הסיכוי למנוע פצצה מאיראן

ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, במאמרו שהתפרסם השבוע ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "להביט למציאות האיראנית בלבן של העיניים", ניתח באופן נכון את מצב פרויקט הגרעין האיראני, אולם אינני מסכים עם מסקנתו.

אני מכיר את פרויקט הגרעין האיראני ועוקב אחריו מאז כהונתי כראש אמ"ן בשנות ה־90 ועד היום. אין ספק שהפרויקט נמצא בשלב מתקדם ביותר, בעיקר בגלל מדיניותם השגויה של הנשיא לשעבר טראמפ וראש הממשלה לשעבר נתניהו. ההחלטה לפרוש מהסכם הגרעין (JCPOA) שנחתם ב־2015 הייתה טעות חמורה. זו אינה חוכמה בדיעבד, עוד טרם ההחלטת על הפרישה ב־2018 התרעתי על כך. אם אכן טראמפ עשה זאת בהמלצת (ויש האומרים ב"דחיפת") נתניהו, אזי יש לישראל חלק בטעות קשה זו.

פרישת ארה"ב מההסכם תוך הפרתו אפשרה למשטר האיראני להשתחרר ממגבלות ההסכם, להאיץ את פעילות העשרת האורניום ולצבור יותר מ־3,000 ק"ג של אורניום מועשר ברמות שונות (20% ו־60%), ובכך להתקרב למרחק של כחודש (לפי "הניו־יורק טיימס", שמצטט מכון אמריקאי נחשב) מצבירת חומר מועשר, שמאפשר ייצור פצצה. כמו כן, פרישת ארה"ב מההסכם פירקה את קבוצת המדינות שחתומה עליו (+1P5) וכן את הקואליציה שממשל אובמה הצליח לגבש כדי להגיע להסכם.

אין ספק שהסכם הגרעין היה גרוע גם ממה שרצינו וגם ממה שהערכנו שניתן להגיע אליו מול האיראנים נוכח מצוקתם. מבחינה זו הוא היה טעות היסטורית, אך ברור שטוב הסכם רע משחרור איראן ממגבלות ההסכם. אפשר אולי היה להבין את המהלך אם טראמפ ונתניהו היו מכינים תוכנית חלופית (Plan B) למקרה שהאיראנים יפרו את ההסכם, כפי שהפרו. אכן, פרויקט הגרעין האיראני נמצא במצבו המתקדם ביותר, אך אינני מקבל את הטענה ש"הפרויקט עבר את נקודת האל־חזור" (כפי שטוען ברק במאמרו), באופן שממנו משתמע שאין כבר מה לעשות ושצריך להשלים עם איראן גרעינית. אילו המשטר האיראני היה מתעלם מהלחצים שהופעלו עליו עד היום, סביר שלטהרן כבר הייתה יכולת גרעינית צבאית, אבל זה לא קרה.

על מנת להגיע ליכולת גרעינית צבאית המשטר צריך לקבל החלטה לייצר פצצה. בשתי נקודות בהיסטוריה החליט חמינאי לעצור את ההתקדמות בפרויקט: ב־2003 הוא הקפיא את הפרויקט מחשש שהיעד השלישי של המתקפה האמריקאית בעקבות פיגועי 11 בספטמבר יהיה איראן; ב־2012 חמינאי ניצב בפני דילמת "פצצה או הישרדות של המשטר", כתוצאה מלחץ מדיני וכלכלי ואיום צבאי.

לכן, במצב הנוכחי צריך לנסות ולהביא שוב את משטר חמינאי לדילמת "פצצה או הישרדות". איך עושים זאת?

קודם כל, להיות מתואמים עם המשטר האמריקאי כפי שהממשלה עושה היום, בניגוד לממשלת נתניהו. בשיחות עם הממשל האמריקאי צריך להפסיק לדבר על חזרה להסכם הישן, זו טעות וזה לא רלוונטי! נראה שהאמריקאים כבר מבינים זאת. צריך לשכנע את הממשל האמריקאי לשקם את הקואליציה שטראמפ ריסק ולרכז מאמץ בגיבוש מדיניות שתכלול שלושה מרכיבים:

1. בידוד מדיני של המשטר האיראני.

2. סנקציות כלכליות קשות - ראשוניות, שניוניות ושלישוניות.

3. הכנת אופציה צבאית אמינה.

הדיון השטחי בין תקיפה צבאית לבין השלמה עם איראן גרעינית חוטא לעניין. מדינת ישראל לא יכולה להשלים עם איראן גרעינית, אך גם המזרח התיכון, אירופה ושאר העולם לא יכולים להשלים עם זה ללא ויתור על האינטרסים הבסיסיים שלהם. לצערנו, ממשלים וממשלות של ארבע־חמש שנים נוטים לדחות את "ההחלטה" לממשל הבא, במקום להתמודד עם האתגר. ממשלת ישראל חייבת לנהל את הדיון הזה עם הממשל האמריקאי, ובהקדם.