שיר לשבת

שולמית אפפל

שעה מדבלין

עַד שֶׁאֲוִיר הָעֶרֶב הוֹרִיד אִתּוֹ צִנָּה עַל הַגַּן

יָשַׁב שָׁם זוּג שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו עַל הַשֻּׁלְחָן

כּוֹס זְכוּכִית דַּקָּה שֶׁנִּמְלְאָה טַל וּשְׁנִיָּה לָהּ

אַחֶרֶת מוּטָה עַל צִדָּהּ נָשְׂאָה חוֹתָם קַל

שֶׁל שְׂפָתוֹן. בַּאֲוִיר הַלַּיְלָה הַקָּפוּא הַנִּפְלָא

שָׁרְתָה רוּחַ שֶׁל נְטִישָׁה חֲפוּזָה מִזַּעַם אִכָּרִים

אוֹ גֶּשֶׁם פֶּתַע מִטִּירָה שֶׁנִּגְלְתָה לָנוּ מְלוֹא יָפְיָהּ

בְּאוֹר רִאשׁוֹן עַל שְׂפַת נָהָר שָׁעָה מִדַּבְּלִין

אודי שרבני

בכורתי (מתוך מחזור שירים בגדילה)

7.

אַתְּ צוֹבֶרֶת זִכְרוֹנוֹת עַכְשָׁו בְּלִי שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת

(אֲנַקֵּד לָךְ כְּבָר אוֹתָם; רַק אַל תֵּצְאִי – כָּמוֹנִי – מְשׁוֹרֶרֶת).

הַלֵּב אֱמֶת, הַלֵּב סוֹפֵג –

כְּבָר יֵשׁ לָךְ שַׂק דְּמָעוֹת; הֶעָרוֹת שׁוּלַיִם

נִשְׁלָחוֹת אֶל לְחָיַיִם.

3.

רֶגֶל שְׂמֹאל בְּפּוֹיְנְט יוֹצֵאת מִתּוֹךְ מִנְשָׂא –

אַתְּ עֲדַיִן נֶאֱחֶזֶת.

אֲנִי עוֹשֶׂה בֶּבֶּטוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּרָגְעִי (אַסְבִּיר כְּשֶׁתִּגְדְּלִי)

עַד שֶׁהַמּוֹצֵץ נוֹפֵל; כְּשֶׁהַמּוֹצֵץ נוֹפֵל

אַתְּ מְסַמֶּנֶת.

8.

הַגּוּף מַגִּיעַ מְחֹרָז, הַגּוּף אָרוּז:

עַפְעַפַּיִם, נְחִירַיִם וּכְתֵפַיִם, יְרֵכַיִם וְאָזְנַיִם.

יָדַיִם, רַגְלַיִם, שְׂפָתַיִם. עֵינַיִם.

לִפְעָמִים אֵיבָר נִרְדָּף בִּידֵי עַצְמוֹ; יַשְׁבָן, טוּסִיק, תַּחַת וְעַכּוּז.

45.

הִקְלַטְתִּי אֶת הַצְּחוֹק שֶׁלָּךְ. זֶה עַכְשָׁו

הַצִּלְצוּל שֶׁלִּי.

כְּשֶׁזֶּה – מַכְאוֹב – תּוֹפֵס אוֹתִי בָּרְחוֹב,

אֲנִי עוֹצֵר זָרִים שֶׁיִּתְקַשְּׁרוּ אֵלַי לִפְנֵי שֶׁכְּבָר שׁוֹקֵעַ.

וּבוֹקֵעַ.

14.

אַגַּב, מֵהָרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְתְּ, אֲנִי מָעֳמָד לִהְיוֹת מָאֳשָׁם בְּרֶצַח;

רַק שֶׁיָּבוֹא הַמִּישֶׁהוּ לְהָרַע לָךְ; בּוּל בַּמֵּצַח.

אִם בִּגְלַל מִישֶׁהוּ תַּהַפְכִי לְאוֹת בְּכַתָּבַת תַּחְקִיר בְּתוֹר מֻטְרֶדֶת

אֲנִי אֲמוֹלֵל אוֹתוֹ לְמִלָּה שֶׁלֹּא קַיֶּמֶת.

1.

הַלְוַאי וְתֵצְאִי כְּמוֹ אִמָּא שֶׁלָּךְ.

31.

מָתַי כְּבָר תִּתְבַּיְּשִׁי בִּי? אֲנִי טוֹב בְּזֶה. מְחַכֶּה לָזֶה, מְאוֹד.

אֲנִי אַבָּא שֶׁלָּךְ, אֲבָל כָּל אַבָּא, כְּשֶׁנּוֹלַד לוֹ, נֶהֱפַךְ לְדוֹד.

(בֵּינְתַיִם, טְפִיחוֹת בְּקֶצֶב פְּעִימוֹת).

18.

מֵנִיחַ תְּפִלִּין מוּלֵךְ כְּשֶׁאַתְּ בַּמַזְנִיחוֹן

קוּקוּ; אֲנִי מֵצִיץ בֵּין הַצִּיצִית, אַתְּ מְחַיֶּכֶת.

בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה – כִּי לֹא זָז – אַתְּ כְּבָר בּוֹכֶה, נִבְהֶלֶת.

5.

אֲנִי לוֹחֵשׁ מִלִּים טוֹבוֹת לְתוֹךְ הַלֹּא מוּדָע שֶׁלָּךְ

(הָרֹאשׁ שֶׁלָּךְ עוֹד לֹא נִסְגַּר; אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּכְנָסוֹת מִתּוֹךְ מַרְפֵּס)

מִסְתַּכֵּל עַל אִמָּא, אִמָּא מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי,

וְיוֹדֵעַ: מֵעַכְשָׁו, לְפָחוֹת בַּחֲצִי מֵהַדְּבָרִים שֶׁתֹּאהֲבִי וְתִשְׂנְאִי,

זֶה בִּזְכוּתִי אוֹ בִּגְלָלִי.