"פעם תורי ופעם תורך לאהוב", שר שלמה ארצי. אבל מה קורה כאשר התור לא מתחלף אף פעם? שיר (השמות בכתבה שונו כדי לשמור על פרטיות המרואיינים), בת 27, גרושה ואם לשניים, מספרת שכל מערכות היחסים שהיו לה התאפיינו בחוסר סימטריה, בעיקר מבחינה נפשית. "תמיד הייתי האבא והאמא של הקשר. כל רגע פנוי הוקדש לדאגה לבן הזוג. תמיד הרגשתי שאני צריכה להיות שם עבורו ולדאוג לו. הפכתי מהר מאוד לפסיכולוגית של בני הזוג שלי, ובדיעבד אני מבינה שזה רוקן אותי מאוד.
"בקשר האחרון, למשל, אחרי כל שיחה עם בן הזוג הייתי צריכה לדבר עם חברה כדי להתמלא בחזרה או לשבת עם עצמי ולהתנער מהשיחה, שסבבה רק סביבו. הוא אפילו לא שאל אותי מה שלומי ואיך עבר עליי היום, שעה שאני תמיד הקשבתי לו וייעצתי. האמת היא שאף גבר לא הרים אליי טלפון ושאל אותי לשלומי, או איך עבר עליי היום. הבנתי שאם שואלים אותי לשלומי, זה מכיוון שרוצים ממני משהו. זה גרם לי להרגיש שאם כך נראית זוגיות, אני לא רוצה אחת. בהמשך הבנתי שיש גם זוגיות אחרת, אבל זו לא הזוגיות שחוויתי".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
את יודעת להסביר כיום מה גרם לך להיכנס לקשרים האלה שוב ושוב?
"בדיעבד, אני מבינה שבחרתי להיכנס לקשרים הללו באופן לא מודע. זה כנראה התחיל מהבית. גדלתי בבית שבו אמא שלי מילאה גם את תפקיד האב, ואני חושבת שזה נובע גם מחוסר הערכה עצמית. תמיד הרגשתי שאם לא אדאג לבני הזוג שלי ולא אעשה מעל ומעבר, הם לא יישארו איתי.
"החבר הראשון שלי אמר לי, בפעם הראשונה והיחידה ששיתפתי אותו בקושי שחוויתי, שבן זוג זה לא מישהו שאני יכולה לבכות לו בסוף היום, שהתבלבלתי, ואישה היא זו שצריכה להכיל את הגבר. מאותו יום לא פרקתי בפני אף גבר. גם הגברים בחיי דאגו לומר לי שאני האופציה הכיפית שלהם. למדתי שביום שבו אפסיק להיות כיפית, יעזבו אותי. הרגשתי שנבראתי כדי להצחיק גברים ולהיות עבורם".
מה גרם לך לבסוף לסיים את הקשר האחרון?
"הייתה לנו שיחה אחת שבה לא הייתי במיטבי מבחינה רגשית, לא הצלחתי להכיל או להצחיק אותו. הוא אמר לי שהוא לא מזהה אותי מפני שאני שותקת, ואז הבנתי שהוא לא מכיר אותי, הרי לפעמים אני שותקת או פורקת וגם אני צריכה את המקום שלי, רק שמעולם לא עשיתי את זה איתו. ברגע ההוא נדלקה לי נורה אדומה. הפסקתי לרצות להיות בשבילו, הפסקתי לרצות שהוא יתקשר אליי מפני שכבר לא יכולתי להכיל את הסיפורים על הפעמים שהוא שוב רב עם גרושתו, או שהוא חווה התקף חרדה".
7 צפייה בגלריה
''הם היו אומרים לי שמבחינתם ברגע שהכרנו, הם הכירו את המטפלת שלהם''
(תמונה: shutterstock)
יכול להיות שמראש בחרת גברים שצריכים דמות טיפולית בחייהם?
