מי שאחראי לתחילת המסע של אגם בוחבוט בעולם המוסיקה הוא בכלל אחיה הגדול, רון. כשהייתה בת שמונה הוא רשם אותה לתוכנית הריאליטי "בית ספר למוסיקה". "זה היה בחופש הגדול. ההורים היו בעבודה ואני שמרתי על אגם", הוא נזכר. "ראיתי פרסומת להרשמה לעונה הראשונה של 'בית ספר למוסיקה'. אז אני עוד הייתי הזמר של הבית, הייתי שר לעצמי ואגם הייתה יושבת ומזמזמת לידי. ידעתי שהיא שרה יפה וביקשתי ממנה לנסות לשיר מולי. צילמתי סרטון של שמונה שניות ושלחתי למלהקים של התוכנית".
אגם: "שרתי אוטוסטרדה, בלי לחן, בלי קצב, לא ידעתי מה אני עושה ולמה אני עושה את זה".
רון: "ואז המלהקים התקשרו לאבא שלי. נתתי את הטלפון שלו כי פחדתי לקחת אחריות על זה. הם אמרו לו 'שלום, אתה אבא של אגם? אנחנו מתקשרים לבשר לך שאגם התקבלה לעוד שלב באודישנים'".
"עניתי להם בחצי צחוק חצי הלם, 'איזו אגם'? וניתקתי", האב מאיר מתאר, "הייתי בטוח שזאת טעות. אגם שלי? הביישנית? כשחזרתי הביתה שאלתי את רון ואגם על מה מדובר. כשהם אמרו שהם רוצים לשלוח את אגם לתחרות שירה לא הסכמתי. ואז רון אמר לי משפט שלא אשכח בחיים: 'היא לא הולכת להשתתף בתוכנית, היא הולכת לזכות'. והאמנתי לו".
מה השתנה בחיים שלכם מאז?
אגם: "מצד אחד החיים שלנו השתנו מהקצה אל הקצה, כי מגיל שמונה אני מופיעה וכל המשפחה עוזרת ועובדת איתי מסביב לשעון. אבל מבחינת המשפחתיות וההתנהלות בבית, שום דבר לא השתנה. כל בוקר קמתי לבית ספר כי הבטחתי לסיים את הלימודים ולהיות תלמידה טובה. אבא היה לוקח אותי לכל הופעה ומשם הולך לסופר שהוא מנהל".
מאיר: "בתור הורה הייתי צריך לקבל החלטה. או שאנחנו איתה במאה אחוז או שלא. מאז הפכנו צמודים אליה בכל מקום. עזבנו את מקומות העבודה שלנו והתמסרנו".
"הייתי איתה בכל הופעה, בכל מדידה", האם רחל מספרת, "כשהיא הייתה צריכה להתלבש להופעה הייתי נכנסת איתה לתא. כשהיו מזמינים אותה לימי הולדת אבא שלה היה מחכה בחוץ. בכל טיפול פנים הוא היה יושב למטה".
אגם: "למדנו את החיים החדשים האלה יחד. לא עשינו שיחה של מה עושים הלאה. פשוט זרמנו ונתנו לדברים לקרות".
איך מתמודדים עם הופעות על במות ענק כבר בגיל שמונה?
מאיר: "זה תלוי גם באופי של הילד, לא רק במה שההורים מחדירים. בהופעה הראשונה שלה אחרי הזכייה, עם משה פרץ בנוקיה, חששתי לראות את התגובה שלה כשהיא תיכנס לאוטו וניסע הביתה. היא תתפוס מעצמה? היא תהיה מפוחדת? נכנסנו לאוטו והיא פשוט שאלה 'מה יש לאכול?', ולא דיברה על זה יותר. היא קמה בבוקר לבית ספר והחברות שלה לא ידעו מה היא עשתה אתמול".
× × ×
עד היום לא לגמרי ברור למשפחת בוחבוט מאיפה הילדים אגם ורון קיבלו את הכישרון, אבל גם רון, מוזיקאי ששר עם התזמורת האנדלוסית ומלווה היום את אגם, התגלה בגיל צעיר.
"כשהייתי בן תשע היה לאבא יום הולדת", הוא נזכר, "ובתור מתנה לקחתי שיר מוכר, כתבתי מילים חדשות ושרתי לו. משם זה נפתח לי והתחלתי לשיר יותר. אחר כך הוצאתי שירים בעצמי ועבדתי עם הכותבים הכי גדולים. אבל לאט־לאט התחלתי להתעסק יותר בקריירה של אגם ופחות בשלי".
למה?
רון: "הבנתי שאני לא רוצה לשיר. את המוזיקה בחיים לא אעזוב, אבל להיות בפרונט זה פחות בשבילי. העבודה לצד אגם מעשירה את הידע שלי ותורמת לי המון, ואני מקווה לעלות שלב ולהיות זה שמפיק את ההופעות ולא מסתכל עליהן מאחור".
אגם: "אני לא זזה בלי רון לשום מקום. הוא נכנס לעבודה איתי בתקופה מאוד אינטנסיבית, כשהתחלנו לעבוד על אלבום ראשון. אנחנו כל הזמן ביחד וזכיתי שיש איתי מישהו שהוא לא רק אח שלי, אלא מישהו שמבין מאוד במוזיקה ונותן רעיונות וערך מוסף. אוטוטו הוא יעבוד בזה בלעדיי".
עד לא מזמן אבא שלך היה הסוכן שלך, אבל החלטת לפרוש כנפיים.
