ה"צ'רנוביל" של החברה החרדית

האסון שהתרחש בהר מירון עלול להתרחש בכל יום, בכל שעה, באתרי חינוך, מגורים והתכנסויות המוניות של החברה החרדית. שיעורי הגידול של הקהילייה החרדית, אף שהואטו במקצת בעשור החולף, הם עדיין לפחות כפולים משיעורי הגידול של אוכלוסיית ישראל. כדי לקלוט את התוספות הגדולות הללו למערכת החינוך החרדית, ובמיוחד בשכונות מסוימות בבני־ברק ובירושלים, נדרשת השקעה עצומה בבניית ישיבות, בתי מדרש, כוללים וגני ילדים חדשים. ההשקעה לא מתבצעת ברובה, וכתוצאה מהיעדרה הופכים עוד ועוד מוסדות חרדיים למלכודות אש ורמיסה צפופות, מסוכנות לחיים. הרחבות פיראטיות וחסרות אישורי בנייה מוסמכים - כל אחת היא אסון בהתהוותו.

הסכנה מרחפת לא רק מעל מוסדות החינוך, אלא גם מעל למגורים. רבבות משפחות חרדיות מתגוררות בדירות מחולקות, במרפסות סגורות, בפלישה לחרדי מדרגות ועוד הסדרים חריגים. הרשויות המקומיות מעלימות עין, לא מסוגלות לכפות בשכונות אלו חוקי תכנון ובנייה.

גם האסון במירון מקורו האמיתי בתת־השקעה בתשתיות במקום. באין תוכנית בניית אתר מקיפה ומאושרת ובאין החלה של חוק העתיקות, האתר מתנהל בפירטיות גמורה. בהפקרות וכאוס. המקום שורץ מבנים ארעיים רעועים הרחוקים שנות דור מתקני בנייה מודרניים. הרוכלות חוגגת. הכניסות והיציאות צרות, דרכי הגישה בעייתיות ומתפתלות; זהו לכל הדעות מתחם כינוס ההמונים המסוכן ביותר בישראל.

השנה, בעיקר בשל אזהרות הקורונה, השתתפו בהילולה כשליש בלבד ממספר המשתתפים בה ב־2019. שליש יותר מדי: את האסון לא ניתן היה למנוע גם אילו היו מגיעות לאתר רק שתי רבבות מתפללים. כי כדי שמרחבי ההילולה על מירון יוכלו לשרת ברמת בטיחות סבירה את הפוקדים אותם, לא רק בל"ג בעומר אלא בכל השנה, נדרשת השקעה בתשתיות שלהם בעשרות רבות של מיליוני שקלים, לצד כינון גוף ציבורי שיוסמך לנהל את האתר, לפקח עליו, לארגן סדרנים ולאבטח את המבקרים. זה כמובן לא יקרה בקרוב.

אבל חייב לקרות. הקהיליה החרדית בארץ אינה עוד בגדר קוריוז או שארית פליטה, מדובר ב־13% מכלל אוכלוסיית ישראל. זו קהילייה גדולה המונה 1.18 מיליון נפש; עד סוף העשור סביר שתגיע ל־1.8 מיליון, כ־60% אחוז מהם עד גיל 20. בכך חצתה החברה החרדית את סף המיעוט היכול להיות סמוך על שולחנו של הרוב והיא צריכה לקחת את גורלה בידיה. לא רק לסגור מיד את אתר הר מירון עד סיום עבודות התשתית בו, אלא גם לבחון את ההתאמה של כל מוסדות החינוך לתקני בטיחות - ולערנן את תוכניות הלימודים כדי שלא יוציאו לשוק העבודה אנשים הנידונים מראש לחיי דלות ובורות. כ־52% מהחרדים חיים מתחת לקו העוני; זו פצצת זמן מכל הבחינות, ולכן, לחברה החרדית אין מנוס אלא להשתלב במהירות בענפים יצרניים של המשק הישראלי המודרני והטכנולוגי, בלי לאבד את עיקרי הצביון הייחודי שלה.

את המפנה לא יובילו העסקנים ובעלי השליטה העומדים היום בראש הקהילה החרדית; מבחינתם, ככל שלציבור שלהם רע יותר, כך שליטתם בו חזקה יותר. כמו ראשי המנגנון הסובייטי ערב קריסתו, גם ראשי המנגנון הפוליטי החרדי בארץ סבורים שלעניים, לדחוסים, למוזנחים, למוחלשים בעל כורחם ולמעוטי השכלה וידע אין זמן ואין ראש למרוד בהנהגה ולהמר את פיה. עד שיום בהיר אחד הם קמים ומורדים בה. בברה"מ זה קרה בעקבות אסון צ'רנוביל; בארץ אסון מירון יכול לשמש זרז דומה, להיות ה"צ'רנוביל" של המגזר החרדי. אחרי 45 הלוויות מיותרות, הגיע הזמן שהמדוכאים החרדים ירימו את נס המרד. ¿