"כן. בהחלט בחרתי בני זוג שהיו במתחים יומיומיים ולא מוכנים לטפל בעצמם. הם היו אומרים לי שמבחינתם ברגע שהכרנו הם הכירו את המטפלת שלהם, ושרק איתי הם רגועים. המחשבה שהם תמיד יצטרכו אותי הרגיעה אותי, אבל לאט-לאט הם כבר פחות רצו לבוא אליי, כי גם לי היו צרכים. תמיד הייתי שם והענקתי להם, אבל הם לא רצו להיות גם בשבילי ולא העניקו לי, זו הייתה העסקה.
"בנוסף, כולם היו אובססיביים מאוד כלפיי וקנאים, והקשרים התאפיינו במניפולציות רגשיות. הגרוש שלי, למשל, היה נוהג לאיים בהתאבדות. הרגשתי שחייתי בשבילו, דאגתי ועשיתי הכול רק כדי שהוא לא יהיה בדיכאון. רק אחרי שהתגרשנו כבר לא הייתה לו שום בעיה להסתדר לבד.
"גם בקשר האחרון, הבחור לא היה יציב רגשית וסבל מדיכאונות. כל כמה זמן הוא היה נעלם. שמתי לב שאני שוב חוזרת לאותו הדפוס, דואגת ורוצה לשמוע שהוא בסדר. אז החלטתי לשחרר. היום אני אדם אחר בזכות הקשרים האלה, מקשר לקשר הבנתי שמגיע לי יותר, שהייתי במקום מאוד נמוך מבחינה רגשית".
יניב, גרוש ואב לילדה בן 41, משתף שבמשך שנה וחצי הוא היה בקשר עם גרושה ואם לילד בזוגיות שהרגישה חד-צדדית. "הכרנו דרך קבוצת גרושים-גרושות בפייסבוק. מהר מאוד נוצר בינינו קליק, וכבר בשבת הראשונה שבה שנינו היינו בלי הילדים נפגשנו", משחזר יניב. "בילינו הרבה ביחד, גם עם הילדים, אבל תמיד אני הייתי זה שמתקשר, יוזם דייטים ומציע פעילויות. הרגשתי שאני מחזיק את הקשר, זה עייף אותי ורציתי הדדיות. כשהייתי מעלה את הנושא, היא תמיד אמרה שהיא עמוסה.
"האמת היא שהיא נהנתה מהקשר בינינו אבל לא רצתה לקדם אותו, וכשביקשתי ממנה להיות בן זוג מוצהר גם מול הסביבה, ובעיקר מול בנה, היא סירבה. רק אחרי שהייתי מתרחק, היא הייתה חוזרת ואומרת שהיא רוצה לתת צ'אנס אמיתי לזוגיות בינינו".
והיא נתנה?
"לא. נשארנו תמיד באותה הנקודה. הייתה בינינו חברות ומשיכה, שיחות טובות וסקס מדהים, אבל הרגשתי שכשאני קרוב היא רוצה אותי רחוק, וכשאני רחוק היא רוצה אותי קרוב. זה היה מאוד מתסכל. הייתי מחכה כל הזמן לשמוע ממנה שהיא מוכנה שאבוא. לבסוף נפרדתי ממנה. הטריגר היה שיחה שבה התחלתי להרגיש התקף חרדה. זה היה בחלוף שבועיים שבהם ניסיתי להיפגש, והיא כל הזמן דחתה אותי בהסברים שלא מסתדר לה. הרגשתי שאני כבר לא מסוגל לשמוע יותר סירובים. היה לי מאוד קשה להתנתק, התאהבתי, הרגשתי שזה הדדי. ראיתי שגם לה קשה הניתוק, היא שיתפה אותי שאני חסר לה, אבל זה לא הספיק לה כדי לעשות שינוי".
רועי צור, פסיכותרפיסט פרטני וזוגי, מרצה על אהבה ויחסים ומייסד "דרך הקשר - הבית לטיפול במערכות יחסים", טוען שהרבה פעמים אנחנו לא מצליחים להגיע ליחסים סימטריים מכיוון שהבחירה הרומנטית היא ''בחירה משלימה''.
