בקיץ 2019, הרבה לפני שהקורונה הפכה מיליוני בתים פרטיים מסביב לעולם למשרדים ולחדרי עבודה, יצאה מיקרוסופט בניסוי מעניין, תחום בזמן ובמקום. כל עסקיה ביפן עברו במשך חודש אחד למודל עבודה של ארבעה ימים בשבוע: הם נסגרו בימי שישי, והעובדים יצאו לשלושה ימי חופשה שבועיים. החברה אפילו דאגה להציע להם אפשרויות לבילויים משפחתיים בזמן הפנוי שסידרה להם.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
מאחורי מתווה ההעסקה החלומי הזה עמד רציונל עסקי מסקרן. המטרה של מיקרוסופט, שהקפידה במהלך אותה תקופה על קיום פגישות מוגבלות בזמן ועל הרחבת השימוש בשיחות ועידה, הייתה לנתח את היתרונות האפשריים של הורדת עומס העבודה. התוצאה המפתיעה עוררה הדים: התפוקה, שנמדדה באמצעות היקף המכירות לעובד, זינקה בכמעט 40%. הוצאות החשמל ירדו בכ-23%. מספר הדפים שהודפסו ירד בכ-58%. והייתה גם תוצאה לא כל כך מפתיעה: 92% מהעובדים הביעו תמיכה בשבוע העבודה המאוורר. איך אפשר שלא.
מיקרוסופט הפכה לשגרירה הבולטת והמודרנית של מודל ארבעת ימי העבודה, אבל היא לא ממש לבד. מאז חברות רבות בבריטניה החליטו לאמץ את הרעיון, ספרד הסכימה להשיק פיילוט לאומי עבור עסקים המעוניינים בו, ענקית מוצרי הצריכה יוניליוור החלה בניסוי נוסח מיקרוסופט בניו זילנד (אבל למשך זמן ארוך בהרבה, של שנים). גם בגרמניה היו מי שהתלהבו מהקונספט, ואפילו המחוקקים ביפן, שם עומס העבודה על האזרחים נחשב לכבד באופן יוצא דופן, התחילו לדון ברצינות בקידום היוזמה.
הרעיון עצמו עתיק למדי. כבר ב-1926 החליט תעשיין הרכב האמריקני הנרי פורד, לימים מייסד חברת פורד, לפנק את העובדים שלו עם יומיים חופשיים בשבוע, בטענה שיותר זמן פנוי יאפשר להם לקנות יותר מכוניות. הפלא ופלא, זה מה שקרה, ובהמשך רוב היצרנים האמריקנים הלכו בדרכו. ספק אם הוא בעצמו דמיין שבשנת 2000 צרפת תנהיג שבוע עבודה מקוצר, וששני עשורים אחר כך המודל הזה יכה גלים בקרב מעסיקים וחברות – ויזכה ללא מעט תומכים, אבל גם למבקרים.
"קיצור שעות העבודה בשבוע הוא מגמה ארוכת שנים", מסביר ד"ר עופר קורנפלד, כלכלן עבודה וחוקר אי שוויון. "בארה"ב של המאה ה-19 עבדו שישה ימים בשבוע, מעלות השחר ועד השקיעה, יותר מ-11 שעות ביום, כך ששבוע עבודה ממוצע היה של 68 שעות. בתחילת המאה ה-20, עם המודרניות ועליית כוחם של האיגודים המקצועיים, שבוע העבודה בארצות הברית התקצר, וב-1940 נחקק חוק שהסדיר שבוע עבודה של חמישה ימים ושל 40 שעות. בישראל שבוע העבודה קוצר ל-42 שעות רק באפריל 2018.
"שבוע עבודה של ארבעה ימים אין משמעותו דחיסה של השעות לתוך פחות ימים, אלא צמצום של שעות העבודה בשבוע, בנוסף לסופשבוע של שלושה ימים. התהליכים שמובילים לקיצור שבוע העבודה, כמו עליית תוחלת החיים והשינויים הטכנולוגיים שכרוכים בכניסת האינטליגנציה המלאכותית לתהליכי העבודה, הם בלתי נמנעים - ומדינות שלא ישכילו להתאים את כלכלתן לתהליכים אלה עומדות בפני סכנות כלכליות וחברתיות חמורות".
