קייטי סטיבנס הייתה בת 16 כשעברה את האודישן ל'אמריקן איידול' והעולם שלה התהפך. אבל זו כבר הייתה העונה התשיעית של הריאליטי, ובשלב ההוא מי שלא זכה בתחרות, או לפחות הגיע לגמר, הפך לחלק מסרט נע נשכח. אז ברחוב היו אומרים לה שהיא נראית מוכרת, אבל לא ידעו להגיד מאיפה. אחר כך עשתה פה ושם סרטים והופעות אורח בטלוויזיה, ועדיין איש לא ידע לשים את האצבע מאיפה הוא מכיר אותה. הפריצה שלה הייתה בסדרה של אם־טי־וי, Faking It, שם גילמה נערה שתעשה הכל כדי להיות פופולרית, כולל להעמיד פנים שהיא במערכת יחסים לסבית עם חברתה הטובה ביותר. Faking It הייתה להיט ועכשיו כשעצרו אותה ברחוב כבר אמרו לה, 'את בטלוויזיה? את נראית כמו שחקנית'. ועדיין לא הכירו את השם שלה.
כתבות נוספות למנויים:
לקח לקייטי סטיבנס יותר משבע שנים לטפס לפסגה שבה יודעים איך קוראים לה. זה קרה כשמצאה את דמותה של ג'יין סלואן, כתבת שקולה ומכופתרת עם פיוז קצר במגזין נשים בדיוני־אבל־לא־ממש בשם ''סקרלט''. כשיום אחד ניגשה אליה מישהי במסעדה ואמרה, אני מתנצלת, אבל האם את קייטי סטיבנס מ''עושות כותרות''? סטיבנס כמעט בכתה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
"ג'יין מאוד דומה לי", אומרת סטיבנס, "אז אולי זה הגיוני שבזכותה אנשים ממש מכירים אותי". מה שג'יין, או לפחות הסדרה 'עושות כותרות', עוד עשו היה לגרום לסטיבנס לקחת ברצינות את הסכנות שבמחלת סרטן השד.
לאחר שבעונה הראשונה הוקדש פרק של הסדרה להחלטה של ג'יין לבצע את הבדיקה לאיתור גן ה־BRCA, שמהווה אינדיקציה לסיכוי גבוה לחלות בסרטן השד, גילתה סטיבנס גוש בחזה. פאניקה מהירה הסתיימה כשהתברר כי מדובר בגידול שפיר שכיח למדי. אחרי שנרגעה, העלתה פוסט באינסטגרם שבו כתבה כי התלבטה מאוד אם לשתף את העולם, אבל החליטה שאם זה יגרום ולו לאישה אחת ללכת להיבדק, הרי אובדן הפרטיות שווה את זה.
"יש כל כך הרבה סיבות שבגללן אני אסירת תודה לסדרה הזאת", אומרת סטיבנס, "ורובן לא שטחיות כמו תהילה ופרסום. לפני הפרק שעשינו, לא ידעתי בכלל על קיומו של גן ה־BRCA. ידעתי שאם לאמא היה סרטן שד, זה מגביר את הסיכויים לחלות, אבל לא ידעתי שיש בדיקה שדרכה אפשר לגלות מוקדם. אחרי הפרק על זה קיבלתי כל כך הרבה מסרים מנשים, 'תודה שלימדתם אותי, לא ידעתי, אלך להיבדק'. כשאת עושה משהו שהוא פנטזיה בדיונית בטלוויזיה, אבל יש לו אפקט בחיים האמיתיים, זה יותר ממה שאפשר לבקש".
''עושות כותרות'' - תרגום מופרך ל־The Bold Type - זכתה בחמש עונותיה להגדרה המכובדת, גם אם צפויה, של ''סקס והעיר הגדולה'' פוגשת את ''השטן לובשת פראדה''. שלוש חברות טובות, ג'יין, קאט (איישה די) וסאטון (מגאן פיי) עושות את דרך העליות והמורדות בעולם מגזיני הנשים. סדרה על חברות נשית חיובית ומנטוריות טובות בתעשיית מגזיני האופנה, זו שמוצגת כמעט תמיד דרך הפריזמה הקלישאתית של פשניסטות ביצ'יות. כאן המנטורית, ג'קלין קרלייל (מלורה הארדין), מבוססת על דמותה המיתולוגית של עורכת ''קוסמופוליטן'' (האהובה) ג'ואנה קולס, שהיא בדיוק ההפך ממירנדה פריסטלי, שהייתה מבוססת על דמותה המיתולוגית של עורכת ''ווג'' (האהובה פחות) אנה וינטור.
