הברירה היחידה

אי־אפשר היה לטעות בטון של נתניהו אתמול בנאומו בכנסת, כשתיאר את השימוש המשטרתי בתוכנת הריגול של NSO לצורך שאיבת מידע מאישי ציבור. "יש רק דרך אחת לטפל בזה", אמר נתניהו, באנרגיה ובלהט שכבר מזמן לא ראינו אצלו. "הדרך לעשות את זה היא באמצעות חקירה עצמאית, חקירה חזקה ובלתי־תלויה, שתהיה מקובלת על שני צידי הבית הזה".

אם זה לא היה נתניהו, אולי לא היינו מתייחסים בחשדנות לדברים. אבל בואו, הרי מדובר בנתניהו. ולכן עולה מיד השאלה מה בעצם הוא מציע. חקירה עצמאית? חיצונית? חזקה ובלתי תלויה? למה הוא מתכוון, שנביא חוקרים מקפריסין?

אם קרה פה משהו שאי־אפשר בכלל להעלות על הדעת, כדברי נתניהו, למה לא להציע ועדת חקירה ממלכתית, שאת חבריה ממנה נשיא בית המשפט העליון? אם זו רעידת אדמה, זעזוע שכמותו לא חווינו כאן, למה להישאר עמום, להציע משהו שאף אחד לא מבין מהו? הרושם היה שנתניהו רוצה להישמע כמישהו שדורש חקירה בנחישות ובתקיפות – אבל נזהר מאוד מלהציע ועדת חקירה ממלכתית.

כמו תמיד אצל נתניהו, המילים חזקות. הכוונות פחות.

ויש לזה רק סיבה אחת: למרות הניסיונות של ראש הממשלה לשעבר להפוך את זה לחקירה שתהיה מקובלת על כל חלקי הבית, כלומר אופוזיציה וקואליציה, זה קרה במשמרת שלו. הפרשה נוגעת בו, בשרים שלו ובמפכ"לים שהוא מינה. ויש לו כנראה סיבות טובות להיות מודאג. לכן האסטרטגיה מסומנת כבר עכשיו: קודם להקים מהומת אלוהים שאולי תתקע את המשפט, תעכב אותו ואם ירצה השם אולי אפילו תבטל אותו. אם זה לא יצליח – נראה את הביביסטים והשופרות מנסים למסמס את הקריאה לוועדת חקירה ממלכתית. הדבר האחרון שנתניהו רוצה זה ועדה שתחקור אותו ואת ממשלתו ולא תיגע בממשלה הנוכחית.

אז אם חשבנו שלפחות לנושא הזה לא תהיה חתימה פוליטית, כי רשימת הנעקבים שפורסמה ב"כלכליסט" מוכיחה שאין פה ימין ושמאל – כנראה טעינו. הפרשה הזאת, שאם היא נכונה מדובר בלא פחות מסקנדל, תקבל תהודה ענקית בעיקר על ידי הביביסטים שמקווים שבדרך הזאת יביאו להפסקת המשפט. זה היעד ואין בלתו. בשביל נתניהו זה המשך הקמפיין נגד רשויות אכיפת החוק. חלום חייו עשוי להתגשם: לחקור את החוקרים.

אבל זה לא יקרה. גם אם יימצא שהמשטרה השתמשה בחקירתו של עד מסוים בחומרים שנאספו על ידי אותה תוכנת ריגול, יצטרך להיבדק איך ואם זה השפיע על עדותו. ניר חפץ, לדוגמה, גם אם יימצא ששמה של המקורבת שהחוקרים דאגו להפגיש ביניהם עלה משאיבה של הפלאפון שלו, כבר העיד שהמפגש הזה לא השפיע על עדותו. הטלפון של מומו פילבר נשאב עוד לפני חקירת תיק 4000. כך שההשפעה על המשפט או שלא תהיה בכלל, או שתהיה מעטה.

ואחרי שאמרנו את זה, אם העובדות נכונות – כל אזרח צריך להזדעזע. אם פוגעים בזכויות של אזרחים בלי צו שיפוטי – אין חמור מזה. ואם עושים את זה למנכ"לית משרד המשפטים – למה לא גם לשופטים?

שכל אחד רק יתאר לעצמו שהוא קם בבוקר, ומגלה שכל החומרים בסלולרי שלו נשאבו. מהתמונות, אנשי הקשר, המיילים ועד להודעות הווטסאפ, כמו מה שעלה מהטלפון של אתי כרייף ("יפה שלי"). נדמה לי שרק ההכרה הזאת, שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו שחייו האישיים ייחשפו כך לעיני זרים - עשויה לזעזע עד העצם.

כי כשקוראים את הפרסום ב”כלכליסט”, מחלחלת ההבנה שאולי אנחנו לא מדינה דמוקרטית. פשוט מאוד. ולא במובן ובעוצמה שאנחנו נוהגים כדרך שגרה להתלונן. אם כך היו הדברים – אולי לא כסדום היינו, אבל בטח כרומניה של צ'אושסקו, או צ'ילה של פינושה.

וכפי שזה נראה היום בבוקר – אין שום דבר שיוכל להחזיר את האמון של הציבור במשטרה. רק חקירה עד השורש של ועדת חקירה ממלכתית.