לאו מסי. הספורטאי השלם

ראשית, נקום ונברך את בורא עולם על שזכינו וזוכים לצפות בו בזמן אמת. אשרינו, כבר ניצחנו. כעת, אחרי שזכרנו להודות על פלא התבל הארגנטיני, אפשר להתחיל לנתח – במלוא ההתפעמות הראויה – את האירוע המתרגש עלינו בימים אלה. אגדת לאו מסי, שיבת המלך.

עכשיו כאן המקום שלכם להתקומם. הרי לאו מסי הוא אגדה מזמן, ומאחר שלא עזב את הכדורגל מעולם, מדוע עליו לשוב? אבל בואו נודה: מאז שנפרד אייקון ילדי הבר מצווה בישראל מקבוצת הפאר ברצלונה, מסי הוא לא בהכרח הדבר הראשון שעל רדאר אוהדי הכדורגל בעולם, ניחוש זהיר נוסף, בוודאי ובוודאי שלא ראשון בקרב חובבי הכדורגל בארץ. פריז סן ז׳רמן, הקבוצה שבה הוא משחק מרגע עזיבתו, היא עדיין חבורת שכירי חרב שמתקשה לרגש ולפחות עד העונה כושלת שוב ושוב בדבר האמיתי, ליגת האלופות. ושם בכלל יש את ניימאר ואת קיליאן אמבפה, הכדורגלן הטוב בעולם כיום, לפני מסי. המונדיאל הנוכחי הוא לפיכך הזדמנות אחרונה לקהל, מרתקת, לראות שוב את המסי שלו במעמד שהעולם מכיר מבארסה.

אלא שהפעם בתור ברצלונה קיימת סביבו ארגנטינה, נבחרת שמדינה שלמה מצפה ממנה להביא את הגביע בכל פעם מחדש. ממעל מרחף צילו הענק של דייגו ארמנדו מראדונה, אל כדורגל ארגנטיני וכוכב רוקנרול שאי־אפשר להשתוות אליו. ממול כבר נראה המסך שמתחיל להזדחל כלפי מטה, מסמן למסי את המונדיאל האחרון בקריירה שלו, בגיל 35. ועם כל הלחץ המשוגע הזה, עם הלבבות הפועמים מחרדה של 45 מיליון ארגנטינים, לאו מסי, לא בעל כתפיים רחבות ממש, עולה במונדיאל בקטאר פעם אחר פעם לדשא ומתגלה כמנהיג פנטסטי, כשהוא צורב בפאזל שלו את החלק האחרון באישיות שהיה מעט חסר שם כדי ליצור את הדמות העגולה של לאונל מסי הספורטאי, הבשלה והשלמה.

דוגמא אחת קטנה. בהארכה נגד הולנד לקח מסי על עצמו את הפנדל הראשון של ארגנטינה. הוא יכול היה להשאיר עצמו כבועט חמישי ואז אולי לגזור את התהילה בשער שהעלה את הנבחרת לחצי הגמר. אבל מסי בעט את הפנדל הראשון, הקשה, החשוב, כי הוא רצה לסמן לחברים שכולם אחריו. שהוא יוביל. שהוא חושב כנבחרת ולא כאייקון לאו מסי. רק במשחק שלפני נמנע ניימאר מפנדל ראשון ולא בעט בכלל בסדרת הפנדלים של ברזיל מול קרואטיה. מסי כבר היה אחרי הבקעת פנדל במשחק עצמו שהעלה את ארגנטינה ל־0:2. כל שחקן יגיד לכם שקשה להבקיע פעמיים בפנדל באותו משחק מול אותו שוער. החמצה, ויש סיכוי מדינה שלמה תזכיר לו את המשחק עד סוף הקריירה. אבל מסי, מול כל מסך החרדות, ניגש ובעט וכבש. איזה קור רוח מטריף. ספורטאי עצום.

כן, תתרגלו. מסי הנוכחי לא נחמד, לא הטדי בר ששיווקו לכם כל השנים. הוא מציק ליריב במלים לא נעימות, הוא התייחס בבוטות מול המצלמות לחלוץ הולנדי וגם הראה בעוקץ ללואי ואן חאל מה דעתו עליו על רקע דברים שאמר בעבר המאמן ההולנדי האגדי. מסי הגיע הפעם בגישה לגמרי אחרת ואפשר שוב להידרש לסיפור העלילה של רוקי 3, שבו מסביר אפולו קריד לרוקי מדוע הוא לא מנצח יותר. "איבדת את עין הנמר", מהדהד קולו של אפולו בסרט. מסי מצא. הוא משחק בדוחא במבט זועם ומפוקס ורעב, מעיניים של טורף. הוא לא כשיר במאה אחוז, אבל החליט הפעם שיעשה את כ ל מה שהוא יכול כדי להביא את הגביע העולמי לארגנטינה. הזריחה החדשה של מסי נראית בוהקת במיוחד על רקע השקיעה העצובה של הנמסיס הגדול רונאלדו. הכוכב האייקוני של פורטוגל חווה מונדיאל שחור במיוחד ועדיין, הוא ייזכר כאחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק. אבל כל זאת היה אתמול ומרונאלדו נפרדנו כך. עכשיו כבר אסור לאף אחד, לפחות לדעתי, להחמיץ את שני הפרקים האחרונים באגדת לאו מסי, מה עוד שזה עלול להיגמר כבר במשחק הבא. רק אל תשכחו לברך ככה בקטנה לפעמים: אשרינו שזכינו לראותו.