורר במשק) עברה לגור בו עם בעלה.

אילוסטרציה(צילום: shutterstock)

ב-2013 נפטר האב ושלוש שנים לאחר מכן ביקש הבן שזכה בבית לפי הצוואה מאחייניתו ובעלה להתפנות משם אבל הם סירבו. בעקבות זאת הוא הגיש לבית המשפט למשפחה תביעה להצהיר על בעלותו בבית. לאחר שנדחתה הגיש על פסק הדין ערעור לבית המשפט המחוזי.

הטענה המרכזית שלו התבססה על כך שבית המשפט למשפחה קבע כי מאחר שהזכויות לפי הסכם המתנה לא נרשמו על שם אחיו ואשתו טרם מות הוריהם - הייתה זו התחייבות לתת מתנה שהוריו יכלו להתחרט עליה. לדבריו, אביו אכן התחרט עליה בשל התנהגות מחפירה מצד אחיו ואשתו שהתנהגו כלפיו באלימות, כפי שמעידה הצוואה.

האח ואשתו (המשיבים) הכחישו זאת והדגישו כי בית המשפט קבע כי מערכת היחסים ביניהם לבין האב המנוח הייתה טובה ותקינה. מעבר לזה, הם הסתמכו על המתנה ולכן המנוחים לא היו רשאים לחזור בהם.

השופט הבכיר שאהר אטרש והשופטים ערפאת טאהא ותמר נסים שי החליטו לדחות את הערעור. בפסק דין שכתבה השופטת נסים שי נקבע כי אין מחלוקת שבהסכם המתנה המנוחים העבירו את כל הזכויות במשק, כולל בבית, לידי המשיבים. גם אם הזכויות לא נרשמו רשמית על שמם עד שלב מאוחר יותר ההתחייבות לפי ההסכם גוברת על הוראה סותרת בצוואה כל עוד לא הוכח שהאב חזר בו.

נקבע כי המערער לא הצליח להוכיח שאביו המנוח התחרט על המתנה בשל התנהגות מחפירה. היא ציינה כי בניגוד לטענתו, העדויות מטעם המשיבים, כולל של רופא המשפחה של המנוחה, מנהל המוסד הסיעודי ואחד השכנים, העלו כי מערכת היחסים עם המנוח הייתה טובה ואוהבת בסך הכל והמשיבים טיפלו במנוח במסירות, גם אם היו מדי פעם מריבות.

השופטת הוסיפה כי לו האב היה מתחרט על המתנה סביר להניח שהיה מבטל את ההסכם ולא מצווה לבנו את כל הזכויות במשק למעט בבית עצמו.

עוד צוין בפסק הדין כי המשיבים השקיעו במשק בהסתמך על המתנה, וגם זו סיבה ששוללת את האפשרות לבטל אותה. המערער חויב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 40 אלף שקל בשתי הערכאות.