"כשמדברים על התנהגות משלימה, הכוונה למצב שבו שני הצדדים לא מתנהגים אותו הדבר. כאשר ילד צורח, למשל, ההורה לא צורח כמותו אלא להיפך, מנסה להרגיע אותו. להבדיל, יחסים סימטריים הם יחסים הדדיים, של שני אנשים בוגרים, שיודעים שניהם גם לקבל וגם לתת. בהתנהלות סימטרית, כשהאחד מתקרב השני גם כן מתקרב ולהיפך, וכך אנו אמורים להגיע לקשר זוגי", מסביר צור.
"על-פניו הצד המלאכי בזוגיות הוא זה שזוכה באמפתיה שלנו, ומההתנהגות החזירית אנחנו סולדים, אבל יותר נכון להסתכל על זוגיות כמערכת, שבה כל צד מפעיל את הצד השני וגורם לו להתנהג בצורה מסוימת. המלאך מוציא מהחזיר את החזיר, והחזיר מוציא מהמלאך את המלאך. בניגוד למה שניתן לחשוב, שני הצדדים מרוויחים מהמצב.
"בפועל הרבה פעמים אנחנו בוחרים בן זוג שיהיה מעין הורה, יטפל בנו וישלים אותנו. כאן כבר נוצרת בעיה, מפני שזו בחירה ממקום ילדי למערכת יחסים בוגרת. במצב כזה צד אחד יותר יוזם ונותן, והוא כביכול 'המלאך' בזוגיות הזו, ואילו הצד השני יותר לוקח, יותר פסיבי ופחות מתאמץ. הוא כביכול 'החזיר' בזוגיות הזו. מערכת היחסים מתקבעת בתפקידים הללו".
למה הצד המלאכי יישאר בזוגיות שכזו?
"לזוגיות אנחנו צריכים לבוא מתוך תחושה שיש לנו מה לתת לאחר, אבל אם מישהו מגיע לזוגיות עם דימוי עצמי נמוך והרגשה שאין לו מה לתת, הוא ייתן את עצמו. ממש כמו במשל על 'העץ הנדיב', כאשר לא נשאר לעץ מה לתת, העץ מציע שיכרתו לו את הענפים. היות שלמלאך יש תחושה לא מודעת שהוא לא באמת אטרקטיבי, הוא ימצא בן זוג לטפל בו ולהעניק לו, ובכך יאדיר את עצמו. החזיר, מצידו, מעניק למלאך את האפשרות לתת לו ולטפל בו.
"בתחילת הקשר זה נפלא, המלאך מוציא מעצמו את התפקידים שמוציאים אותו טוב, אבל אחרי שההתאהבות דועכת, המלאך כבר לא בטוח שבן הזוג יוכל להתמודד עם החיים כמותו, כלומר שיהיה אקטיבי, אמיץ ויוזם. אז מתחילים התסכולים. החלקים הבוגרים של המלאך מתעוררים, והוא מתחיל להרגיש שהוא לא יכול לסבול את המצב שבו הוא עושה הכול בקשר. מתעוררים אצלו כעס ודכאון, אבל גם קונפליקט רגשי מאוד גדול, שמקשה עליו לעזוב".
מהו הפתרון?
"הפתרון הוא לנסות להגמיש את התפקידים, ולהגיע למצב שבו פעם אני נותן ופעם אני לוקח. זה לא פשוט, מכיוון שכל אחד מבני הזוג פועל מתוך החלקים הלא מודעים שאיתם הוא בא לקשר. לפעמים הדרך לשבור את הדפוס היא להיפרד, אבל פרידה לכשעצמה היא לא הפתרון".
מפתיע.
"אם הם ייפרדו, הצד הילדי אומנם יידע לדאוג לעצמו, והמלאך יידע לתת לעצמו, מפני ששניהם יצאו מהמערכת שיצרה את חוסר האיזון ביניהם, אבל כשהם יגיעו למערכות יחסים אחרות, סביר להניח שהם יחזרו בדיוק על אותו הדפוס.
"לדידי, אפשר לתקן מערכות יחסים כאלו. הרעיון הוא להתפתח ולתקן בתוך הקשר בזכות החיכוך עם הצד השני. המלאך צריך לפתח יכולת להציב גבולות, לומר לא, להפסיק להיות בריצוי, לא לקחת את הכול על עצמו ולתת לעצמו יותר - ואילו החזיר צריך ללמוד להיות אקטיבי, ליזום, לקחת אחריות ולהיות מסוגל שיסמכו עליו".
