שתף קטע נבחר

בת ערובה

שני אזרחים פרטיים מנסים, בחסות אסונם, לקחת מדינה שלמה בת-ערובה ולגרום לצבא לפתוח במלחמונת קטנה. פחות מזה לא יספק אותם. האיום? גופת בתם התינוקת

זה אולי נכון שאין שופטים אדם בשעת צערו, אבל במקרה של היישוב היהודי פורק העול ביהודה ושומרון, אני מוכן קצת לוותר לעצמי – בעיקר לנוכח נכונותו של הצד ההוא לוותר לעצמו.
עם כל ההשתתפות בצער על האובדן הפרטי הנורא של בני הזוג אוריה ואיציק פס, ששכלו את בתם התינוקת, צריך להיות לנו עניין להבין היטב את משמעות אקדח הסחטנות הרגשית שבו בחרו בני הזוג (בגיבוי הרב דב ליאור) לנפנף אל מול פני האומה ביומיים האחרונים. אם הבנתי נכון, האיום הוא כי גופת שלהבת הפעוטה לא תובא למנוחות בטרם יואיל צה"ל להזיז ת'תחת ולכבוש איזו גבעה קריטית. מי אמר שעל צה"ל לא מאיימים?
מבעד לעננת אבק ההיסטריה הרגשנית הלאומית שמלווה את האירוע הקשה הזה, ניתן איכשהו להבחין בחציית הרוביקון הסופית של מחנה הימין הקיצוני: לאחר שטרחו להיעלב עד עמקי נשמתם מכל רמיזה תקשורתית כי ייתכן שהם – המתנחלים – משחקים בחיי ילדיהם, מסכנים אותם לשווא, שלא לומר מספסרים בהם למטרות הישגים פוליטיים ורגשיים, מגיע מקרה שלהבת ומוכיח כי זהו בדיוק הסיפור: האנשים האלה ינפנפו בחיי ילדיהם, שלא לומר יהפכו סחטנים בחסות גופות הפעוטות, בהינתן ההזדמנות הראשונה.
מוכרחים להיות ישראלי כדי להבין לעומק את גודל האבסורד בתביעתם של בני הזוג פס. שני אזרחים פרטיים מנסים, בחסות אסונם, לקחת מדינה שלמה בת-ערובה ולגרום לצבא - לא פחות - לפתוח במלחמונת קטנה. פחות מזה לא יספק אותם. האיום? גופת תינוקת, שאותה הם מחללים תוך כדי.
כל מי שגדל כאן בתנאים סבירים ומחזיק בהבנה בסיסית לגבי מהות הדמוקרטיה הישראלית ותהליך קבלת ההחלטות המדיני שהצבא כפוף לו, יתקומם לנוכח התמרון ההיסטרי שבו נוקט הזוג פס: אולי בכמה מהאחרונות שברפובליקות הבננות עשוי להתקיים מצב שמעמיד את הצבא לרשות אזרחים פרטיים למטרות סיפוק צורכי נקם אישיים. ישראל, אתם מבינים, עדיין לא שם, וספק אם תהיה בקרוב.
תביעתם של בני הזוג פס שומטת, כמובן, את הקרקע מתחת לכל הצטדקויותיהם של אחיהם המתנחלים. לא, אין לאנשים האלה שום בעיה לכרוך את האובססיה הלאומנית הפרטית שבה לקו בחיי ילדיהם התמימים, על מנת להזניק את עצמם להישגים צבאיים. ברמה הזו, סגרו המתנחלים כל פער שעשוי היה להתקיים עד כה בינם לבין העולם המוסלמי הקיצוני.
ואגב, מה הלאה? לא נקבור את בתנו עד שצה"ל לא ייכנס שוב ללבנון? עד שלא יוחזרו השבויים? באופן אישי, תביעתם המגוחכת של בני הזוג פס רק מרחיקה אותי מהאמפתיה העצומה שהייתי עשוי לרכוש להם. מי שממהרים לפדות את ז'יטון אסונם הפרטי בעבור רווחים פוליטיים במזומן כאן ועכשיו, אינם רוחשים כבוד לעצמם ולבתם התינוקת, לטרגדיה שפקדה אותם, ובוודאי שאינם ראויים לכאלה מהציבור הרחב. אנחנו (עדיין) לא כאלה.


רענן שקד הוא עורך התרבות ב-ynet. הדעה היא דעתו הפרטית בלבד, ואינה משקפת את עמדת מערכת ynet

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים