גבירותי ורבותי, מהפך

גם אנשים עם לב מפלדה לא מצאו אוויר לנשום בנובמבר האחרון, בליל הבחירות לנשיאות ארה"ב. בשעות הראשונות זה נראה כמו שחזור של קריסת הסקרים ב־2016. ככל שנקפו הדקות וכולם למדו לשאול, "אבל מה קורה במחוז מריקופה?!" התברר שהמציאות היא לא ריצת ספרינט אלא זחילת מרתון: ההצבעה ההמונית בדואר הוכיחה שהעצבים די נמרטו לשווא.

בחירות הקורונה הראשונות - ומי יודע אם האחרונות - מעמידות באתגר דומה את גולת הכותרת הטלוויזיונית של הבחירות: ליל המדגמים. גם ככה השנתיים האחרונות ביטלו את הטקס שבו כל מהדורה בונה לעצמה ארמון מפואר כדי לדווח בחגיגיות על הכרעת העם. בעידן של בחירות פעם בחצי שנה, ואחרי מגפה קטלנית גם לעסקים, לאף אחד אין כסף לקונסטרוקציות מגלומניות. על זה נוספת החשדנות המסורתית כלפי המדגמים, שהתעצמה עקב בחירות 2015 וכן המדגם של ערוץ 12 בסיבוב הראשון של בחירות 2019.

אלא שבחירות 2021 הן אופרה אחרת ולא בדיוק נעימה לאוזניים של המסך: ריבוי ההצבעות בקלפיות של מבודדים ומאומתים יוצר אתגר דרמטי למלאכת הדגימה, המורכבת גם ככה. ומכיוון שהבחירות עשויות להיות מוכרעות על כמה עשרות אלפי קולות - למפלגות על סף אחוז החסימה או למשל בהבדל בין מנדט לגדעון סער (פוסל את נתניהו) ונפתלי בנט (לא פוסל את נתניהו) - ישנה סבירות שזה לא יהיה רק לילה ארוך מאוד, אלא כמה ימים לא קצרים. רגע הפריצה האמיתי של עמית סגל היה בעשר ודקה של בחירות 2015, כשהכריז שנתניהו צפוי להרכיב את הממשלה הבאה. ייתכן שהפעם הבשורה שלו ושל עמיתיו תהיה "נצטרך לדבר בבוקר, ולא אמרתי של איזה יום".

מן הסתם, לא הוא ולא אף אחד אחר יאמר את זה. מי שחפץ חיים בטלוויזיה מבקש מהצופים לשרוד את הפרסומות, לא את ספירת המעטפות הכפולות. ולכן, אם לא תהיה הפתעה מרעישה כמו הופעה של מטאליקה עם הסולנית איילת שקד, יתבצע מאמץ עילאי לטשטש את האנטי־קליימקס בכלים המוכרים: משחקי קואליציות, ראיונות עם ח"כים ואולי גם המתנה לנאום של אילנה דיין לפני ואחרי הנאום של ראש הממשלה. זה לא אומר שנדע אם יש ממשלה או עוד בחירות באוגוסט, אבל מי שבאמת דואג ללב שלו כבר ממילא גמר עם הסיפור הזה של ציפיות.