"בימינו כל מי שיש לו אינטרנט הופך לבלוגר אוכל"

לא קלים הם חייו של מעצב שמלות כלה. לפני יותר משנה, כשדרור קונטנטו התארח באולפן "פותחים יום" (רשת) והמנחה, נועה רוזין, ביקשה ממנו להלביש אותה לחתונתה השנייה – הוא הסכים מיד. גם כשהיא הגיעה לסטודיו שלו, פירקה שני דגמים ואיחדה ביניהם לדגם חדש, הוא סילסל את קצות שפמו בדממה. מי העלה אז בדעתו שהחתונה תידחה שלוש פעמים – פעמיים בגלל הקורונה ובפעם השלישית בגלל המבצע בעזה והאזעקות בגוש דן?

"החלום שלנו, להתחתן בטוסקנה, עדיין לא הוגשם, אבל סוף־סוף נתחתן, בבית של חברים שנראה בדיוק כמו טוסקנה", מספרת הכלה כשהיא מלטפת את בטנה הכדורית. חודש שישי. "דרור בטח התייאש מההרחבות שהיה עליו לבצע בשמלה. באמת שלא תיכננתי להתחתן כשאסור לי לשתות מתחת לחופה".

מה, זה פנצ'ר?

"להפך, זה הכי מתוכנן. לא רצינו לדחות את ההיריון עד לטקס מפני שלא ידענו כמה זמן זה ייקח. הרי עכשיו, בהיריון השני, אני פחות צעירה".

בגיל 34 מנהלת רוזין את המפעל ששמו נועה רוזין. מדי יום ביומו, בחמש לפנות בוקר, היא פוקחת את עיניה ("אני רגילה לקום מוקדם, יש קסם בשעות שבהן היום עוד תמים") כדי להמציא את עצמה מחדש. הראשון שהתבשר על הריונה היה אלעד זוהר, בן זוגה על המסך. בדיוק לפני ארבע שנים חיפשו ב"רשת" צמד זמני לרצועת הבוקר ושידכו בין החזאי השרמנטי לבין רוזין שהגישה פינת אוכל אצל גיא פינס.

"המשהו הזמני הזה הפך לדבר הקבוע ביותר בחיי", היא מספרת. "עם הזמן למדתי כמה מושגים במטאורולוגיה ואלעד למד יותר מכמה מושגים על עריכת שולחן, אף פעם לא רבנו על מי יציג את השאלה הפותחת וגם בחיים האמיתיים אנחנו חברים טובים. כשהתחילו הבחילות, סימנתי לו מתחת לשולחן שאני יוצאת לשירותים. אבל המבחן המשמעותי שלנו היה בקורונה. אין תסריט, אין טלפרומטר, את לא יודעת איזה פרופסור ייכנס לאולפן בעוד דקה ואת חייבת לשמור על הבעה רצינית לחלוטין גם כשהצופים שולחים לפייסבוק את השאלות הכי הזויות, כמו האם מומלץ להכניס את המסכה לתנור כדי לשרוף את החיידקים שאולי דבקו בה. גיליתי בעצמי יכולות שלא ידעתי על קיומן".

שלוש שעות השידור היומיות (מתשע וחצי עד שתים־עשרה וחצי) חשפו אותה לעולמות נוספים שעד אז נעלמו מתודעתה. "לאולפן הגיעו יוטיוברים שבהתחלה, מודה ומתוודה, קצת זילזלתי בהם. חשבתי שהיוטיוברים הם הבנים שמשחקים עם הקונסולות והבנות שמורחות רימל. לקח לי זמן להבין שהם היוצרים, התסריטאים, הבמאים, השחקנים וגם נערת המים של עצמם. אין אף אחד מעליהם, הם עושים הכל בכוחות עצמם וזה ריתק אותי. קלטתי שאם לא אלמד את השפה של הדור הנוכחי אשאר מאחור. עבר עוד זמן עד שהבנתי שאתה גם יכול להיות מתוגמל כספית מיוטיוב, אבל המחשבה שאני, בגיל שלושים, אפתח ערוץ יוטיוב, נראתה לי כמו פדיחה. לא יחשבו שאני מבוגרת מדי?"

במשך חצי שנה היא חקרה את ערוצי האוכל בארץ ובעולם, חיפשה את המודלים שמעוררים בה השראה והגיעה למסקנה שהחזון שבוער בעצמותיה עדיין לא הומצא. "אני לא מתכונאית ולא שפית", היא מבהירה, "אני לא מבקרת מסעדות, אלא מבקרת במסעדות, ואני יודעת להעביר לקהל את הסיפור שמאחורי המסעדה ולהמליץ על הדרינק שמתאים לכל מנה. יצרתי קשר עם צלם שעבד איתי במאות הכתבות שעשיתי בעבר, והקמנו ביחד את 'מגזין האוכל של נועה רוזין' שכבר צבר שמונה מיליון צפיות, עשרות אלפי מנויים ומאות סרטונים. כל שבוע אני מעלה סרטון, ממקום אחר, כשאני אוכלת ומתלכלכת והטחינה נוזלת והליפסטיק האדום נמרח. העוקבים שלי כבר זיהו שהמצאתי שפה משעשעת ומחכים להגדרות של ג'וסי ומשחקי טקסטורות וכאלה. וכל זה קורה בארצנו הקטנה שבה יש המון זבל. הרי בימינו, כל מי שיש לו חיבור לאינטרנט הופך את עצמו לבלוגר אוכל".

הקורונה, שהשביתה את המסעדות, לא נתנה לך נוק אאוט?

"לא, בעיקר מפני שכבר הייתי עם אריאל לייזגולד, רווק בן 40, שמחר בערב יהפוך לבעלי".

מתנת הקורונה

לפני שלוש שנים, כשבנה אוֹרי היה בן שלוש וחצי, היא התגרשה מאביו. "זה דובר וסוקר", היא מתחמקת. "דרכנו המשותפת הסתיימה בצורה טובה. כמו שהאהבה התחילה יפה, כך היא הסתיימה, בצורה מכובדת ומכבדת. הרי יש לנו אוצר משותף שתכף יעלה לכיתה א' ושנינו מאוד מתרגשים מזה".

לא חווית את הגירושים ככישלון?

"כשמשפחה מתפרקת זה עצוב, ועברתי את כל שלבי האבל, אבל מדדי ההצלחה והכישלון שאני מציבה לעצמי לא באים לידי ביטוי בפן הרומנטי או הזוגי. אני מרגישה כישלון או הצלחה רק באימהות שלי – ובעבודה. לא הרגשתי שהטייטל 'גרושה' מגדיר אותי ולמזלי הייתי עטופה בחברות ובמשפחה".

את לייזגולד, איש עסקים ומסעדן, היא הכירה לפני ארבע שנים, בתפקידה ככתבת האוכל של טיים אאוט. "שמרנו על קשר של קולגות ורק אחרי הגירושים, לאט־לאט, התחלנו לדבר ולהיפגש. אריאל, הצבר הראשון שנולד במשפחתו האוקראינית, הוא הבעלים של קבוצת 'מאנקי ביזנס' וכשפתח, לפני 12 שנה, את הבר 223 בסוף דיזנגוף, הוא הכניס לארץ את מהפכת הקוקטיילים. עד אז שתו כאן בירה, וודקה ורד בול, ופתאום צץ בר מעוצב, שנראה כאילו נפלת למחילת הארנב של אליסה, ובו הגישו לך, בכוסות מיוחדות, משקאות מורכבים שפתחו לך את כל פלטת הטעמים. מאז הוא פתח גם את 'קלמטה', מסעדה יוונית ביפו, ולאחרונה את 'פנטסטיק' שיש בו אווירה של אליסה בארץ הפלאות על אסיד. זה מוזר, מפתיע, מרגש ומה־זה טעים".

שיתוף הפעולה המקצועי שנולד ביניהם הפך את שנת הקורונה שלהם למתנה. "דקה לפני הסגר הראשון נבחרתי לתפקיד שגרירת קמפרי בישראל", היא נזכרת. "חיפשו דמות שלא מגיעה מתחום האלכוהול, אלא מתחום הלייף סטייל, ומנהלת השיווק קלטה אותי באינסטגרם והזמינה אותי לפגישה. טסתי לאיטליה, למדתי על המשקה, וכשנעלו אותנו בבתים אמרתי למנהלי החברה 'בואו ניזום פעילות לאנשים שמטפסים על הקירות וחייבים דרינק'. הם שלחו לי הביתה מאה מארזים של טוניק ואפרול, אריאל צילם אותי יושבת בין המארזים ומתחת לתמונה כתבתי 'מי שכותב/ת לי למה הוא זקוק לדרינק יקבל מארז פלוס כוסות וברכה אישית'. תוך יממה העפנו את כל המארזים בכל הארץ, מקריית־שמונה ועד אילת. חשבתי שזה מאחוריי, אבל פתאום התחלתי לקבל הודעות כמו 'מה אני יכול לעשות עם הבייליס שקניתי בדיוטי כשעוד יכולנו לטוס?' זה היה מדהים. כל אחד תקוע בבידוד שלו, אבל כולם, ביחד, רוצים דרינק".

כך נולדה פינת הדרינק היומית. "ביקשתי מאנשים לשלוח תמונות של ארון האלכוהול שלהם ואריאל, זוכה בפרסים בינלאומיים, לימד אותם להכין מרגריטה ממה שיש בבית וזה עלה לסטורי. אנשים נטרפו מזה. אני צילמתי וכתבתי וערכתי, נעזרתי בחברת אנימציה ששילבה בסרטון גיפים קטנים ומצחיקים, כולל הילוך מהיר ואיטי, ומפה לשם נוצרו שישים מתכונים שגרפו אינספור תגובות מהצופים. גם כאן המצאתי שפה. אריאל מוזג עם זרת למעלה שזכתה בכינוי 'זרת מתנשאת'. כשקראנו בפעם האלף את 'מה לעשות אם אין לי שייקר' וענינו עליה בפעם האלף 'תשתמש בצנצנת', החלטנו לעלות שלב והוצאנו מארז של פינת הדרינק היומי. קנינו מסננת, שייקר, מכשיר למדידת אלכוהול, עטפנו הכל יפה, עם מיתוג ומדבקות והתחלנו למכור.

"במקביל, כדי לייצר פרנסה עבור החבר'ה הצעירים שעבדו בעסקים של אריאל, פתחנו חנות קוקטיילים. הוא ארז משקאות והם עבדו כמשלוחנים. מבחינתנו זה היה בילוי בתקופת הבידוד, אבל אנשים קיבלו הצצה לזוגיות שלנו והתחילו לשאול, 'מתי תציע לה?' הבטחנו לעוקבים שנזמין אותם לערב דרינקים ב־223, ביום שהקורונה תיגמר, וברור שעשינו את זה".

הבוס של עצמה

זה לא מקרי שרוזין מגדירה את עצמה כתמנון דיגיטלי. "כשאריאל חגג 40 הפקתי לו מסיבה שהשתרעה על פני מאתיים סטוריז והתחלתי לקבל מבול של שאלות שלא קשורות לאוכל. מ'איפה הישגת את בגד הפיות' ועד ל'איזה שטיח מתאים לכלב גדול ושעיר'. מסתכלים עליי כמו על אנציקלופדיה של אירוח ומבקשים לדעת איפה אני מזמינה בשר ודגים, האם לארח עם מפיות נייר או בד ואיפה מצאתי את כלי ההגשה המיוחדים. לכי תסבירי שזו חוכמה שינקתי מאמא שלי וגם מרותי ברודו, כשמילצרתי אצלה בהוטל מונטיפיורי. ואני עונה. משתדלת לא לפספס אף הודעה. עכשיו גם התחלתי להעביר הרצאה ששמה 'את ה־לא, כבר יש לי, אז מה אכפת לי לנסות?' בקורונה העברתי אותה בזום, בהתנדבות מלאה, ועכשיו כבר התחילו להזמין אותי כדי לתת השראה. בכל צומת משמעותי בדרך שלי גם קיבלתי לא וגם אמרתי לעצמי שאני יכולה".