כש''עושות כותרות'' עלתה ב־2017, היא הקדימה ממש במעט את הגל הטלוויזיוני של השנים האחרונות. זה שמקפיד על ייצוג גזעי, מגדרי, אתני ומיני רחב, ועוסק בנושאים שאפילו הטלוויזיה שעליה גדלה סטיבנס, רק בת 28, לא העזה להתקרב אליהם. "כבר בעונה הראשונה טיפלנו במי־טו עוד לפני שהכול התפוצץ", אומרת סטיבנס, "אבל לא מפתיע אותי שבסופו של דבר כולם הגיעו לנושאים האלה. אנחנו מספרים סיפורים על נשים שחיות בעולם האמיתי, ובוודאי בעולם הביזנס והמדיה, והסיפורים האלה היו חייבים להגיע בסוף לטלוויזיה. זו סיבה לגאווה לדעת שהיינו שם די ראשונות. את יודעת שדברים קרו לנשים שלא דיברו והיו חייבות לשתוק, ועכשיו זה כבר לא ככה".
הייצוג כל כך רחב שזה נראה כמעט כמו סימון של כל המשבצות.
"אנשים אומרים לי שהקדמנו את זמננו בכל מה שקשור לייצוגיות, וזה מפתיע אותי כי הסדרה כל כך דומה לעולם הפרטי שלי. יש הרבה סדרות שמאוד אהבתי בניינטיז וכשאני רואה אותן עכשיו אני חושבת 'אה, זה היה קצת בעייתי היום'. נחמד להיות בסדרה שבה ייצוג מאוד חשוב, ואני לא רואה את זה כסימון וי. זה העולם האמיתי באמריקה, זה היופי שלנו. אני לא חושבת שיש הרבה סדרות שמציגות כזה מגוון רחב של דמויות ותרבויות".
''סקס והעיר הגדולה'', שהייתה כנראה האמא של ''עושות כותרות'', סיפרה על ארבע נשים לבנות ומבוססות. אתן שייכות לדור שלא ממש משיג את החלום האמריקאי.
"'סקס והעיר הגדולה' התחילה המון דיונים של נשים, אבל זה היה סוף שנות ה־90 והרלוונטיות הייתה לגמרי לנשים לבנות בסטטוס כלכלי מאוד נוח. אני באה ממשפחת מהגרים, אבא שלי רצה את החלום האמריקאי, עבד בכל עבודה אפשרית והכניס בי מוסר עבודה. 'עושות כותרות' היא על נשים מאוד שאפתניות מקצועית, שמסמנות לעצמן מטרות ומגיעות אליהן. סאטון, למשל, לא באה מרקע מבוסס, היא התחילה עם מאה דולר בכיס והיה לה דרייב אדיר. אנחנו מראים אספירציות, נשים שאפתניות שמשיגות את מה שהן רוצות. ברור שלא כל מי ששואפת גם מגיעה, אבל הסנטימנט הוא 'לכי אחרי מה שאת רוצה'. בסוף זו תוכנית טלוויזיה מהנה ולא סרט תעודה".
מה שבוודאי אי־אפשר לקחת מ''סקס והעיר הגדולה'' זה את הצורה שבה היא הציגה חברות נשים.
"לגמרי. ארבע הנשים האלה היו שם תמיד זו בשביל זו, לא משנה מה. בסדרות שראיתי כשגדלתי, נשים דקרו אחת את השנייה בגב, נערות למדו שהן צריכות להיות אכזריות זו לזו. הדרך לפופולריות הייתה להיות רעה לבנות אחרות. הסדרה שלנו מראה יחסי נשים בדרך שאני מכירה מהחיים. הן תומכות בך ומעודדות אותך ורוצות שתצליחי, ואם יש בעיה מדברים על זה. אולי פעם נשים הלכו מכות כי היה כל כך מעט מקום לנשים בפסגה, אבל אני חושבת שהבנו שגם התחרות לא מצדיקה את הדרך שבה הוצגו יחסי נשים בטלוויזיה בעבר".
אם נמשיך את הקו, ג'יין היא התפתחות טבעית של קארי בראדשו?
"קארי קצת פחות נוירוטית מג'יין, אבל בכל מה שקשור לחברויות ולשאיפות, וכמובן לכתיבה, אני יכולה לראות את הדמיון. אולי כמו סקס אנד דה סיטי נוכל לחזור בעוד כמה שנים לעשות סרט ולראות איפה הבנות האלה עכשיו".
אם ''חוק וסדר'' לוקחת רעיונות ממדורי הפלילים, ''עושות כותרות'' לוקחת אותם מהטרנדים בטוויטר. כך למשל החלה העונה החמישית והאחרונה (שהפרק האחרון שלה ישודר ביום ראשון הקרוב ב־yes VOD וב־STINGTV) עם עיסוק עמוק בתופעת ה־cancel culture, תרבות הביטול. לסטיבנס יש הרבה מאוד מה לומר על כך. "קאנסל קלצ'ר זו בעיה", היא אומרת, "יש בזה סכנה של ממש. זה נהדר שכולם מרגישים רצון ויכולת להשתמש בקול שלהם ולהגן ולהילחם על מה שנכון, אבל לפעמים נראה לי שמי שעכשיו יש להם את הכוח, משתמשים בו כמעט בכוונה כדי לבטל אחרים. כן, אנשים צריכים להכיר ולהודות בטעויות שעשו, אבל גם צריך לתת להם את המרחב לגדול וללמוד. עשית משהו לפני 20 שנה, הוא מתגלה עכשיו ואתה גמור לתמיד. אני בת 28 והאינטרנט התחיל כשהייתי צעירה, ומי יודע, אולי אמרתי משהו בגיל 14. אם נמשיך לבטל אנשים בלי לתת להם את המרחב לתקן ולהשתפר, אז מה אנחנו מלמדים את הילדים שלנו".