אגם: "עד גיל 16 זה היה נוח. הרגשתי שאני יכולה להגיד ולעשות מה שאני רוצה. הייתה הפרדה מוחלטת בין העבודה לבין זה שכשחוזרים הביתה אנחנו אבא וילדה לכל דבר. לפני שנתיים, בקורונה, החלטתי שבא לי לעשות ריפרש. הייתי חייבת לעשות שינוי. ובתקופה הזו דווקא אבא שלי היה זה שפרש כנפיים וחזר לחיים שלו".
מאיר: "לא רציתי ולא ביקשתי להיות המנהל שלה. העדפתי שזה יהיה איש מקצוע שמבין בעולם הזה יותר ממני. אגם כבר לא בת שמונה שצריכה אותי לצידה. היא צברה הרבה ניסיון נפשי, היא בוגרת לגילה, יודעת מה היא רוצה. המשפחה תמיד תהיה בבית ללוות אותה".
רחל: "פעם היינו מגיעים איתה לכל הופעה, לכל אירוע, לכל יום הולדת. היום היא הולכת לבד ואנחנו לא מודאגים בכלל".
מה הייתה נקודת השינוי?
אגם: "כשקיבלתי סקיצה לשיר 'יהלום' אמרתי אמא'לה, פה אני מתחילה את הדרך החדשה שלי. נכנס בי רעב שלא היה קודם. משם באמת שיניתי את הניהול, רון נכנס ללוות אותי במקום אבא והתחלתי להיות הרבה יותר מקצועית. הרגשתי שוואלה, יש לי עוד מלא מה לתת. אז שיניתי קו מוזיקלי, הייתי מעורבת בכל תו באלבום. לפני שנתיים לא הייתי מדברת ככה. לא הייתי בטוחה, לא הייתי מבינה. השתניתי גם באישיות וגם בחיצוניות. הנחתי את הביישנות בצד, הרגשתי שבא לי שיראו אותי, שאני יכולה. זה השפיע אוטומטית גם על החיצוניות. הרגשתי הרבה יותר ביטחון להיות אגם".
ומה נשאר מהעסק המשפחתי?
מאיר: "אני עדיין מתלווה לאגם להפקות ולצילומים מתי שצריך, כדי שהיא בחיים לא תהיה לבד. רחל מנהלת לה את הלו"ז של כל השבוע, כל שעה ביום".
רחל: "היא העבירה אותנו לעבודה מהבית, מה שנקרא".
× × ×
הריפרש של אגם בוחבוט כלל גם יציאה מתחום המוזיקה. היום היא משחקת, מדגמנת, משתתפת בפרסומות. בחודשיים וחצי האחרונים היא חיילת בלהקה צבאית.
אגם, איך את מגדירה את עצמך?
"חד־משמעית, קודם כל אני זמרת. אבל אני מאוד מאמינה בלשלב. אני אוהבת לשחק, תמיד חלמתי להיות שחקנית ואני מאמינה שאפשר להיות גם וגם. במוזיקה אני מרגישה שאני מדהימה, במשחק יש לי מה ללמוד".
איך מסתדרים עם המגורים בבאר־שבע, רחוק מהמרכז?
אגם: "הרבה שנים חפרתי להורים על לעבור למרכז. אמרתי להם שקשה לי עם כל הנסיעות. רציתי להיות תלמידה נורמלית, לא אחת כזו שכל הזמן נמצאת ברכב ולומדת בין נסיעה לנסיעה. כדי להיות בסט צילומים בשש בבוקר הייתי צריכה לקום בשלוש בלילה. הם אמרו לי 'אין דבר כזה, זה המקום שלך, זה הבית, פה המשפחה'. רק היום אני מבינה שההתעקשות שלהם שאחזור לפינה השקטה בבאר־שבע אחרי כל הטירוף במרכז, שמרה על הנשמה שלי ונתנה לי מקום מפלט. אבל אני מתאמנת בתל־אביב, הבסיס שלי במרכז וגם בן הזוג שלי. מתישהו המעבר הזה יצטרך לקרות, ואני יודעת שכשזה יקרה הם יעברו איתי".
מאיר: "ממש לא. טוב לנו בבאר־שבע וכנראה שלעולם לא נעזוב אותה. אנחנו משלמים 14 אלף שקל בחודש רק על נסיעות, אבל עם זה, ועם כמה שאני שונא לנהוג, עושים מה שצריך וחוזרים למקום שממנו הכל התחיל".
אילו תגובות אתם מקבלים?
רחל: "כל הזמן ילדים דופקים לי בדלת ומחפשים את אגם. לא נעים לי, אני אומרת להם לבוא בערב כשהיא תהיה. הם באמת כל כך רוצים לראות אותה. בהופעות, כשהיא לא מספיקה להצטלם עם כולם נשבר לי הלב. אני תמיד מגניבה שניים־שלושה ילדים ליד הרכב ומבקשת ממנה לעשות איתם רק תמונה וזהו".
אגם: "היו גם דברים לא נעימים בהופעות, אנשים שיכורים קרעו לי את השמלה, תפסו לי את היד כדי להצטלם, ואבא שלי הדף אותם. הוא כל הזמן פחד מהדבר הזה והיה מגונן ושומר".
רחל: "אם מישהו רצה להצטלם איתה והייתה לו כוס אלכוהול או סיגריה ביד, מאיר היה מוריד לו אותה ורק אז מאשר להצטלם".
איך אתם מרגישים לקראת ההופעות של אגם ביום העצמאות?
מאיר: "הדבר שהכי ריגש אותי, שממש לא הפסקתי לבכות בגללו, זה כשראיתי את הילדה שלי עולה על מדים ומופיעה לחיילים. באמצע העבודה פתחתי אינסטגרם לראות מה עם אגם וראיתי אותה משמחת חיילים. שם אמרתי 'כל צעד במסע הזה היה שווה כדי להגיע לרגע הזה'".