את וורקוהולית?

"בהחלט, ובעיניי זו בכלל לא מילה גסה. אני עובדת במה שאני אוהבת, אני הבוס של עצמי ואני דואגת שהעבודה לא תפגע באספקטים הנוספים בחיי כמו חיי חברה, זוגיות ומשפחה".

איך הבן שלך קיבל את נוכחותו של גבר חדש בבית?

"אריאל נכנס לחיים שלנו לאט ובהדרגה. בהתחלה הוא היה 'חבר טוב של אמא' ועם הזמן זה הפך ל'אמא גרה עם אריאל ואבא גר עם אשתו החדשה'. שמחתי שבעלי לשעבר התחתן לפניי ושמחתי לשמוע שגם הם מרחיבים את המשפחה. בקורונה, כשלא היה גן, יצאתי לאולפן ואריאל נשאר בבית עם אורי. הוא גם מקלח אותו ומקריא לו סיפור לפני השינה. הם המציאו את 'חיבוק הקופיפים'. אל תבקשי ממני להדגים איך זה נראה. הבטן מפריעה".

את מוטרדת מאיך תחזרי לגזרה?

"הכי לא. אני מתאמנת ארבע פעמים בשבוע, גם בהיריון, ומקפידה על תזונת זון (שילוב בין פחמימות, חלבונים ושומנים) שענת אשר הביאה לארץ. בטלוויזיה אני קצת יותר ממלכתית, אבל כשאני מצלמת ליוטיוב ולאינסטגרם אני מתחרעת בביסים גדולים. לפני שנתיים הייתה לי תקרית לא נעימה. העליתי תמונה מאיזה אירוע ומישהו כתב לי 'נועה, מצטער לבשר לך, אבל השמנת'. לא הצלחתי להבין למה שמישהו יכתוב דבר כזה.

"מרוב עצבים כתבתי פוסט על 'בתיאבון, מותק'. כשגבר זולל שווארמה בפיתה הוא לא ישמע שום הערה, אבל כשאישה מרשה לעצמה לאכול לא רק סלט ומרק, תמיד יהיה מי שיעיר לה 'תיהני, כפרה'. כאילו שההנאה מאוכל שמורה לגברים בלבד ואילו אנחנו, הנשים, חייבות לקבל אזהרה. זה לא הגיוני. לכן אני מצטלמת כשאני בולסת וחוגגת את החיים. ויש לי מסר לנערות – זה הכי סקסי לאכול המבורגר בדייט הראשון!"

הבטן שלך נראית לי כמו בטן של בן.

"נכון! איך ניחשת? בתחילת ההיריון חלמתי על בת. זה עבר כשחברה טובה אמרה לי 'תשמחי, יהיו לך שני בנים, אף אחת לא תשנא אותך'. אימצתי את זה בחדווה. ברור שאצא לחופשת לידה. הגוף צריך להחלים וצריך זמן כדי להתחבר לבייבי, אבל אין לי מושג כמה זמן אשב בבית. בפעם הקודמת חזרתי לעבודה אחרי חודשיים. הרגשתי שאני חייבת לעבוד כדי שלא לצלול לבייבי בלוז. מי יודע, אולי הפעם יתחשק לי להיות הכי אמא אדמה".

מה את הכי אוהבת לבשל?

"הבן שלי לא אוהב לטעום דברים חדשים. כשהוא אוכל קציצות במקום שניצל, הלב שלי מתרחב ואני מסתובבת בבית עם נוצות של טווס כאילו בישלתי ארוחת גורמה מופלאה". *

smadarshirs@gmail.com

חולצה, מאסימו דוטי, מכנסיים,: אוסף פרטי, תכשיטים: Amy’s coins https://instagram.com/amys_coins?utm_medium=copy_link, בשער: בגד גוף: petitpois studio, תכשיטים: jeweleejewelry

הפקה וסטיילינג: מיטל ברונר; שיער: לידור חודידה; איפור: ריקי אלבס צולם בדירות להשכרה לטווח קצר The Levee יהודה הלוי 97 תל־אביב