אולי אנחנו מלמדים אותם שיש השלכות למעשים?
"שלא תביני לא נכון, יש אנשים שצריכים להיות מבוטלים לגמרי, אבל המון אנשים מבוטלים על דברים קטנים וזה מדרון מאוד חלקלק. מישהו אמר משהו לפני 20 שנה, אתה לא יודע מה הוא עשה מאז, איך הוא התפתח, מה הוא למד, אתה ישר מבטל אותו. איפה זה משאיר אותנו?"
''עושות כותרות'' מציגה סביבת עבודה מאוד חיובית, כמעט חלום. כמה זה דומה לניסיון האישי שלך בהוליווד?
"הניסיון שלי רק טוב, אבל אני יודעת שזה לא הכלל. הרי משווים אותנו גם ל'שטן לובשת פראדה', שמבוסס על בוסית אמיתית לא מאוד נחמדה. זה עוד פן של הסדרה שלנו שמנסה להיות אידיאליסטי, אולי לגרום למנהל עסק להגיד לעצמו שזו סביבת העבודה שהוא גם רוצה".
סטיבנס מודה שבחיים האמיתיים היא מאוד דומה לג'יין, אבל מתברר שיש דברים שהיא שאבה מידידת הנפש הבדיונית. "אני מרגישה שלמדתי כל כך הרבה מג'יין בכל מה שקשור למין ולמיניות", אמרה למגזין 'אינסטייל', "לשחק את ג'יין איפשר לי להבין שאני יכולה להיות גאה בכך שאני אישה סקסית ואדם מיני. הרבה פעמים אנחנו כנשים חושבות שאם נציג בגאווה את המיניות שלנו, זה יהפוך אותנו לחלשות. ואני חושבת שזה הפוך וטוב להגיד, 'זו אני. אני אדם מיני, אני סקסית, אני חכמה, אני שאפתנית'. למדתי את זה מג'יין".
קייטי סטיבנס המתוקה והנמרצת היא הילדה האמריקאית המושלמת. היא גדלה בקונטיקט, בת להורים שהגיעו מפורטוגל ומדברת פורטוגזית. בתיכון הייתה גם תלמידה מצטיינת וגם חברה בנבחרת השחייה. היא הופיעה לראשונה מול קהל בגיל חמש והגיעה לקרנגי הול בגיל 13.
ב־2010 החיים שלה השתנו עם ''אמריקן איידול'', אבל אחרי שהודחה גילתה שהשתתפות בריאליטי שנצפה על ידי עשרות מיליונים לא מבטיחה לך כלום. לקח שלוש שנים עד שהשיגה תפקיד ב־Faking it. "נכנסתי לאודישנים", סיפרה למגזין ELLE, "אנשים הסתכלו בקורות החיים שלי ואמרו, 'הנה זמרת שחושבת שהיא יכולה לשחק, אנחנו לא הולכים לתת לה את התפקיד'. אז נגמר לי הכסף. עבדתי בחנות קאפקייקס במשך עשרה חודשים והרגשתי כמו כישלון מוחלט. הייתי בת 17, גרתי לבד בדירת חדר בלוס־אנג'לס, מתגעגעת לאמא ואבא, לא נוסעת הביתה להורים, רצה מאודישן לאודישן ולא מקבלת אפילו מבט שני".
סטיבנס ב"אמריקן איידול"
היא נשואה לפול דיג'יובאני, סולן להקת Boys Like Girls שאותו פגשה אחרי שראתה תמונה שלו במשחק כדורסל בלוס־אנג'לס ודאגה להגיע אליו. הם היו מאורסים שנתיים עד החתונה בסוף 2019. "לפעמים אנשים היו אומרים, 'וואו, את ממש מחכה הרבה זמן לחתונה'", אמרה ל'אינסטייל', "והייתי עונה, 'אם אני יודעת שאני מתחתנת איתו, מה הלחץ? תנו ליהנות מכל שלב'".
החיים באמת עוברים מהר. לא תחזרי לשיר?
"אני אוהבת לשיר ואשמח לעשות זאת שוב. היו לי כמה שנים של ספקות. שרתי אז לא כי אהבתי את זה, אלא כי חשבתי שאני חייבת להוציא שירים ולהתחרות. מצד שני, לא היה לי מספיק ביטחון שאני אכן יכולה להתחרות, אז יצאתי מהזירה. אולי עכשיו אוכל לחזור לשיר, רק מהמניעים נכונים של פשוט לאהוב את זה".
פורסם לראשונה: 07:47, 02.07.21