על פניו, הנתונים מראים שיוזמת שבוע העבודה המקוצר, לפחות ברמה המקומית, יכולה להצדיק את עצמה. "הישראלים עובדים יותר מדי שעות והשכר שלהם נמוך מדי", מסביר ד"ר קורנפלד. "ישראל היא מדינה עם שבוע עבודה ממוצע - כולל עובדים במשרות חלקיות - של 41 שעות בשבוע, שזה כמעט חמש שעות יותר מממוצע שעות העבודה במדינות ה-OECD ו-12 שעות יותר מהולנד, שבה שבוע העבודה קצר במיוחד. קיצור שעות העבודה וימי העבודה בשבוע צריך להתבצע כחלק ממהלך רחב של התאמת שוק העבודה לצרכים של המשפחה הישראלית המודרנית". קורנפלד טוען גם שקיצור שבוע העבודה יביא לעלייה בשכר ("התמורה לעובדים שיעבדו אותו מספר שעות כמו קודם תהיה יותר גבוהה, שכן הם יקבלו תשלום מיוחד על השעות הנוספות") ולירידה באבטלה ("הביקוש לעובדים יעלה").
רק שהאפשרות למהפכה בתחום רחוקה מאוד מלהיות קונצנזוס. מבחינת ג'ק מא, למשל, המייסד המיליארדר של ענקית המסחר האלקטרוני הסינית קבוצת עליבאבא, מודל העבודה התובעני המכונה "996" - עבודה מתשע בבוקר עד תשע בערב במשך שישה ימים בשבוע - הוא חיוני להצלחה ארוכת טווח. בבריטניה מפלגת הלייבור הפסידה בבחירות שהתקיימו ב-2019 על אף שהניפה את דגל הקיצוץ בשבוע העבודה והתחייבה לקצר אותו ל-32 שעות בתוך עשור. וישנה גם ההשפעה הפיזית: מחקר של אוניברסיטת אוהיו העלה שקיצור מספר הימים בלי לקצר את מספר שעות העבודה ביום מגדיל את הסיכון לבעיות בריאותיות. בנוסף, לא כל המומחים חושבים שמדובר במהלך מנצח. להיפך.
"זה דבר שמדברים עליו פוליטיקאים בעיקר. כלכלנים לא", אומר פרופ' צבי אקשטיין, דיקאן בית ספר טיומקין לכלכלה וראש מכון אהרן למדיניות כלכלית במרכז הבינתחומי הרצליה. "אין מחקר כלכלי מסודר שמראה שיש להוריד את ימי העבודה. בצרפת למשל הורידו את מספר שעות העבודה ל-35 בשבוע, וזה הוכח על ידי כלכלנים שבדקו את זה כהחלטה שגויה מהרבה בחינות. יש מקצועות רבים שבהם יש יתרונות לכך שהאדם יעבוד כל השבוע. בכל העולם אנשים עובדים 40-30 שעות בשבוע שמתחלקות על פני כל השבוע. הרווחה של האנשים במשק נובעת בראש ובראשונה מהיקף הייצור שלהם.
