אומץ להפסיק את ההונאה

מיהו יהודי? הוויכוח על ההגדרה הנכונה לא התחיל אתמול ולא ייגמר מחר. החשיפה של רביב דרוקר שלשום, על מבצע חילוץ 77 אתיופים, כביכול יהודים, מחדד את השאלה. ישראל זקוקה להגדרה קצת יותר רלוונטית. יהודי הוא לא רק מי שהחוק מגדיר אותו היום כיהודי. מי שרוצה להיות יהודי וקשר את גורלו עם העם היהודי – צריך להתקבל בברכה לעם היהודי. צעיר שהגיע לפי חוק השבות, למרות שהוא לא יהודי לפי ההלכה, התגייס לצה"ל וקשר את עצמו לעם ישראל – הוא יהודי. הגיור שלו צריך להיות במסלול הסילון. יש מספיק רבנים שיגיירו אותו גם ללא הוויה־דולורוזה של אלה שעדיין ממונים על הגיור. הרפורמה בתחום הכשרות צריכה להתרחש גם בתחום הגיור.

העניין הוא שבמקביל לשאלה "מיהו יהודי", שתמשיך ללוות אותנו, אנחנו צריכים להגדיר לעצמנו "מיהו לא יהודי". החשיפה של דרוקר על הונאת החילוץ, כמו גם המכתב של נמרוד גז מהמל"ל, שנחשף אתמול ב־ynet על ידי איתמר אייכנר – מחדדים את השאלה. הבכיר במל"ל כותב על החשש מ"זליגה של לא יהודים" בקרב 10,000 הממתינים היום באתיופיה, כמו גם החשש מחדירה של "אנשים עם אג'נדות משיחיות". מבחינתם של ותיקי היהודים מאתיופיה, שכבר שנים טוענים כי מדובר בהונאה־רבתי, גז טועה. לדידם, לא מדובר בזליגה של יהודים, משום שהרוב שם אינם יהודים. אם יש "זליגה", היא דווקא של יהודים שאיכשהו זכאים לעלות ועדיין לא עלו. גם בעניין "האג'נדות המשיחיות" אין שום חדש. הרי לא מעט מאלה שהגיעו לפי חוק הכניסה לישראל, ולא לפי חוק השבות, ממשיכים ללכת לכנסיות. הם אפילו לא שומרים על מראית עין כיהודים.

כל מי שקרוב רחוק שלו יצר קשר נישואים עם יהודי – הופך למועמד להגירה לישראל. הגירה כלכלית של מתחזים. חלק מהם אכן הופכים כאן ליהודים. עובדים, תורמים, משרתים בצה"ל. אבל הבעיה בעינה עומדת. הרי כל ההחלטות של הממשלה, בהתאם לסקרים ולדוחות שהציגו את מספר הזכאים לעלייה או להגירה לפי חוק הכניסה – נפרצו שוב ושוב. גם ה"עשרת אלפים" הממתינים עכשיו הם מספר זמני. לאחר שהם יגיעו יהיו עוד עשרת אלפים. ואחריהם עוד עשיריות. הרי הונאה גוררת הונאה. מחנות הממתינים התמלאו שוב ושוב, והם יתמלאו שוב. זה יקרה משום שהממתינים החדשים יטענו שהם קרובים של אלה שהיגרו בגל האחרון. טענה נכונה. וכאשר הם יגיעו יהיו כאלה שיטענו שהם קרובים של אלה שהגיעו בגל שלפניו. וזה אף פעם לא ייגמר אם ממשלת ישראל לא תאזור אומץ, תקשיב ליהודי אתיופיה האמיתיים, ותשים סוף לשרשרת ההונאות.

יהודי אתיופיה הוותיקים, מקהילת ביתא ישראל, מתריעים על העניין כבר שנים. אבל איכשהו אלה מביניהם שהופכים לפוליטיקאים – משנים את דעתם ברגע שהם מטפסים לצמרת הפוליטית. משום שהמאזן משתנה, הקהילה היהודית המקורית, ביתא ישראל, הופכת למיעוט. מרכז הכובד והכוח הפוליטי עובר לאותם שהם במקרה הטוב קרובי משפחה מדרגה שלישית ליהודים. הם אפילו לא "פלשמורה", כלומר יהודים לשעבר שהתנצרו לפני דורות אחדים, בדרך כלל מרצון. הם כבר עלו. עכשיו מדובר בקרובים של קרובים. וככל שממשלות ישראל נכנעות יותר ללחצים, הולך ונוצר כאן רוב של מהגרים שרק יגביר את הלחץ. הרי מדובר בתסריט ידוע מראש: הפגנות עם זעקות מעוררות חמלה על "אבא" ו"אמא" שכביכול הופקרו, בהמשך זה יהיה עוד צוות טלוויזיה חנון ורחום שיגיע למחנה הממתינים ויציג אותם גם כמסכנים וכיהודים שהופקרו מאחור; הממשלה שוב תיכנע. קולם של היהודים הוותיקים חלש גם היום, והוא יהפוך לחלש עוד יותר.

אתמול, בפעם הראשונה, הקשבתי בהפתעה לשר הפנים לשעבר אריה דרעי שהודה כי כל אלה שהיו זכאים כבר הגיעו. "לא נגמור עם זה אף פעם", הוא אמר, וסיפר שהקייסים, המנהיגים הרוחניים של יהודי אתיופיה, הגיעו אליו למשרד בתחינה להפסיק עם ההגירה שכולה הונאה. השאלה היא לכמה הונאות נוספות אנחנו זקוקים כדי שממשלת ישראל תפסיק להיכנע ללחצים.