בזוגיות כמו בזוגיות הדרך לעשות זאת, מסביר צור, היא לתקשר ולדבר על הדברים, ולהיות במקום של שיתוף פעולה ואמפתיה הדדיים. "הרעיון הוא לעבוד על עצמי בנוכחות האחר. זו לא חוכמה לחזיר להפוך לבוגר כשהוא לבד, האתגר הוא לעשות זאת עם אדם מלאכי שיש לו צורך חזק לשלוט ושעושה עבורו הכול. ולהיפך, האתגר של המלאך הוא להרפות מול אדם שנתפס בעיניו כחסר אחריות.
"צריך לזכור שבזוגיות, מה שגלוי אצל האחד סמוי אצל האחר. אנחנו לוקחים חלקים ותכונות שפחות נוח לנו איתם ושמים אותם על האחר. המטרה היא לאזן, כך שכל אחד מבני הזוג יוכל לייצג את שני החלקים, גם את הצד שרוצה קרבה וגם את זה שרוצה מרחק. אז הזוגיות תהפוך לסימטרית".
האם הדינמיקה הזו מתרחשת מכיוון שאחד הצדדים פחות רוצה את הקשר?
"לא בהכרח. במערכת זוגית, מה שרואים זה לא מה שבאמת קורה בקשר. הדברים תמיד הרבה יותר מורכבים. גם כאשר יש צד אחד שיותר יוזם, זה לא אומר שהשני פחות מעוניין בקשר. בדרך כלל שני הצדדים רוצים בקשר, אבל יש צד אחד שיותר מייצג את הרצון בשביל השניים. כשהקשר יסתיים, אותו אדם שעשו בשבילו לא ירגיש פחות שבור מהתפרקות הקשר, אולי הוא יביע את זה פחות".
איך יודעים שבכל זאת הגיע הזמן לעזוב?
"מערכת יחסים א-סימטרית היא נגזרת של מערכות יחסים סאדו-מזוכיסטיות מבחינה רגשית, כשיש צד אחד שולט והשני נשלט. זה מלכוד של ממש לעזוב מערכות יחסים כאלו. שני הצדדים מקבלים משהו מהקשר ומגרים חלקים אחרים של האחר. מהמקום הזה מאוד קשה להשתחרר, אבל אם המצוקה שלנו כתוצאה מהקשר מאוד גדולה ואנחנו לא יכולים לסבול יותר, ואם אנו מצליחים לדמיין מערכת יחסים שונה, אפשר לעזוב ולנסות לבנות מערכת יחסים במקום אחר".
להבדיל משיר ומיניב, רונית בת ה-40 בחרה להמשיך לשנת הזוגיות השביעית עם אסף בן ה-41, אף שהזוגיות ביניהם מאופיינת בחוסר סימטריה מתסכל.
"שנינו גרושים, ואנחנו נפגשים בכל יום שבו אנחנו בלי הילדים. בתחילת הקשר לאסף לא הייתה דירה משלו, ולכן הוא היה אצלי ששה ימים בשבוע, כולל בסוף השבוע שבו הוא היה עם שלושת ילדיו. כל הזמן הזה הוא אף פעם לא לקח חלק בהוצאות הבית, ולמעשה עד היום הוא חי על חשבוני. כשהעליתי את הנושא, ואמרתי לו שאני חושבת שהוא צריך להתחלק בהוצאות, הוא סיכם איתי על סכום מגוחך שגם לגביו הייתי צריכה להתחנן אליו בכל פעם. אם היינו רבים הוא סירב לשלם, ובחלוף תקופה הוא הודיע שהוא לא מרגיש צורך לשלם יותר. מבחינתו הוא יודע שאני רוצה אותו פה, והוא משחק על זה", משתפת רונית.