"כשמגבילים את שעות העבודה מעבר למה שמקובל, במיוחד כשזה אחיד, יכול להיווצר מצב שסך כל הייצור במשק נפגע", הוא מסביר. "הרווחה נקבעת לפי שעות העבודה והתוצר לשעת עבודה. תוצר לאומי גולמי הוא מכפלה של שני דברים - כמה שעות עובדים ומה מייצרים לשעה. אם מטילים מגבלות שמקטינות את סך כל השעות ולא מגדילות את התוצר לשעה, זה פוגע בתפוקה. למה האבטלה היא בעיה כזאת גדולה? מלבד זה שהיא פוגעת במובטל יותר מבמי שעובד, היא פוגעת בתפוקה - כי לא מייצרים. אז השאלה היא אם הגבלת שבוע העבודה לארבעה ימים תעלה או תוריד את סך כל התוצר במשק. במחקרים מוצאים שאם ההגבלה היא גורפת לכולם, זה מוריד את התוצר. ברוב העולם עובדים כמעט שבעה ימים בשבוע. יש אנשים שאומרים שאם לאנשים יהיה יותר פנאי, הם יצרכו יותר - אבל אתה לא יכול לצרוך אם אתה לא מייצר יותר. האחידות של ארבעה ימים בשבוע, בכמות שעות נמוכה יותר, עשויה לפגוע משמעותית בסך כל התוצר".
גם מיכל דן-הראל, מנכ"לית חברת ההשמה Manpower ישראל, לא נלהבת ממעבר לשבוע עבודה של ארבעה ימים. "יש חלקים גדולים במשק שלא יכולים לעבוד בצורה כזאת בכלל. אם אנחנו מסתכלים על כל נותני השירות הגדולים, אתה לא יכול לייצר מצב שבו במשך שלושה ימים בשבוע אין לך מענה בקופת החולים, בחברת סלולר או במקומות אחרים", היא אומרת. "כדי שהחברה תיתן מענה מלא במהלך השבוע, היא תצטרך להפעיל כמות גדולה יותר של עובדים, מה שמעלה את ההוצאה התפעולית בצורה משמעותית. בדרך כלל כשאתה מעסיק עובדים במשרות חלקיות, השכר שהם מקבלים פר שעה גבוה יותר. ברגע שהם עובדים במשרה חלקית הם מסתכלים על סך כל ההשתכרות שהם זקוקים לה כדי ליהנות מהזמן הפנוי שיש להם - הוצאות בסיסיות, שכר דירה, מזון, צריכה, פנאי - ואז הציפייה של אנשים שעובדים ארבעה ימים בשבוע היא שההשתכרות שלהם לא תיפגע משמעותית.
"שבוע העבודה שלנו לא מתחלק לחצי, אז נניח שאתה צריך לתת מענה בחמישה-שישה ימים בשבוע, מה תעשה? תעסיק מישהו נוסף שמשלים את המשרה יום או יומיים בשבוע?", היא מוסיפה. "זה אומר ששני אנשים ממלאים משרה אחת? בתפקידים ספציפיים בתחומים ספציפיים יש למודל של ארבעה ימים בשבוע יתרונות, אבל כשמסתכלים על המשק באופן כללי, זה מייצר קושי. הרבה פעמים מסתכלים על שבוע עבודה של ארבעה ימים מתוך הסתכלות לכאורה על שלומו וטובתו של העובד, כדי לאפשר לו יותר גמישות ופנאי. שבוע העבודה בישראל הוא שבוע עבודה ארוך יחסית בהשוואה למדינות העולם החופשי. אבל הרבה פעמים זה דווקא פוגע בעובדים".
בבריטניה והולנד עובדים פחות ומייצרים יותר. בישראל זה לא ככה.
"הורדת כמות השעות לכשעצמה יכולה להגדיל פרודוקטיביות ויכולה לא, זה תלוי בתפקיד ובאדם. יש אנשים, למשל הורים, שעובדים במשרות חלקיות, יוצאים מהמשרד ב-15:00 למשל ולא ב-17:00, מתוך הבנה שהאחריות שלהם לא קטנה יותר מאשר האחריות של מי שעובד עד 17:00. אז הם לוקחים פחות הפסקות, מנהלים פחות שיחות אישיות ומייצרים תפוקה קרובה למי שעובד תשע שעות ביום. כשאתה משווה את התוצר ואת מדד היעילות בארץ למדינות אחרות, הדברים שמשפיעים הם לא בהכרח כמות השעות אלא דברים אחרים – מידת הטמעת הטכנולוגיה למשל. בבריטניה, למשל, כשעובד צריך לייצר תוצר מסוים, הכלים שעומדים לרשותו הם הרבה פעמים טובים ויעילים יותר מאשר הכלים שעומדים לרשות עובד ממוצע בישראל. אם תסתכל על נושא התחבורה, היעילות מאוד מושפעת מהנוחות ומיכולת ההגעה. אם אדם צריך להקדיש בין שעה לשעה וחצי בבוקר לנסיעות, מה קורה כשהוא מגיע לעבודה? מיקרוסופט בחרה לעשות את הניסוי שלה ביפן, במקום שבו המשמעת וההקפדה הן מהגבוהות בעולם".
בניגוד לדן-הראל, עמי וטורי, מזכ"ל משותף של ארגון העובדים, "כוח לעובדים", מביע עמדה מאוד תומכת בקיצור שבוע העבודה, "העמדה המסורתית של מפלגות עובדים סוציאל דמוקרטיות היא לתמוך בקיצור שבוע העבודה - כל עוד זה לא כולל הפחתת שכר.כבר היו צעדים כאלה בעולם, וגם בישראל. שבוע העבודה בישראל התחיל מ-48 שעות, ירד ל-42, ועכשיו אנחנו עומדים על 182 שעות בחודש. באירופה שבוע העבודה ירד מ-48 ל-40 שעות. נכון שמבחינת המעסיקים זה אומר שיכול להיות שתהיה תוספת עלות, אבל גם זה לא בטוח. ישנה טענה מגובה כלכלית שלשעות נוספות יש תרומה שולית נמוכה יותר מאשר לשעות מוקדמות יותר, ככל שעובדים פחות כך שעה נוספת יעילה פחות. יכול להיות גם שאנחנו יודעים שכאשר יום עבודה מלכתחילה הוא קצר יותר, אנחנו לא מנסים למרוח את המטלות על יום ארוך".
"ברגע שאתה עובד פחות שעות לעומת אותו שכר, חלק מהמשמעות, ולכן יש תוספת עלות למעסיקים - גם אם היא פחות גדולה ממה שחלק מהמעסיקים מציגים - היא שהם נאלצים לקחת עוד עובדים. עוד עובדים יעבדו ויקבלו שכר בלי שייפגע שכרם של העובדים הקיימים, ואז יהיה גידול בהכנסה של ציבור השכירים. אפשרות אחרת היא שלא ייקחו עובדים נוספים והעובדים הקיימים, כאשר יעסיקו אותם מעבר לשבוע העבודה הרשמי, יקבלו יותר כסף כשעות נוספות. בשני התסריטים האלו - האפקט ההיסטורי תמיד הוא הגדלת חלקם של השכירים בעוגה".
מה תגיד לכלכלנים שטוענים שירידה לארבעה ימי שעות עבודה תפגע במשק?
"אני מניח שהכלכלנים האלה שייכים לצד שונה של המפה הפוליטית. מה שהם רואים כרע - אני לא רואה כרע. אפשר לדון במידת ההדרגתיות - אם כל המשק עובר בבת אחת או עושים את זה כחלק מתהליך של כמה שנים. אני חושב שתהליך כזה רק מועיל. אנחנו בפיגור אחרי רוב מדינות אירופה - שבהן שבוע העבודה עומד על 40 שעות. אנחנו עדיין ב-42".
4 צפייה בגלריה
פרופ' צבי אקשטיין. ''כשמגבילים את שעות העבודה, הייצור במשק יכול להיפגע'
(צילום: אלדד רפאלי)
אתה רואה את המעבר למודל הזה קורה בישראל?
"אם נגיע לשבוע עבודה של 32 שעות בשבוע, שזאת המשמעות של ההצעות שמסתובבות בפינלנד ובספרד? זה עוד קצת רחוק מאיתנו. הייתי רוצה לקוות שיהיה פה את הכוח הפוליטי שיעשה את זה, אבל אני לא רואה את זה קורה בהרכב הכנסת הנוכחית".