"יש מקומות שבהם הוא מסייע לי, עושה תיקונים בבית וחוסך לי כסף, אבל זה בטל בשישים. הוא אף פעם לא קונה לי שום דבר. גם כשהוא קנה לי טבעת, הייתי צריכה להחזיר לו חצי מהסכום. כל הבילויים שלנו הם על חשבוני. אם אני רוצה שנצא להופעה או לסרט ביחד, אני זו שצריכה לקנות כרטיסים לשנינו, והוא לעולם לא יזמין אותי למסעדה מיוזמתו. אם קניתי כרטיסי טיסה לשנינו, לפעמים לוקח לו כמה חודשים להחזיר לי. זה לא מפני שאין לו יכולת כלכלית, אלא מתוך קמצנות. הוא מתנהג כמו ילד בן שלוש, מאוד מרוכז בעצמו וחי בתחושת מסכנות, ולכן גם כשהוא מרוויח טוב, הוא לא מעניק. אני מצידי רחוקה מלהיות מיליונרית ועובדת בכמה עבודות".
מאוד מתסכל.
"מה שהכי מפריע לי הוא שהפכתי לאדם מתחשבן. אני נאלצת להכין רשימות של כמה הוא כסף חייב לי. אני לא אוהבת את עצמי כך. מעבר לזה, לא קיבלתי אף פעם מתנה לימי הולדת. אני לא צריכה שהוא יקנה לי תכשיטים, אבל גם אם הוא היה קוטף לי פרח זה כבר היה ממלא. אני לעומת זאת קונה לו מתנות גם בלי סיבה מיוחדת, כשאני רואה משהו שאני חושבת שהוא ירצה.
"זה גם בדברים הקטנים. כשהוא אצלי אני מבשלת, והוא קם מהמיטה רק בשביל מקלחת ולאכול. כשאני אצלו, אני אפילו מקפלת לו כביסה מתוך רצון לעזור. כשהוא חולה אני מכרכרת סביבו, אבל אם אני חולה הוא אפילו לא מכין לי תה".
למה את נשארת?
"יש לנו כימיה טובה, הומור פנימי ורגשות. במהלך השנים היו פעמים שרציתי לעזוב, אבל פחדתי להישאר לבד. בזמנו גם היו לי ציפיות גבוהות מהקשר, שנתחתן או נעבור לגור ביחד, ואז היה לי יותר קשה. היום הבנתי שזה הבנאדם, הורדתי את רמת הרצינות שלי מהקשר והחלטתי שמבחינתי התפקיד שלו הוא לבלות איתי כשאני בלי הילדים, ולכן זה כבר פחות מפריע לי. טוב לנו ביחד, אבל אני מרגישה שאנחנו כמו חברים בתיכון, זו לא זוגיות בעיני".
"טבעי שכל אחד מבני הזוג מביע אהבה בשפה אחרת", טוענת שירה יצחק, יועצת זוגיות ומיניות. "יש מי שמעניק על ידי דיבור, ויש מי שמעניק על ידי מגע, זמן איכות או מתנות. אם שניים נמצאים ביחד, בהכרח יש ביניהם גורם מחבר, כך שגם אם על פני השטח נראה שצד אחד מעניק יותר, האמת היא שבאותו הרגע הוא כן מקבל משהו מהשני.
"הרווח עשוי להיות ביטחון, נוכחות של הצד השני, פרנסה או כל דבר אחר שמרגיש שווה ערך. בנוסף, יש תקופות בחיים שבהם צד אחד פעיל יותר בקשר והאחר יותר נתמך. לכן יש להבחין בין א-סימטריה שהיא נורמלית ואפילו מצמיחה, לבין חוסר איזון קבוע וחריף שכרוך בהרבה תסכול וסבל.
"חוסר איזון כזה מתרחש, למשל, כאשר אנשים מחפשים בן זוג שישלים אותם ומגיעים לקשר ממקום של הקטנה עצמית. 'סינדרום המטפלת' הוא דוגמה טובה לכך. אישה שמשמשת כמטפלת של בן הזוג לא מגיעה לקשר ממקום עוצמתי, אלא ממקום של פחד והרגשה שאין לה משהו אחר לתת. היא מאמינה שבן הזוג יישאר איתה, בניגוד לנשים אחרות, מכיוון שהיא דמות טיפולית עבורו. בנוסף, לעיתים אנשים נקלעים לזוגיות לא מאוזנת כאשר יש ציפיות גבוהות מהקשר, או מכיוון שהם בחרו פרטנר לפי קריטריונים חיצוניים, כמו מראה ומעמד, במקום לבחור את מי שיהיה החבר הכי טוב".
על פי יצחק, כדי להחליט אם הגיע הזמן לוותר על הקשר צריך לעשות עבודת בירור כנה: "אם מישהו מרגיש שהוא נותן ונותן ולא מקבל מספיק בחזרה, הוא צריך לשאול את עצמו כמה שאלות. ראשית, מה אני כן מקבל מהזוגיות הזו, והאם נפל פגם בראיית הטוב שלי? ההסתכלות צריכה להיות על הזוגיות בכל תחומיה, רגשית, פיזית ומעשית. ייתכן שנגלה שאנחנו מקבלים המון טוב, אבל מתמקדים בחלקים החסרים ובציפייה שהפרטנר שלנו ינהג בדיוק כמונו בסגנון הנתינה שלו, ואז אנחנו זורעים הרס בלי להתכוון. לחלופין, ייתכן שנגלה אמת מרה, שבעצם אנחנו רוקדים טנגו לבד על הרחבה, ושהדבר שאנחנו מקבלים בזוגיות אינו משמעותי עבורנו, או שהרצון הבסיסי לעשות טוב אחד לשני הוא לא הדדי. אז נבין שהגענו למצב אומלל שבו אנו חיים על פירורי אהבה, ושאומנם קראנו למערכת היחסים שלנו 'זוגיות', אבל זהו בלון ריק מאוויר שרק אדם אחד עמל למלאו.
"השאלה השנייה היא מה גורם לי לקחת נתח אחריות גדול על המערכת הזוגית. האם קשה לי לשחרר שליטה, או האם יש בי חלק שלא מאמין שאם ארפה, הפרטנר שלי ייזום? לדוגמה, אם אדם מחזיק את תחום חינוך הילדים, האם הוא היה מוכן לשחרר ולתת לפרטנר שלו יד חופשית? הרבה פעמים אנחנו באים בטענות על מצב שאנחנו בעצמנו יצרנו.
"השאלה השלישית היא מה עומד מאחורי האכזבה שלי. למשל, אם בסופו של דבר נעים לנו עם הפרטנר, מה אכפת לנו מי מאיתנו יוזם? זה קצת כמו אישה בהיריון שמתוסכלת מכך שרק היא נדרשת לעבור את המסע הפיזי של היריון ולידה.
"והשאלה הרביעית: האם יש משהו שאפשר לשפר? לדוגמה, ייתכן שהפרטנר שלי הוא לא אדם של שיחות נפש. במקרה כזה, עליי לבחון אם במכלול של עסקת החבילה בזוגיות שלנו, אני יכולה למצוא סיפוק גם בלי זה. אולי הוא מעניק לי בתחומים אחרים, ואני יכולה להשלים את החסר על ידי כך שאמצא אוזן קשבת אצל חברותיי, ואולי יש דרך חדשה לגשת אליו שלא ניסיתי. בכל אופן, לפני שמרימים ידיים או גוזרים על עצמנו לוותר על משהו שחשוב לנו מאוד, תמיד מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע, שייתן פרספקטיבה בהסתכלות אובייקטיבית".
מה לדעתך אדם צריך לשנות כדי שלא ימצא את עצמו במקום כזה שוב?
"עצם המודעות לאיזה בור אנחנו נופלים בכל פעם זה כבר חלק מהדרך. אני מציעה לחקור עם עצמנו מה הרווח שלנו ולמה זה קורה לנו, וללמוד לתת לעצמנו את מה שאנחנו נותנים בקלות לאחר. רק לאחר מכן יהיה אפשר להיכנס למערכת יחסים שוויונית. בנוסף, כדאי לנסות לצאת דווקא עם אנשים שהם לא הטיפוס הרגיל שלנו".