אז מה יהיה הלאה, והאם גם בישראל נתחיל לטעום בקרוב את טעמם המשכר של שלושת ימי החופש השבועיים? הדעות בקרב המומחים חלוקות כמו שהבנתם, וגם המחקרים לא מספקים תשובה חד-משמעית לגבי נחיצות המהלך וסיכויי ההצלחה שלו. קשה גם לקבוע אם מודל שבוע העבודה המקוצר כאן כדי להישאר בהיקפים נרחבים.
לאחרונה פורסם כי מחקר של אוניברסיטת רדינג, שבדק עסקים שעברו לפעילות של ארבעה ימים בשבוע, העלה שכמעט שני שלישים מהם דיווחו על שיפור בתפוקה. אם שואלים את ד"ר קורנפלד, לשבוע העבודה המקוצר יש יתרונות רבים: "הראשון שבהם הוא פריון גבוה יותר. השני הוא צמצום הפער המגדרי, שכן שעות רבות יותר יוקדשו למשפחה, והשלישי הוא שביעות רצון של העובדים". לדעתו, סוף שבוע ארוך בישראל הוא הכרחי.
מיכל דן-הראל סקפטית יותר: "אני חושבת שאנחנו מאוד רחוקים מזה, וזה אפילו קצת פופוליסטי לדבר על שבוע עבודה כזה מבלי לבחון את כל ההשלכות", היא אומרת. "אפשר להתייחס לרמת שכר המינימום, שהוא מאוד נמוך, ויש עוד מגוון דברים שצריך לגעת בהם לפני שמגיעים לשבוע עבודה קצר יותר. לא כל החברות הן קונצרנים גדולים עם כיסים עמוקים. אני לא רואה סיטואציה שבה העובדים עובדים ארבעה ימים בשבוע, נשארים עם אותה רמת השתכרות ומייצרים את אותה תפוקה. המעסיקים הם לא פילנתרופים. רוב ההוצאות הכבדות נשארות, ומכיוון שברוב העסקים ההוצאה הגבוהה יותר היא שכר העובדים, אני לא רואה איך עסקים עוברים למודל כזה בלי להוריד את השכר, ואז אנשים יוכלו למצוא את עצמם עם יותר זמן לפנאי – אבל עם פחות משאבים כדי ליהנות מהפנאי הזה".
"תן למעסיק ולעובד להחליט כמה לעבוד", מוסיף פרופ' צבי אקשטיין. "השאלה היא אם אנחנו רוצים בחקיקה לכפות עליו לעבוד ארבעה ימים בשבוע, ואז אתה פוגע במקומות חשובים למשק שבהם מודל כזה פוגע. העובדה שאצלנו לא נותנים למפעלים לעבוד בשבת - זאת בעיה. יש מפעלים שפתחו סניפים ביפן כי בישראל לא נתנו להם לעבוד בשבת".
אתה רואה מדינות בעוד כמה שנים עוברות למודל הזה, למרות הביקורות והטענות שהעלית כאן?
"יכול להיות שמדינות מסוימות יעשו חקיקה שתאפשר שיעבירו בתי ספר לארבעה ימים בשבוע, וזאת תהיה בעיה קשה. זה עשוי לפגוע מאוד בהכנסה של משפחות עם ילדים, בהורים שלא יוכלו לעבוד ותהיה להם הכנסה נמוכה יותר. צריך להיזהר מאוד עם זה. שינוי מודל שעות העבודה מחובר לעניין גידול הילדים, וזה משמעותי. ישראל נמצאת במצב שבו אנחנו עובדים הרבה שעות. עד הקורונה היינו מהמשקים המערביים שכמות שעות העבודה במשק יחסית לאוכלוסייה הייתה מהגבוהות ביותר. אנשים עבדו הרבה שעות, והרבה אנשים עבדו באופן כללי. הבעיה הכי גדולה במשק היא התוצר לשעת עבודה, ועד שלא נראה גידול משמעותי בתוצר לשעת עבודה - הקטנת השעות עשויה להיות משמעותית בסך כל התוצר של המשק. הורדה בתוצר תפגע ביכולתו של המשק להתפתח".
